קודם כל, מצטערת על הצורה הבוטה
אבל הגיע הזמן ש... תתבגר!! אתה מחפש את המושלמת עבורך, שתתאים לך כמו כפפה על היד, לספק את יצרייך. הגעה לנישואים צריכה להגיע מאהבה אמתית, המתבססת על נתינה, קבלת האחר גם על חסרונותיו, התאמה זוגית ועבודה תמידית, שלא תמיד קלה ולעיתים אף קשה. אני חושבת שקראתי את כל התכתובות שנכתבו עד לרגע כתיבתי. יש לי כמה הערות בנושא: ראשית, החברה שלך לא צריכה למלא את חייך בדברים שחסרים לך. אם אינך מסופק מחייך האישיים: כי אין לך עבודה, כי יש לך שפע של זמן שאינך מתעל לטוב, או כל דבר שאיננו קשור בה, תתחיל לקדם את הנושא וכמה שיותר מהר, הן בשבילך והן בשביל הזוגיות שלכם. כל אחד מבני הזוג מביא עימו לזוגיות את הייחודיות שלו, מפרה אותה, מחדש אותה יום יום, משביח אותה. כל עוד אתה מרגיש שמשהו בחייך תקוע, בעצם אתה מרגיש שמשהו חסר לך, אין לך מה לתת ואז אתה מחפש את הקבלה מבת זוגתך. אין בעיה בלקבל, וטוב הוא הדבר, אך זוגיות היא משהו משותף, והיא בנייה יום יומית של עבודה זוגית ואישית גם יחד. בזוגיות משקיעים יום יום, אחרת היא לא מסוגלת להתחזק ולעלות. ההשקעה צריכה להיות גם במישור האישי לבנות את עצמך, אם טוב לך בשלך, אתה פתוח יותר לתת ולהשקיע, אתה רואה יותר את הטוב שבת הזוג שלך מכניסה לזוגיות ומעריך זאת. ישנו איזון, היא נותנת ומקבלת וגם אתה נותן ומקבל. ואינני רומזת בכתיבתי שאינך נותן, אבל אתה כנראה מצפה למילוי חסכים מבת זוגתך מעבר למה שהיית מצפה אילו במישור האישי היית מרגיש שלם. אחד מהדברים הגרועים ביותר שגבר יכול להמצא בהם הוא להיות מובטל. לא בגלל העניין הכלכלי, אלא בגלל הנפילות וחוסר ההחלטיות שמגיעות לגבר מתוך תחושת התסכול האישית שלו מעצמו. ראיתי זאת במו עיניי וליבי בתקופה שהייתי נשואה ולפניה. תתחיל לחפש לך תעסוקה, גם אם זה לא בתשלום, משהו שתרגיש שאתה תורם בו. או שתנסה לנצל את הזמן המרובה לדברים שרצית לעשות ואף פעם לא התאפשר לך כי לא היה לך זמן לכך. שנית, מהבנתי לגבי גברים, לפעמים אתם משום מה חווים את האהבה דרך החוסר, כשהיא לא נמצאת. חלקכם, רק ברגע שאתם קולטים את גודל האבידה משהו בכם מתעורר וקולט שאי אפשר לתת לה ללכת, היא שלכם ואז אתם רצים לחיים עתידיים משותפים. לפי מה שכתבת, אתה מרגיש טוב כשהיא לידך וכשהיא רחוקה ממך אתה מרגיש בחסרונה ולא יכול לבדה. יש גברים רבים שיגידו שכך הם יודעים שהם אוהבים. שאל גברים נוספים שחוו אהבה ותראה מה יגידו. מה שמעניין אותי לשאול זה האם כשהיית בחו"ל היה קשר טלפוני ו/או התכתבותי כלשהו? יכול להיות שלא חווית נתק מוחלט מהו, וכל עוד היא הייתה פה ושם על אש קטנה, לא קלטת עד כמה אינך יכול לחיות בלעדיה ורצונך לעתיד משותף עימה. שלישית, אני חייבת להתייחס למשהו מפריע במה שכתבת. אני חושבת שאתה כן אוהב, אולי האהבה לא התגברה, אך ייתכן שתתגבר עם הזמן והשנים. מה שמציק לי זה שמפריע לך המראה הגופני המלא שלה. מי שאוהב אהבת אמת, אולי יפריע לו עניין גופני כזה בבת זוגתו, אבל זה לא מה שיגרום לו לא לחשוב על עתיד משותף. אולי היא רוצה לשנות ולהראות אחרת, אבל היא צריכה תמיכה נפשית ממך ומהסובבים אותה לשם כך, ואולי היא לא רוצה להשתנות, אבל עדיין, כל עוד יש ביניכם כימיה ואתה כן נמשך אליה, ולא סולד ממנה ומראיה, כל המראה מתגמד בהתייחס לדברים אחרים. רביעית, קשר זוגי טוב, לא מפריע אם שניכם באתם מבית של הורים גרושים. מה שכן יכול להפריע זה התפיסה ששניכם כנראה חוויתם דרך עיני ההורים זוגיות לא בריאה, בצורה כזו או אחרת, ולכן יכול להיות שהפנמתם בתת המודע שלכם כל מיני התנהגויות שיכולות לפגוע בהתפתחות הזוגיות שלכם, או התנהגות אישית שלך או שלה שאתה מודע לה כגון פרפקציוניזם, במקרה שלך, שעלולה להזיק ברגע שהיא לא ממותנת. לכן מומלץ שתתחילו לקרוא ספרים בנושא ו/או ללכת לייעוץ אישי ו/או ללכת לייעוץ זוגי. כל מה שיגרום לכם להציף דברים מהתת מודע אל המודע ולטפל בהם בעודכם ביחסים טובים. אם תברח עכשיו ממערכת יחסים בגלל הפחדים, לא תתמודד איתם, יכול להיות שתבוא לזוגיות אחרת שבת הזוג החדשה שלך ללא הורים גרושים, אך מה שאתה חווית דרך הורייך יפגע בזוגיות החדשה. אך יכול להיות שגם בת זוג חדשה שהוריה חוו זוגיות טובה ילמדו אותך מה היא זוגיות טובה. אבל בחיים אין הבטחות, ואם אתה רוצה להסתמך על מזל בלבד, כל מה שאני יכולה לאחל לך זה מזל טוב. מקווה שעזרתי במשהו, מלודי