../images/Emo20.gif ליאן
אם לא היית עוברת התעללות מינית - הייתי אומרת לך שמה שאת עוברת נשמע כמו גיל 25 טיפוסי. יחד עם זאת- כל שאר החרדות שמתלוות להתלבטויות הנורמטיביות בחלקן - מעידות על ההשפעה העצומה שיש למקרה הנוראי שחווית בילדותך ולמה שמתרחש בחייך כיום. ניצול\התעללות מינית, בעיקר בגיל צעיר כ"כ, שותלת, וזה לא סוד, זרעים הרסניים ואף משפיעה באופן בלתי ניתן לערעור על סגנון החיים שיחיה אותו אדם - כבוגר. הדרך הנכונה היא לטפל בגיל צעיר ולתקן את העיוות שחל. לא טיפלת, ובמשך השנים- לבעיה העיקרית שלך צמחו שורשים וענפים (החרדות, והחרדות מחרדות), ועכשיו הטראומה מתפרסת על חלק לא מבוטל מהחיים שלך. על חלק לא מבוטל ממי שאת. לכן, אל תרגישי אשמה על מה שאת חווה כרגע. בשילוב עם הגיל שלך, זה רק צפוי שבאיזשהו שלב תתעוררי ותביני שהטראומה הזו מקשה עלייך בחיים. מקשה עלייך בתפקוד היומיומי, במערכות יחסים, כמעט בכל אספקט של חייך כבוגרת. לכן, מצטרפת אל מי שתמך בדיעה של טיפול פסיכולוגי עקבי, ורק לאחר מכן להחליט החלטות בנוגע לחיי הזוגיות. טיפול אמיתי לוקח יותר משבוע, לעתים קרובות גם יותר משנה. אם את חושבת שיהיה לא הוגן מצידך "לגרור" את בן זוגך תקופה כה ארוכה כשאת אפילו לא בטוחה איך את מרגישה כלפיו כעת - אז שחררי אותו.. הוא נשמע בחור תומך ומבין, ואם תסבירי לו את הסיבה האמיתית לעזיבה ותדברי גלויות - אולי תופתעי מתגובתו. אני לא אתפלא אם הוא יאמר שהוא מוכן לחכות לך, ואני בטוחה שהוא ירגיש הקלה גדולה לדעת שלא הוא הבעיה העיקרית, ושאת לא חושבת עליו באופן הזה.. גם אם תיפרדו- לא יקרה כלום.. זה אפילו עדיף בשבילך. את חייבת להתמקד בך ובהחלמה שלך וזה לוקח זמן. מה שלא תחליטי לעשות- דעי שאת חייבת להמשיך בדרך הנכונה שעלית עליה ולהתמסר לטיפול . זו הדרך הנכונה, ולאחר מכן- הדברים ייראו קצת יותר ברורים. התלבטויות תמיד יהיו בחיים, אבל להיפטר מחרדות זה תמיד טוב. בהצלחה !
אם לא היית עוברת התעללות מינית - הייתי אומרת לך שמה שאת עוברת נשמע כמו גיל 25 טיפוסי. יחד עם זאת- כל שאר החרדות שמתלוות להתלבטויות הנורמטיביות בחלקן - מעידות על ההשפעה העצומה שיש למקרה הנוראי שחווית בילדותך ולמה שמתרחש בחייך כיום. ניצול\התעללות מינית, בעיקר בגיל צעיר כ"כ, שותלת, וזה לא סוד, זרעים הרסניים ואף משפיעה באופן בלתי ניתן לערעור על סגנון החיים שיחיה אותו אדם - כבוגר. הדרך הנכונה היא לטפל בגיל צעיר ולתקן את העיוות שחל. לא טיפלת, ובמשך השנים- לבעיה העיקרית שלך צמחו שורשים וענפים (החרדות, והחרדות מחרדות), ועכשיו הטראומה מתפרסת על חלק לא מבוטל מהחיים שלך. על חלק לא מבוטל ממי שאת. לכן, אל תרגישי אשמה על מה שאת חווה כרגע. בשילוב עם הגיל שלך, זה רק צפוי שבאיזשהו שלב תתעוררי ותביני שהטראומה הזו מקשה עלייך בחיים. מקשה עלייך בתפקוד היומיומי, במערכות יחסים, כמעט בכל אספקט של חייך כבוגרת. לכן, מצטרפת אל מי שתמך בדיעה של טיפול פסיכולוגי עקבי, ורק לאחר מכן להחליט החלטות בנוגע לחיי הזוגיות. טיפול אמיתי לוקח יותר משבוע, לעתים קרובות גם יותר משנה. אם את חושבת שיהיה לא הוגן מצידך "לגרור" את בן זוגך תקופה כה ארוכה כשאת אפילו לא בטוחה איך את מרגישה כלפיו כעת - אז שחררי אותו.. הוא נשמע בחור תומך ומבין, ואם תסבירי לו את הסיבה האמיתית לעזיבה ותדברי גלויות - אולי תופתעי מתגובתו. אני לא אתפלא אם הוא יאמר שהוא מוכן לחכות לך, ואני בטוחה שהוא ירגיש הקלה גדולה לדעת שלא הוא הבעיה העיקרית, ושאת לא חושבת עליו באופן הזה.. גם אם תיפרדו- לא יקרה כלום.. זה אפילו עדיף בשבילך. את חייבת להתמקד בך ובהחלמה שלך וזה לוקח זמן. מה שלא תחליטי לעשות- דעי שאת חייבת להמשיך בדרך הנכונה שעלית עליה ולהתמסר לטיפול . זו הדרך הנכונה, ולאחר מכן- הדברים ייראו קצת יותר ברורים. התלבטויות תמיד יהיו בחיים, אבל להיפטר מחרדות זה תמיד טוב. בהצלחה !
