חברה חדשה במועדון.
היי בנות, בפורום הזה נתקלתי כשחיפשתי בדיחות צבא באינטרנט (כי הכנתי לחבר שלי "סיפרון" לכבוד הגיוס) ורציתי להגיד שזה פורום מדהים על כל התמיכה שלכן אחת בשניה. אז בגלל שגם אני חברה חדשה במועדון ה"חברות של חיילים",החלטתי להכנס לכאן ולהיעזר בכן כי רק אתן תבינו אותי באמת. אז שנינו בני 18 (הוא עוד חודשיים 19), יחד כבר כ3 חודשים. 3 חודשים שנראים כמו כמה שנים טובות. (עומד סיפור מאוד מוזר ומפתיע מאחורי כל הקשר שלנו. אספר לכן בהזדמנות אם תרצו) הבחור התגייס לפני כיומיים לכלל צהלי ואני עדיין לא מתרגלת לרעיון. אני לא יכולה לדבר איתו מתי שאני רוצה,אני לא יכולה לראות אותו מתי שאני רוצה והיציאות שלנו הוגבלו ליומיים שבהם הוא צריך להספיק להיות גם עם המשפחה והחברים. בנוסף לכל זה,אפשר להגיד שהוא היווה חלק רב מחיי כי אני לא עובדת,לא עושה פסיכומטרי,סתם יושבת בבית ומעבירה את הזמן. (וזה מה שמשגע בעיניין. בגלל שאני יושבת בבית בחוסר מעש אני חושבת יותר על כמה שהוא לא לידי עכשיו. תוסיפו לעיניין הזה גם את העובדה שאני אדם שחייב תעסוקה מתמדת ותקבלו מצב שבו אני פשוט מתחרפנת. תאריך הגיוס שלי גם הוא לא תורם למצב. אני אמורה להתגייס בנובמבר אבל רוצה להתגייס כמה שיותר מוקדם, אפילו מחר - פרמטר נוסף שמוציא אותי מדעתי!!) בקיצור,בנות,תעזרו לי בבקשה. מישהו עברה מצב דומה? במה העסקתן את עצמכן כשהחבר שלכן התגייס? אין לימודים,אין עבודה,אין תחביבים מיוחדים וחוגים.אין חברים לצאת איתם. אין לי כלום חוץ מהמון זמן פנוי וגיוס בעוד כ-3 חודשים שנראים כמו נצח! ועוד הוא שהלך ממני...אני מגיעה למצבי תסכול שבהם אני פשוט בוכה. בוכה מרוב שאני לא יודעת מה לעשות כי אין לי מה לעשות.
היי בנות, בפורום הזה נתקלתי כשחיפשתי בדיחות צבא באינטרנט (כי הכנתי לחבר שלי "סיפרון" לכבוד הגיוס) ורציתי להגיד שזה פורום מדהים על כל התמיכה שלכן אחת בשניה. אז בגלל שגם אני חברה חדשה במועדון ה"חברות של חיילים",החלטתי להכנס לכאן ולהיעזר בכן כי רק אתן תבינו אותי באמת. אז שנינו בני 18 (הוא עוד חודשיים 19), יחד כבר כ3 חודשים. 3 חודשים שנראים כמו כמה שנים טובות. (עומד סיפור מאוד מוזר ומפתיע מאחורי כל הקשר שלנו. אספר לכן בהזדמנות אם תרצו) הבחור התגייס לפני כיומיים לכלל צהלי ואני עדיין לא מתרגלת לרעיון. אני לא יכולה לדבר איתו מתי שאני רוצה,אני לא יכולה לראות אותו מתי שאני רוצה והיציאות שלנו הוגבלו ליומיים שבהם הוא צריך להספיק להיות גם עם המשפחה והחברים. בנוסף לכל זה,אפשר להגיד שהוא היווה חלק רב מחיי כי אני לא עובדת,לא עושה פסיכומטרי,סתם יושבת בבית ומעבירה את הזמן. (וזה מה שמשגע בעיניין. בגלל שאני יושבת בבית בחוסר מעש אני חושבת יותר על כמה שהוא לא לידי עכשיו. תוסיפו לעיניין הזה גם את העובדה שאני אדם שחייב תעסוקה מתמדת ותקבלו מצב שבו אני פשוט מתחרפנת. תאריך הגיוס שלי גם הוא לא תורם למצב. אני אמורה להתגייס בנובמבר אבל רוצה להתגייס כמה שיותר מוקדם, אפילו מחר - פרמטר נוסף שמוציא אותי מדעתי!!) בקיצור,בנות,תעזרו לי בבקשה. מישהו עברה מצב דומה? במה העסקתן את עצמכן כשהחבר שלכן התגייס? אין לימודים,אין עבודה,אין תחביבים מיוחדים וחוגים.אין חברים לצאת איתם. אין לי כלום חוץ מהמון זמן פנוי וגיוס בעוד כ-3 חודשים שנראים כמו נצח! ועוד הוא שהלך ממני...אני מגיעה למצבי תסכול שבהם אני פשוט בוכה. בוכה מרוב שאני לא יודעת מה לעשות כי אין לי מה לעשות.
