חברה
הכרתי אותה לא מזמן.. אבל אנחנו די קרובות. אני לא יודעת אם אני מראה לה את זה תמיד.. אני יודעת שאני לא אומרת את זה הרבה.. אני מהאנשים הסגורים יותר.. אבל היא באמת חשובה לי. לכל אדם יש בעיות. גם לי. גם לה. קשה לי להתמודד עם שלה כי עוד לא התחלתי להתמודד עם שלי. לפעמים כשהיא במצב לא טוב לא תמיד אני אומרת את המילים הנכונות. אני לרוב מתעצבנת. כן היא מוציאה ממני את כל הצד העצבני שלי. אתמול צרחתי עלייה. היא לא אכלה 3 ימים. גם ככה היא יותר מידי רזה. ואני במקום להיות רגועה ולדבר להיגיון שלה.. פשוט צרחתי. כן.. זה לא בסדר. יודעת. אבל לא יכולתי. בבת אחת חטפתי את כל העצבים שיש בי.. והוצאתי אותם עלייה. ואמרתי דברים מאוד קשים. מאוד. אמנם המשפט היחיד שהיא אמרה כשסיימתי לצרוח - זה שהיא הולכת לאכול. זה לא עזר לי. אני הרגשתי ממוטטת. פשוט ניתקתי איתה את השיחה והתחלתי לבכות. במשך שעה אח``כ לא הפסקתי לרעוד רק מהמחשבה - מה היא עושה לעצמה? למה היא רוצה להרוג את עצמה? למה כל כך רע לה.. ולמה היא בוחרת בכאלו פתרונות עלובים? הייתם אומרים לי היא לא חושבת.. היא אין לה שכל.. היא לא יודעת מה. אבל היא לא. היא כל כך עדינה. כל כך טובה. כל כך יפה.. מפנים כמו שמבחוץ. יש בה כל כך הרבה רגישות.. היא מחבקת ואוהבת.. יש לה מלא חברים סביבה שפשוט מעריצים אותה. יש לה משפחה מדהימה שכל הזמן דואגת לה. אז למה? למה לבחור בדרך הזו? דרך שמובילה לאבדון? אתמול הדבר הראשון שרציתי זה להתחנן בפנייה.. להגיד לה שאם היא אוהבת אותי אז בשבילי שתחייה. בשבילי כי אני זקוקה לה. כמה אנוכי. אז שתקתי. היא צריכה לחיות בשביל עצמה. ואם היא לא רוצה? היא רוצה למות.. אני משערת.. היא עושה הכל כדי להבטיח זאת. עכשיו היא התחילה לעשן גראס. אני לא מחזיקה הרבה מגראס. חושבת שזה לא דבר כזה מזיק במיוחד לא לעיתים רחוקות. אבל.. יש מקום שהוא כן מזיק.כן יש לו השפעה. ראיתי אותה על האנשים סביבי שאני מכירה. יצאתי עם בחור שנתיים. האהבה של החיים שלי. כשהחלטנו להתחתן ביטלתי הכל כי הוא היה מכור לגראס. ואני יודעת.. גארס זה סם קל אי אפשר להתמכר אליו... שמעתי את כל השטויות האלו. לפניי עמד אדם מכור. ואני ברחתי. לא אחייה את חיי עם אנשים כאלו לצידי. אנשים שיש להם משאלת מוות. אנשים שלא שולטים בחייהם... במעשייהם. לא אחייה איתם. ואיך אעזוב אותך? איך אפנה לך את גבי ואלך? בשקט? איך אוכל? הרי ליבי יישבר .. אהבתייך יקירה. יותר ממה שחשבת. אהבתייך. ואיך אשאר? ואת תעזבי? הרי תמותי לי... ככה לאט לאט. ואני אצטרך להביט בך... כשענייך לא מביטות בי אך בכל זאת מביטות. כשמחשבותייך יהיו במקום אחר. שפיך ידבר אך בעצם לא יאמר כלום. ואיך אהיה שם לצידך? איך אוכל לתת לך ללכת לי ואשתוק? לא אוכל. אתה הורסת אותי יחד איתך... ואני אפילו לא מבינה על מה? מה ברצונך לאבד? את הזכרונות? זו לא הדרך יקירה. זו לא הדרך!!!! אוטוטו תתחילי לשקר לי. אוטוטו תשתני. את .. את מדהימה שלי. את חברה שלי. ואת, במעשייך, עוזבת אותי ומתרחקת. זה רצונך?
הכרתי אותה לא מזמן.. אבל אנחנו די קרובות. אני לא יודעת אם אני מראה לה את זה תמיד.. אני יודעת שאני לא אומרת את זה הרבה.. אני מהאנשים הסגורים יותר.. אבל היא באמת חשובה לי. לכל אדם יש בעיות. גם לי. גם לה. קשה לי להתמודד עם שלה כי עוד לא התחלתי להתמודד עם שלי. לפעמים כשהיא במצב לא טוב לא תמיד אני אומרת את המילים הנכונות. אני לרוב מתעצבנת. כן היא מוציאה ממני את כל הצד העצבני שלי. אתמול צרחתי עלייה. היא לא אכלה 3 ימים. גם ככה היא יותר מידי רזה. ואני במקום להיות רגועה ולדבר להיגיון שלה.. פשוט צרחתי. כן.. זה לא בסדר. יודעת. אבל לא יכולתי. בבת אחת חטפתי את כל העצבים שיש בי.. והוצאתי אותם עלייה. ואמרתי דברים מאוד קשים. מאוד. אמנם המשפט היחיד שהיא אמרה כשסיימתי לצרוח - זה שהיא הולכת לאכול. זה לא עזר לי. אני הרגשתי ממוטטת. פשוט ניתקתי איתה את השיחה והתחלתי לבכות. במשך שעה אח``כ לא הפסקתי לרעוד רק מהמחשבה - מה היא עושה לעצמה? למה היא רוצה להרוג את עצמה? למה כל כך רע לה.. ולמה היא בוחרת בכאלו פתרונות עלובים? הייתם אומרים לי היא לא חושבת.. היא אין לה שכל.. היא לא יודעת מה. אבל היא לא. היא כל כך עדינה. כל כך טובה. כל כך יפה.. מפנים כמו שמבחוץ. יש בה כל כך הרבה רגישות.. היא מחבקת ואוהבת.. יש לה מלא חברים סביבה שפשוט מעריצים אותה. יש לה משפחה מדהימה שכל הזמן דואגת לה. אז למה? למה לבחור בדרך הזו? דרך שמובילה לאבדון? אתמול הדבר הראשון שרציתי זה להתחנן בפנייה.. להגיד לה שאם היא אוהבת אותי אז בשבילי שתחייה. בשבילי כי אני זקוקה לה. כמה אנוכי. אז שתקתי. היא צריכה לחיות בשביל עצמה. ואם היא לא רוצה? היא רוצה למות.. אני משערת.. היא עושה הכל כדי להבטיח זאת. עכשיו היא התחילה לעשן גראס. אני לא מחזיקה הרבה מגראס. חושבת שזה לא דבר כזה מזיק במיוחד לא לעיתים רחוקות. אבל.. יש מקום שהוא כן מזיק.כן יש לו השפעה. ראיתי אותה על האנשים סביבי שאני מכירה. יצאתי עם בחור שנתיים. האהבה של החיים שלי. כשהחלטנו להתחתן ביטלתי הכל כי הוא היה מכור לגראס. ואני יודעת.. גארס זה סם קל אי אפשר להתמכר אליו... שמעתי את כל השטויות האלו. לפניי עמד אדם מכור. ואני ברחתי. לא אחייה את חיי עם אנשים כאלו לצידי. אנשים שיש להם משאלת מוות. אנשים שלא שולטים בחייהם... במעשייהם. לא אחייה איתם. ואיך אעזוב אותך? איך אפנה לך את גבי ואלך? בשקט? איך אוכל? הרי ליבי יישבר .. אהבתייך יקירה. יותר ממה שחשבת. אהבתייך. ואיך אשאר? ואת תעזבי? הרי תמותי לי... ככה לאט לאט. ואני אצטרך להביט בך... כשענייך לא מביטות בי אך בכל זאת מביטות. כשמחשבותייך יהיו במקום אחר. שפיך ידבר אך בעצם לא יאמר כלום. ואיך אהיה שם לצידך? איך אוכל לתת לך ללכת לי ואשתוק? לא אוכל. אתה הורסת אותי יחד איתך... ואני אפילו לא מבינה על מה? מה ברצונך לאבד? את הזכרונות? זו לא הדרך יקירה. זו לא הדרך!!!! אוטוטו תתחילי לשקר לי. אוטוטו תשתני. את .. את מדהימה שלי. את חברה שלי. ואת, במעשייך, עוזבת אותי ומתרחקת. זה רצונך?
) ותראי לה.. אני בטוחה שאם היא תדע שבאמת אכפת לך, זה ישנה אצלה משהו... בטוחה..! בהצלחה...