דעתי על זרימה בקרב, בכללי.
הממ לא בקשר לא"ל פיליפיניות אלא בכלל. בזמן שעוד יצא לי להתאמן, רשמתי תהייה לבלוג שהיה שלי פעם: כבר הרבה זמן יצא לי לתהות על חשיבות הזרימה בזמן קרב. כמתאמן, ובכלל כאדם (עוד לפני תחילת האימונים) תמיד האמנתי בזרימה כדרך הטובה ביותר להיכנס לקרב או לבצע טכניקה מסויימת. אומנם הרבה אנשים מקשרים זרימה לאנרגיה, לצ`י. אך גם לוחמי מואי תאי (איגרוף תאילנדי) והאבקות יכולים ללמוד להכניס את הזרימה לחלק מסגנון הקרב שלהם, כשאצלם הקשר לצ`י הוא מקרי בהחלט והם מסתמכים בעיקר על כוח חישול וטכניקה (שאלו בפני עצמם דברים מעוררי הערצה). אז מה זה זרימה? בשבילי זרימה זה לא להשתמש בכוח מעל הרצוי, לא להיות מקובע, לא להיות קשיח ואגרסיבי כשאפשר להיות עדין ולחסוך באנרגיה, לא להינעל על טכניקה מסויימת ולבצע אותה בכל מחיר. הרעיון הוא להרגיש את היריב, לדעת מה הוא חושב, לזרום איתו ובזמן הנכון לבצע את המהלך שלך, כמו בכל דבר בחיים מסקס ועד מלחמה. מאפיין חשוב נוסף שהוא חלק בלתי נפרד מהזרימה הינו אילתור. אילתור בזמן קרב. למה האילתור הוא חלק חשוב בזרימה? אני אסביר. כל אדם רוצה להיות הטוב ביותר. בכל תחום שהוא. בשביל להיות הטוב ביותר צריך רצון, מטרה ולרדוף אחרי המטרה הזו עד שהיא מושגת. תמיד יש את הלחץ (בייחוד לפרפקציוניסטים כמו אנוכי) שהטכניקה תצא בצורה עקומה יחסית בזמן הקרבות. בזמן רנדורי (קומיטה, רודה, קרבות חופשיים וכו`) ישנו מן לחץ מסויים. אני לא מדבר על פחד אלא על רצון כלשהו. כולנו רוצים להיות ג`ט לי, להצליח להגיב לכל התקפה בצורה יצרתית ומהירה בלי לחשוב הרבה על הטכניקה הטובה ביותר להגנה. הבעייה היא שהמוח מלא במחשבות מיותרות בגלל הלחץ הזה, בגלל הרצון להצליח לבצע הגנה או התקפה בצורה מהירה וחדה ללא כל מחשבה מיותרת. המחשבות רצות כ"כ מהר בראש "אם הוא ייתן אגרוף עדיף לי לצאת מהטווח או להיכנס קרוב יותר, מספיק קרוב בכדי להתקיף?", "אם הוא יבעט שאני אגן או אתחמק?" וכ`ו עד שלא שמים לב לתנועת היריב, בייחוד אם זו מהירה. כשהאומנות והטכניקה הם לא חלק מהאינסטינקט של הגוף יש בעייה לבצע אותה בצורה זורמת ומותאמת לכל התקפה. ולכן הרנדורי של שני אנשים נראה כמו שני בולי עץ שתוקפים אחד את השני. בצורה די ברוטאלית ומסוכנת יש לציין. זה רבותיי (וגבירותיי כמובן
) ההפך הגמור מאילתור. בכדי לאלתר יש צורך לפעול ללא מחשבה, לתת לראש ולאינסטינקטיים של הגוף לחדד את עצמם. זה פשוט הבסיס של הזרימה. כאשר האחד מבצע בריח, הגוף מראה מתי כואב, מתי זה כבר מסוכן והאינסטינקטיים הטבעיים של כל אדם ייכולים להדריך בצורה הטובה ביותר. בין אם לתת לבריח להתבצע ובנקודה מסויימת ואז למתוח את היד לכיוון אחר, או אם ליפול ואז ברגע הנכון להתגלגל, אלו טכניקות שהגוף ספג אותם ומשתמש בהם כחלק מהאינסטינקטיים שעתה הפכו להיות טבעיים לכל דבר. האינסטינקטיים כבר קיימים, תירגול ממושך של טכניקות פשוט מוסיף למאגר האינסטינקטיים עוד כמה דרכים להקשיב לגוף שלך ולהגן עליו בשעת הצורך. אילתור הוא, פשוטו כמשמעו התאמה אישית של הלוחם לתנועות היריב והתקפותיו בצורה מהירה ואינסטנקטיבית. ברגע שאילתור הוא חלק משפת הגוף הזרימה תגיע מהר. מהר מאוד אפילו, וברגע שהזרימה תתחיל, כמות הפציעות תצטמצם. יותר ויותר טכניקות נקיות ואינסטנטיביות ינחלו הצלחה והכישורים כלוחם יעלו לבל ישואר. אומנם להצליח לזרום, לאלתר, זו משימה בפני עצמה שרבים שואפים אליה, ורק עם תירגול ארוך ולמשך זמן הגוף יילמד את עצמו את הטכניקות ויתחיל להשתמש בהם בשביל להגן על עצמו. אז למה אתם מחכים? תתחילו להתאמן... לעמוד באיצ`י בבקשה, מתחילים. **ביקורת בונה ולא בונה תתקבל. סתם מעצבנים יכולים לא להגיב.
הממ לא בקשר לא"ל פיליפיניות אלא בכלל. בזמן שעוד יצא לי להתאמן, רשמתי תהייה לבלוג שהיה שלי פעם: כבר הרבה זמן יצא לי לתהות על חשיבות הזרימה בזמן קרב. כמתאמן, ובכלל כאדם (עוד לפני תחילת האימונים) תמיד האמנתי בזרימה כדרך הטובה ביותר להיכנס לקרב או לבצע טכניקה מסויימת. אומנם הרבה אנשים מקשרים זרימה לאנרגיה, לצ`י. אך גם לוחמי מואי תאי (איגרוף תאילנדי) והאבקות יכולים ללמוד להכניס את הזרימה לחלק מסגנון הקרב שלהם, כשאצלם הקשר לצ`י הוא מקרי בהחלט והם מסתמכים בעיקר על כוח חישול וטכניקה (שאלו בפני עצמם דברים מעוררי הערצה). אז מה זה זרימה? בשבילי זרימה זה לא להשתמש בכוח מעל הרצוי, לא להיות מקובע, לא להיות קשיח ואגרסיבי כשאפשר להיות עדין ולחסוך באנרגיה, לא להינעל על טכניקה מסויימת ולבצע אותה בכל מחיר. הרעיון הוא להרגיש את היריב, לדעת מה הוא חושב, לזרום איתו ובזמן הנכון לבצע את המהלך שלך, כמו בכל דבר בחיים מסקס ועד מלחמה. מאפיין חשוב נוסף שהוא חלק בלתי נפרד מהזרימה הינו אילתור. אילתור בזמן קרב. למה האילתור הוא חלק חשוב בזרימה? אני אסביר. כל אדם רוצה להיות הטוב ביותר. בכל תחום שהוא. בשביל להיות הטוב ביותר צריך רצון, מטרה ולרדוף אחרי המטרה הזו עד שהיא מושגת. תמיד יש את הלחץ (בייחוד לפרפקציוניסטים כמו אנוכי) שהטכניקה תצא בצורה עקומה יחסית בזמן הקרבות. בזמן רנדורי (קומיטה, רודה, קרבות חופשיים וכו`) ישנו מן לחץ מסויים. אני לא מדבר על פחד אלא על רצון כלשהו. כולנו רוצים להיות ג`ט לי, להצליח להגיב לכל התקפה בצורה יצרתית ומהירה בלי לחשוב הרבה על הטכניקה הטובה ביותר להגנה. הבעייה היא שהמוח מלא במחשבות מיותרות בגלל הלחץ הזה, בגלל הרצון להצליח לבצע הגנה או התקפה בצורה מהירה וחדה ללא כל מחשבה מיותרת. המחשבות רצות כ"כ מהר בראש "אם הוא ייתן אגרוף עדיף לי לצאת מהטווח או להיכנס קרוב יותר, מספיק קרוב בכדי להתקיף?", "אם הוא יבעט שאני אגן או אתחמק?" וכ`ו עד שלא שמים לב לתנועת היריב, בייחוד אם זו מהירה. כשהאומנות והטכניקה הם לא חלק מהאינסטינקט של הגוף יש בעייה לבצע אותה בצורה זורמת ומותאמת לכל התקפה. ולכן הרנדורי של שני אנשים נראה כמו שני בולי עץ שתוקפים אחד את השני. בצורה די ברוטאלית ומסוכנת יש לציין. זה רבותיי (וגבירותיי כמובן
) ההפך הגמור מאילתור. בכדי לאלתר יש צורך לפעול ללא מחשבה, לתת לראש ולאינסטינקטיים של הגוף לחדד את עצמם. זה פשוט הבסיס של הזרימה. כאשר האחד מבצע בריח, הגוף מראה מתי כואב, מתי זה כבר מסוכן והאינסטינקטיים הטבעיים של כל אדם ייכולים להדריך בצורה הטובה ביותר. בין אם לתת לבריח להתבצע ובנקודה מסויימת ואז למתוח את היד לכיוון אחר, או אם ליפול ואז ברגע הנכון להתגלגל, אלו טכניקות שהגוף ספג אותם ומשתמש בהם כחלק מהאינסטינקטיים שעתה הפכו להיות טבעיים לכל דבר. האינסטינקטיים כבר קיימים, תירגול ממושך של טכניקות פשוט מוסיף למאגר האינסטינקטיים עוד כמה דרכים להקשיב לגוף שלך ולהגן עליו בשעת הצורך. אילתור הוא, פשוטו כמשמעו התאמה אישית של הלוחם לתנועות היריב והתקפותיו בצורה מהירה ואינסטנקטיבית. ברגע שאילתור הוא חלק משפת הגוף הזרימה תגיע מהר. מהר מאוד אפילו, וברגע שהזרימה תתחיל, כמות הפציעות תצטמצם. יותר ויותר טכניקות נקיות ואינסטנטיביות ינחלו הצלחה והכישורים כלוחם יעלו לבל ישואר. אומנם להצליח לזרום, לאלתר, זו משימה בפני עצמה שרבים שואפים אליה, ורק עם תירגול ארוך ולמשך זמן הגוף יילמד את עצמו את הטכניקות ויתחיל להשתמש בהם בשביל להגן על עצמו. אז למה אתם מחכים? תתחילו להתאמן... לעמוד באיצ`י בבקשה, מתחילים. **ביקורת בונה ולא בונה תתקבל. סתם מעצבנים יכולים לא להגיב.