חברות בהריון

[פפריקה היחידה 1]

אמנם לי כבר יש

ילדים כך שבתחום הזה אין לי מה לקנא, אבל כבר כמה חודשים אני לבד ולעיתים עצוב לי וחסר לי. אבל כשמישהו ממכרי מספר לי על הזוגיות שלו או על כך שהלך לו בדייט אני שמחה ומפרגנת. יכולה לספר לך שלפני כשלושה שבועות הייתי בדייט עם מישהו שהביא חבר ואני הבאתי חברה. אותה החברה התגרשה לפני כמה חודשים וזה אחרי ששנה הייתה לבד, מעבר לכך בעלה הוא הגבר היחיד שהיה עד עתה בחייה. הדייט שלי לא הלך ואילו שלה טפו טפו הלך לא רע ואני מאוד שמחה ומאושרת בשבילה. אל תשכחי, שבפעם הבאה זה עלול להיות הפוך ואת תהיי בצד השני.

 

[אילנה נה]

מזדהה לגמרי עם ההרגשה

גם ליבי נצבט לעיתים כשאני רואה את האור והאושר בעיני חבריי כשהם מביטים בילדיהם, וכשזה קורה אני פשוט מנערת את הראש ונזכרת שאלו חברים טובים שאני אוהבת ושמחה מאד בשמחתם. בעזרת השם,גם אנחנו עוד נזכה

כמובן שזה קורה גם למראה זוגות אוהבים המחובקים ברחוב.נו,שוין.... במהרה בימינו

 

[נימשון]

קשה קשה...גם עם חתונות קשה לי...

אתמול בדיוק קיבלתי עוד משלוח תמונות של האחיינים שלי מארה"ב והיה לי קשה להאמין כמה הם גדלו בעוד אני דיי נשארתי באותו מקום מבחינת קשר רומנטי ואהבה:-\ חברות שלי עוד רחוקות מהריון ורובן רווקות ולא מתעתדות להתחתן אבל במעגל הרחוק יותר יש כמה כאלה וזה כואב וקשה אבל אני כל הזמן מכניסה לעצמי לראש שהאושר שלהן לא בא על חשבוני וכך מפרגנת יותר בקלות.

 

[טלה צפוני]

לימון

אני מאמין שההולך לאיטו..מגיע בעיתו תראי אמא שלי ילדה את אחי הקטן בגיל 47 כן כן לדעתי הוא גם הכי מוצלח. אז קנאה בגבולות הסביר לדעתי זה בריא זה מציב לך מטרות אז להלחץ אין ממה...ומי יודע אולי בגלל ה"איחור" גם תהיי בשלה וחכמה מהרבה אימהות בנות 22 ורק שתדעי שמעט מאוד אנשים מסתדרים בלי לימון אז בטוח שמתצאי.

 

[לימון מוסיפה המון]

טלה

הופתעתי מתגובתך המחממת... האם זו תחילתה של ידידות מופלאה..

תודה

 

[טלה צפוני]

נשבע לך שאת הראשונה

שהצליחה להעלות לי חיוך ומההתחלה אמרתי שכן.

 

[dd חזקה ומאושרת]

לא מרגישה מוכנה להריון ובטח לא

לחד הורות מה שכן יש קטע כזה שבגיל שלנו (29) רוב החברות כבר נשואות + ילדים והקשר עובר איזשהוא שינוי פאזה אין להן כבר פנאי לשיחה על קפה או בילוי כזה או אחר כל הצעה לבילו צריכה להשקל איזה שבועיים מראש לברר על בייביסיטר על הילד לשאול את הבעל בקציור סרט ... זה כבר לא אותו דבר שהן מתחתנות זה קשה לפעמים ... אבל מבינים שככה זה המצב וחייבים למצוא חברים חדשים עם מכנה משותף אני לא אומרת חלילה לרגע שאני מנתקת איתן תקשר ממש לא ף אבל מכיוון שכבר הן עסוקות עם התא המשפחתי החדש שלהן ואני עדיין בשלבי הדייטים ההזוים יש לציין שמשהו השתנה במרקם החברות שלנו כן גם אני רוצה זוגיות כן גם אני רוצה אהבה כן גם אני רוצה לפרגן מכל הלב ול להרגיש את הצביאה הזו בלב אבל הצביטה לא נובעת מקנאה אלא נובעת מדריכה על היבלת שלי מאחר ואני מאד רוצה זוגיות אז הלב שלי אפילו נצבט מזוגות בני 75 שהולכים יד ביד אני חושבת שהם מקסימים וזה עושה לי צבטה בלב כי זה מחבר אותי למקומות שבהם לי חסרה אהבה

 

[פטריה אחרי הגשם]

אוי...כמה שאני מבינה אותך

זה בדיוק מה שקורה לי. זה נדמה שאני מוקפת בנשים בהריון כל הזמן. 2 אצלי בעבודה בהריון, בעצם הן כבר שלוש כי יש אחת שלפני שבוע הודיעה שהיא גם בהריון. חוץ מהן חברה שלי ילדה לפני חודש, עוד מישהי שאני מכירה ילדה לפני 5 חודשים (ואצל שתיהן זה הילד השני).............. אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה איתי????????????????????????? לי אין אפילו חבר!!! אני מרגישה כאילו אני לא עומדת בקצב של כולן. ואני מדברת על בנות בגיל שלי, לא על מבוגרות ממני

 

[גלית35]

הוו פעם לפני המון שנים זו היתה../images/Emo20.gif

נקודה רגישה-מה גם כשהינו חבורה של בנות חברות עוד מהיסודי. לאחת מהן אני הכרתי את מי שבעלה היום יש לה כבר שני ילדים בני 12 ו7... בקיצור כולן נשאות פלוס ילדים.והרגשתי קינאה בכל פעם -כל חתונה ובכל ברית. הקשר התרופף עם השנים כי ממש לא עניין אותי כשהינו נפגשים כולם לשמוע על מוצצים,מטרנה וכמה עלה לשפץ את המטבח החדש... אנחנו בקשר בכל חג ובכל יום הולדת ו2 מהן{הינו 5 בנות} בכל פעם מקנאות בי על החופש, הטיולים לחול וכדומה... אני גם הרווקה היחדה מכל האחים והבנות דוד..כולם נשואים פלוס... וזה עבר לי הקנאה הזו...שאחי הודיע שהוא מתחתן נצבט לי קצת הלב.... אפילו אחותי שהתחתנה עם החבר ה2 שלה-אחרי הנשואין שלה אמרה איזה כייף לך את עושה מה שבא לך יש לך מלא חברים בנים ,אני לא הספקתי. אבל אחר כך עבר אני כבר בשלב שאני שמחה ומפגנת ממש ללא שום שביב קנאה. נכון שהיתי מוכנה להתחלף איתם אבל לשקוע בגלל זה לא שווה... צריך תמיד לראות את הצד המלא של הכוס....

 

[straycat]

חשוב לזכור:

התפתחות אישית ושלבים בחיים הם אינדיוידואליים ואינם יכולים להיות חלק מתחרות. הבעיה, לדעתי, נעוצה בגישה החברתית שסובבת אותנו. התחרותיות משתלטת על כל תחום אפשרי, כולל תחומים שלהם לא מתאימה גישה כזו. ההשוואה הבלתי-פוסקת לאנשים אחרים עשויה להיות מאוד מתסכלת במקרה הזה. יתכן שלא כ"כ קל ליישם את הגישה הזו, אבל נסי לראות את עצמך כמיוחדת ובלתי ניתנת להשוואה לאחרות. מנקודת מבט כזו הדברים יכולים להיראות הרבה יותר טובים...

 

[פטריה אחרי הגשם]

את צודקת בזה שלא ניתן ליישם

את הגישה שאת מציעה... הלוואי באמת שלא הייתה תחרותיות...אבל אני לא יודעת אם פה המקרה זה של הרגשת תחרותיות בלבד. זה הרצון של למצוא אהבה, בן זוג לחיים ולדים, שזה דבר טבעי שבא עם האהבה. רצון של להמשיך בחיים "נורמליים". כשיש מסביבך אנשים שיש להם את מה שאת כ"כ רוצה ולך אין אותו, אז טעבי שתרגישי קנאה ושהלב ייצבט. אני לא חושבת שזה נובע מתחרותיות. אולי לתחרותיות יש חלק קטן מזה, אבל ממש לא רק... אבל זו דעתי בלבד