זרות ריגשית..

רחלי228

New member
מזדהה ומבינה את הכאב...אבל-

"מה עשית לי...? איך הצלחת לגזול ממני?" - צרם לי.... אף אחד לא אחראי עליך את זו שאחראית על מהלך החיים. אינך קורבן של מישהו. ההחלטה בידיך ואחזור על זה שוב ושוב... את בוחרת להיות במקום פאסיבי ("אני מרחפת... חיה לא חיה... מבצעת את תפקידי במשרד - אבל לא עובדת ממלאת אחר מטלות המרצה באונ` - אבל לא לומדת יוצאת לבלות עם חבריי - אך לא נהנית מזמינים אותי לרקוד - אך אינני נענית כשמדברים אני מהנהנת - אך אינני קשובה כשמחבקים אותי - אני מחבקת אך איני משיבה אהבה כשמנשקים אותי בלהט - אני מנשקת ללא כל תאבה כשמחמיאים לי - אני מודה, ללא כל גאווה כשמבקשים - אני נותנת ללא חדוות הנתינה כשמביעים כלפיי רגשות") וכל האחריות היא עליך. הבחירה להיות "זומבי" כנראה התאימה לך ועדין מתאימה ונראה על פי הכתוב שאת נמצאת במעין תקופת "התכנסות" לאחר מערכת יחסים שעברת, זה דבר בריא ונכון לעשות, מעיין התאבלות על מה שהיה, ולאחר תקופה כזו, מה שיבוא במקום של הכאב וה"אבל" הוא צמיחה מחודשת, מוזה 28 חדשה , עם שינויים והבנות חדשות. אז נבון זה כואב היום וכנראה גם יכאב מחר (ומי כמוני יודעת...לצערי...זה לוקח יותר מדי זמן לטעמי)...אבל ממשיכים הלאה, לא שוקעים במרה שחורה. תחיי את הרגע, תהיי שם, תסתכלי על חייך, ואז תמשיכי.... זה לא גיא, זה לא יוסף או כל אחד אחר...זו את!
 

מוזה28

New member
תודה רחלי אך...

הרשי לי להפנות את תשומת ליבך לקטע שמדבר על לקחת אחריות, אני לא מאשימה איש מלבד את עצמי, מלבד זאת וגם זה מופיע בשיר, אני לא רואה שחורות אלא מביטה קדימה ויודעת שהתקופה הזאת תחלוף מהר משחשבתי. "לא, הוא לא אשם... בארי אשם.. אשמה אני.. אשמה התקופה המוזרה בחיי.. אשם שיקול הדעת הלוקה בחסר לעיתים.. אשמות הבחירות שלי... אשמים מזגי הרוח שלי החדים שתוקפים אותי בימים אלה... אבל גיא? גיא לא אשם.." תודה על מילים מעודדות ממך
 
זהות רגשית 2 ../images/Emo26.gif

עינים אדומות בעיקר מעישון. יצאתי לטייל אמש בשעה מאוחרת נעתרתי לבקשתו של רוקי שהפציר בי פעם אחר פעם לפגוש כלבות מיוחמות (זה משרת רק את מטרותיו) אבל הלכנו.. ונפגשנו.. מצאתי את עצמי יושב בגינה ציבורית על ספסל לשניים מנסה לא להריח מנסה לחייך לסובבים פתאום מגיח פקח... לא ! הוא לא אשם.. אני אשם אני ורק אני... אני אשם שהוא לא קשור אני אשם שהוא לא חושב כשהוא מחרבן בין השיחים אני אשם והוא? רוקי? לא, הוא לא אשם שאני מרחף לי בבית עם ג'ויינט הוא לא אשם שאני לא מנקה את הבית לא יוצא עם חברים לא מוזמן לרקוד אני מקשיב כשהוא רוצה לחבק אותי אני מחבק אותו בחזרה אבל הוא שותק... אני מנשק אותו אבל הוא מרטיב ויורק... אני מתמלא תשוקה כשהוא מקשקש בזנב... אני מחייך וחושב לעצמי: מה עשית לי רוקי?? איך הצלחת לתעתע בי? איך הצלחת לגרום לי לשלם 430 שקל? למה אתה חייב לחרבן דווקא מול הפקח? חשבתי לעצמי שאני זה שצריך להתמיד לאסוף את גלליך... אני זה שתמיד צריך לזכור להביא שקית איתי לגן הציבורי. לאסוף את גלליך בכניעה והנאה, לחייך באושר להריח ולא לקבל בחילה... לנשק אותך בלי לחשוב לקבל תמורה, להרגיש אותך בעוצמה ולא רק את משיכות הרצועה... לא להיות נכה, להיות מסוגל להתכופף ולאסוף את השברים, לא להיות עיוור- לראות מה מונח בצד הדרך... אני אוהב אותך רוקי יקר שלי אוהב אותך כמו שמעולם לא אהבתי כלב... אני רוצה שתזכור שבעם הבאה שאתה מחרבן שם בגן הציבורי אתה לא תישאר לבד... אתה האיש שבזכותו יש אור בחיי אבל מאחר ובחרת לחרבן עליי אז בקשה בבקשה ממך תאסוף אותו
 

מוזה28

New member
הצחוק המתגלגל שלי...../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

הלילה שייך לך... ע נ ק ... אהבתי
ד"ש חמה לרוקי החמוד
מוזה
 
למעלה