זקוקה לעצות
היי, אני בת 21 מזדהה כביסקסואלית עם עצמי בערך 3 שנים. יש בת זוג כבר שנה וחצי עוד מעט. והיא גם הראשונה שלי. וכאן מתחיל הפחד שלי, (היא לא יודעת שהיא הראשונה היא די בטוחה שהייתי קודם עם בחורים בגלל חוסר בטחון ואי הבנה מאוד גדולים בתחילת הקשר שהיו באשמתי). אני לא יודעת אם זה אצל כל הבי אבל אני יודעת שאצלי איפשהו תמיד יש דילמה מאוד גדולה עם העניין שכביכול אני "בוחרת" להקשות על עצמי בחיים כאשר "יש" לי אלטרנטיבה שלא כמו לקהילה ההומו-לסבית. יש בי איזה משהו שמקנן בי ואומר לי אפילו לא ניסית בחורים וישר קפצת לקשר עם בחורה שנהיה עם הזמן יותר ויותר רציני מבלי שאפילו נתת לאלטרנטיבה היותר "קלה" צ'אנס. אמא שלי כל הזמן אומרת לי לחפש בחור ואני עונה לה שאני כרגע בקשר ושזה לא רלוונטי ושהרי אם היה לי חבר עכשיו ולא חברה היא לא היתה אומרת לי ללכת לבגוד, ושאם טוב לי כרגע אז אין לי צורך לחפש דברים אבל ברגע שהשיחה נגמרת המחשבות האלה מחלחלות לתוכי עמוק פנימה. הבת זוג שלי היא לסבית מוצהרת כבר משחר בגרותה ולכן לא קשה לה לקבל את אורח חייה כי זה או זה או כלום בשבילה. כשהיא מדברת איתי על מגורים משותפים,בית משותף,מיסוד ומשפחה (כי זה באמת נהיה רציני) אז עדיין קשה לי קצת לקבל את המחשבה על תא משפחתי כזה, של שתי נשים עם כל ההשלכות שמסביב זה משהו שלה אין כי אצלה אין עוד אופציה חוץ מלבנות בית עם אישה. אני יודעת שאני עדיין צעירה אבל הקשר בינינו באמת מאוד רציני והרי ככל שהזמן יעבור הוא רק ימשיך באותה הדרך, ולרוב טוב לי אבל אני לא מפסיקה לחשוב האם אני עשה טעות, האם ויתרתי על חיים אחרים מבלי לנסות...היא יודעת קצת על הפחדים שלי שחלקם גם קשורים בזה שעדיין לא קיבלתי את עצמי במאה אחוז וישנה בלילות שלמה. עוד משהו שתורם לזה זה כל הקטע של יחסי מין. יש לי קטע כזה גם כשאני איתה וגם באוננות כאשר אני מגיעה לקטע שאני כבר רוצה לגמור או מנסה להתרכז וכו' אני לרוב חושבת על זין, או על בחור. ואני די סגורה על העובדה שאני נמשכת לבחורות ולבת זוג שלי בפרט אבל משום מה אני צריכה לחשוב על איבר מין זכרי כדי לחוות פורקן, האם זה יכול לומר שאני לא "באמת" בי? שאולי כל זה זו תופעה פסיכולוגית או סוציולוגית או בלבול? אני מותשת ומיואשת מכל העסק הזה... יש למישהו עצה? גם בנושא הזוגיות וגם בנושא של הסקס? HELP
היי, אני בת 21 מזדהה כביסקסואלית עם עצמי בערך 3 שנים. יש בת זוג כבר שנה וחצי עוד מעט. והיא גם הראשונה שלי. וכאן מתחיל הפחד שלי, (היא לא יודעת שהיא הראשונה היא די בטוחה שהייתי קודם עם בחורים בגלל חוסר בטחון ואי הבנה מאוד גדולים בתחילת הקשר שהיו באשמתי). אני לא יודעת אם זה אצל כל הבי אבל אני יודעת שאצלי איפשהו תמיד יש דילמה מאוד גדולה עם העניין שכביכול אני "בוחרת" להקשות על עצמי בחיים כאשר "יש" לי אלטרנטיבה שלא כמו לקהילה ההומו-לסבית. יש בי איזה משהו שמקנן בי ואומר לי אפילו לא ניסית בחורים וישר קפצת לקשר עם בחורה שנהיה עם הזמן יותר ויותר רציני מבלי שאפילו נתת לאלטרנטיבה היותר "קלה" צ'אנס. אמא שלי כל הזמן אומרת לי לחפש בחור ואני עונה לה שאני כרגע בקשר ושזה לא רלוונטי ושהרי אם היה לי חבר עכשיו ולא חברה היא לא היתה אומרת לי ללכת לבגוד, ושאם טוב לי כרגע אז אין לי צורך לחפש דברים אבל ברגע שהשיחה נגמרת המחשבות האלה מחלחלות לתוכי עמוק פנימה. הבת זוג שלי היא לסבית מוצהרת כבר משחר בגרותה ולכן לא קשה לה לקבל את אורח חייה כי זה או זה או כלום בשבילה. כשהיא מדברת איתי על מגורים משותפים,בית משותף,מיסוד ומשפחה (כי זה באמת נהיה רציני) אז עדיין קשה לי קצת לקבל את המחשבה על תא משפחתי כזה, של שתי נשים עם כל ההשלכות שמסביב זה משהו שלה אין כי אצלה אין עוד אופציה חוץ מלבנות בית עם אישה. אני יודעת שאני עדיין צעירה אבל הקשר בינינו באמת מאוד רציני והרי ככל שהזמן יעבור הוא רק ימשיך באותה הדרך, ולרוב טוב לי אבל אני לא מפסיקה לחשוב האם אני עשה טעות, האם ויתרתי על חיים אחרים מבלי לנסות...היא יודעת קצת על הפחדים שלי שחלקם גם קשורים בזה שעדיין לא קיבלתי את עצמי במאה אחוז וישנה בלילות שלמה. עוד משהו שתורם לזה זה כל הקטע של יחסי מין. יש לי קטע כזה גם כשאני איתה וגם באוננות כאשר אני מגיעה לקטע שאני כבר רוצה לגמור או מנסה להתרכז וכו' אני לרוב חושבת על זין, או על בחור. ואני די סגורה על העובדה שאני נמשכת לבחורות ולבת זוג שלי בפרט אבל משום מה אני צריכה לחשוב על איבר מין זכרי כדי לחוות פורקן, האם זה יכול לומר שאני לא "באמת" בי? שאולי כל זה זו תופעה פסיכולוגית או סוציולוגית או בלבול? אני מותשת ומיואשת מכל העסק הזה... יש למישהו עצה? גם בנושא הזוגיות וגם בנושא של הסקס? HELP
