זרעים

[בוטן קלוף]

זרעים

גופי המעוצב בדמות אחת בלבד, בצלם
הוא שפע של זרעים שהתגנבו אל תלם
המתפקעים על פי תורם, משתדרגים לכדֵי
תחילת עולם, מפץ קטן, רגע אחד לפנֵי
הסתערות הנשימה ועיוורון הלַיִל
ההתעטפות בקוּר של משי דוקרני כתיל
פורחים עוד טרם שפצעו את פני הרגבים
תרים פס תכלת דק בכתונת העבים.

ועולמי צר כקו אופק חד, בודד
מפני הקרקע אל השורש אני שב, נודד.

 

[כנרת לי]

הצחקת אותי

הלואי והיה עולמי צר כשלך..
&nbsp
אולי עוד אשוב לזה, אבל לבנתיים אהבתי מ-א-ד לתוּר אחַר פס תכלת דק בכתונת העבים.
עשה לי תחושה של תקוה נסתרת, של להוולד מחדש,
ובשיר, כמו נוצר עוּבּר בקור של משי
&nbsp
שונים החרוזים בשורות 3-4
&nbsp

 

[aiziq]

נפלא

מאד נהנה מהתיאורים ( שורה אהובה במיוחד "תרים פס תכלת דק בכתונת העבים", מהחריזה, מהקלילות שבה נע השיר ומהשלמות שלו, כלומר מכך שהוא שלם. בקריאה שלי יש כאן התמודדות של היחיד מול הרבים שמרכיבים אותו, האפשרויות השונות שמתקיימות בו בה בעת שהוא אחד.
&nbsp
אבל הדעת נמשכת אל עוד קריאה, והיא "חושדת" במילים הטעונות משמעות נוספת, כאילו רומזות אל קריאות אפשריות אחרות. למשל פס התכלת נושא קונוטציה אל הדגל שלנו. המילה בצלם יש לה אסוציאציה לארגון זכויות האדם. ופתאום עולה מבין השורות תמונה של השיח האקטואלי שבה האחד שהוא אנחנו, עמ"י, מורכב מהרבה קולות או אינדיבידואלים שמנסים בתורם לתת את הצבע או את הטון הייחודי להם, אבל הקולקטיב לא שועה אליהם. ובהעדר שינוי, מה שהיה הוא שהווה והמעגל לא נפרץ.
&nbsp
מעניין יהיה לקרוא חוות דעת נוספות

&nbsp
איציק.
&nbsp

 

[שמים1]

בוטן יקר

שמחה לקרוא משלך ...
שיר שהוא כמעשה הבריאה .
האדם נברא בצלמו ובדמותו של האלוהים ( כך כתוב במקורות)
גופך מעוצב בדמות אחת בלבד , בצלם , וזה ארמז לדעתי למקורות
בראשית פרק כו' כז' וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.


ובשירך אתה ממשיך בצלם , שהוא השפע הצלם התנכי עבור הדובר הוא השפע שבטבע , הזרעים שהתגנבו אל התלם אל תוכנית הבריאה ולפי תורם הם משתדרגים לכדי תחילת עולם , וגם שורות אלו הן ארמז להמשך הבריאה ..
בראשית פרק כט' - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע , גם בזריעה ובזרעים יש את הבריאה ואת החיים , כי הרי כבר נאמר שהאדם הוא עץ השדה .

המפץ הקטן , בניגוד למפץ הגדול שמבחינה מדעית הרי הוא אחראי להיוצרות כדור הארץ , אולי זה המפץ האישי של הדובר או שמתייחס לבריאת העולם התנכ"ית כמפץ הקטן .

רגע אחד לפנֵי
הסתערות הנשימה ועיוורון הלַיִל
ההתעטפות בקוּר של משי דוקרני כתיל
פורחים עוד טרם שפצעו את פני הרגבים
תרים פס תכלת דק בכתונת העבים.

גם בשורות אלו אני רואה את העולם , העולם של אחרי הבריאה
העולם של אחרי שנוצר האדם .


ועולמי צר כקו אופק חד, בודד
מפני הקרקע אל השורש אני שב, נודד.

ואתה , הדובר בשיר , צר עולמך , בתוך כל השפע היקומי הזה אתה בודד
מפני הקרקע אל השורש אני שב, נודד.
" כי מן העפר באת ואל העפר תשוב" , אתה שב אל השורשים ולמרות זאת הניגוד למרות השיבה הזו יש את הנדידה .
זו קריאתי הראשונה , ואשוב עוד לקרוא השיר הותיר בי סקרנות לקראו שוב ושוב .

תודה .

 

[ציקימינגו 22]

כחסיד החריזה השיר כבשני באחת. ולתוכנו.

תחילה נדמה היה לי שהכותב מתאר את מעגל החיים .
מהתפתחות הזרע בביצית. ועד הסוף הכיליון.
וכן אני רואה כאן התנגשות בין הגשמי לרוחני.
במסגרת חייו של אדם במאבק לשמירה על
השפיות (הנורמטיווית =מה זה ?) למצב גופני תקין.
והמסקנה של קוהלת "הכל הבל"
צ'י

 

[נתנאל 123691]

שיר של צמיחה.

השיר הזה לטעמי הוא שיר של צמיחה אתה שותל את הזרעים ( נשמות/עצמים/פרטים כל מה שקיים) ונותן לו לנתפזר בשטח " המתפקעים על פי תורם" כלומר יש סדר מסיום סדר של בריאה של תיכנון יש מתכנן יש מובל ויש מוביל, אחר מכאן אתה מתאר את העולם עצמו, את התהוות את התפתחות, אני רואה בשיר התפתחות, צמיחה, גדילה, ואותך הכותב כאחד מתוך " ועולמי צר כקו אופק חד" כלומר אתה מתוך אין סופר זרעים, מתוך אין ספור פרטים, אתה רואה את כולם, בקעתם מאותו מקום, אבל כל אחד לבד, אני רואה גם עצב בשיר, " אל השרש" כלומר על המקום הראשוני, על היצירה, על עצמך, ואתה נודד, אתה מתרחק, אתה לא שם, זה מזכיר לי את הרצון להתקרב לאל, את השתקקות לטוב והדעיכה במקום, זה הזכיר לי מושג קבלי של הרצון " לחזור לשרש" שזה אומר לאותה נשמה, אל " המאור" שזה האל, שזה בעצם הטוב, אולי אני חטאתי לגמרי בניתוח, שלי אבל אני רואה פה מושגים קבלים, מן " הפרט אל הכלל" מן הזרע אל השרש,מין העצמי על האחר, מין היחיד לכלל. זה מה שהרגשתי, השיר באמת טוב, אהבתי.