הקשבו הקשבו אני מחר סוף סוף מסיימות י"ב מחר זה יום גודל אליו חכתי כבר 12 שנה ביום בו אני יכול להגיד סיימיתי י"ב ייאלה אני חייבת לעוף למיטה אני צריכה לקום מחר ב6 בבוקר הולך להיות אצלנו חתיחכת בלגן מחר מה עשנו ומה היה תקבלו שאני יחזור הביתה בשלום
תקבלו חוויות הגעתי לבית ספר בערך ב9 הייתה שם מוזקיה חזקה כול שכבות היו בחוץ כאשר הם מחזקים בלוני מים או שלפחות חושבנו שזה מים. בקיצור היונו רוטבים מי כף רגל עד ראש והרגשנו כמו איזה דבק. אבל זה היה נחמד אחרי זה היה טקס חלוקת אוסקר השכבתי שאני וחבר ושלי זכנו בו בתור זוג השנה
היה המון חיובקים המון נשיקות המון בכי המון צחוק והמון בלגן שכבת י"ב נכנסה לכיתות בעצמע השיעורים בשביל להוציא את כול בית ספר על הרגליים ושכתבה על לוח שכבת נ"ב מסיימות היום ללמוד אחרי כול זה היה את רונדו כמו שיש כול שנה הייתי ברדנו וותרתי על ללכת אחרי זה לים כי הייתי כולי דבק אחד גודל. החבר שלי הלך עם חבר'ה לים והוא עוד לא חזר אבל הוא יתקשר עלי ואמר לי שטוב שאני לא נמצאת שם למה חבר'ה שם משגעים לגמרי. היום בערב יש מיסבה וגם מחר יש וגם ביום ראשון יש אני יראה אולי אני ילך ואולי לא איך שלא היה אני מחר חוגגת עם חבר שלי לפחות זה תיכנון
12 שנים עומדות בפני סיום. זה בהחלט רגע מרגש. אני זוכר היטב את המחשבות והתחושות עם סיום י"ב, בעיקר בטכס הסיום וביציאה מהבגרות האחרונה (באזרחות). מצד אחד מרגישים מוזר, כי מסגרת לה היינו רגילים זמן כה רב מתפרקת לפתע, ומצד שני זו הרגשה טובה ומיוחדת וכיפית אחרי כל המבחנים וההשקעה. מזל טוב לך ותהני...