נכון עופריוסי
היא לא רוצה. אני מודע לזה היטב, וזה קשה לי. אני סובל ועצוב כבר שנים מזה, שהיא לא רוצה קשר אתי. אני מתגעגע אליה כל הימים והלילות, לרגעים הטובים אתה בזמן הטפול שצחקה מבדיחותי, פטפטה אתי בהנאה, דאגה לי והביעה רגשות כל-כך חזק ובכנות, מתגעגע להיות עם האשה הנהדרת והמיוחדת הזאת, לשמחת החיים העצומה שלה ולחמידותה המרגשת. אני חולם עליה הרבה בלילות, ופעם הייתי צועק את שמה ושר עליה במשך הרבה זמן שירים טפשיים. אני מבין, שזה לא יתממש. סרבה לי בתקיפות. אף לדון אתי בענין סרבה. עשיתי המון לשכנעה. לו לפחות הסכימה לשוחח אתי לפעמים במקום עבודתה או בטלפון, או אף רק להמשיך לטפל בי וכך אוכל להיות אתה, הייתי יותר שמח. העקר להיות עם האשה הנפלאה הזאת שגורמת לי כל-כך הרבה התרגשות חזקה ושמחה עד טרוף חושים. אני כבר שנים מנסה לשתף חברים ברגשותיה אליה, כדי שיתמכו בי ויעזרו לי להתמודד עם הצער, ולא מבינים אותי, לא מתיחסים ברצינות ולא יודעים לעזור לי. אמי שונאת אותה, אומרת שרעה ולא מוכנה לשמוע עליה. לולא היתה לי חברה, והיא היתה נשואה, הייתי מוכן לשאתה ברצון.