נהפוך הוא
דווקא נהפוך הוא, מה שאני אומר הוא שעליך לפקוח עיניים, וברגע שתפקחי את העיניים, תביני שאין בידך לעשות מאומה כאשר בן זוגך ירצה לפלרטט עם אחרת, הלחץ בזמן הלא נכון עלול להביא תוצאות הפוכות, התכוונתי שעליך ללכת עם התלם של הקדימה (השיח) ולא לעמוד באופן קשיח עם תפיסה סטריאוטיפית המתאימה לתקופות שלפני עידן האינטרנט, צריך להפנים כי האינטרנט הוא "מהפיכה" תרבותית ולא רק טכנולוגית, הניסיון לעמוד מולו לעולם לא יצלח, זו כוונתי. באשר לענינך, כבר אמרתי שאני מבין ואף חושב את דברים צודקים בכל מה שקשור לקינאה הקניינית, אני יודע שהיא לעיתים מטריפה את הדעת, אך כאשר מתמודדים איתה באופן שכלתני, וזה מאוד לא פשוט, כאשר כולאים אותה בתוך מסגרת פנימית, בעזרת תובנות שכלתניות, או-אז יהיה אפשר לצמצם את נזקיה. הניסיון של בן זוג למנוע מבת-זוגו (או להפך אני מדגיש) סביבות פוטנציאליות מגיע לעיתים לפרדוכסים ואפילו לכדי עשיות ברוטאליות, וכבר סיפרתי פעם כאן בפורום את המתרחש באפריקה, שם הגישה הזו פיתחה תרבות של כריתת הדגדגן מן האישה בהיותה בת שתים-עשרה, משום ש..... לא תתפתה להיות עם גבר אחר..... אפשר על פי זאת גם- לנקר עיניים שלא תראה את האחר, או אוזניים שלא תשמע וכן הלאה הידיים ועוד ועוד, הכוונה בדברי היא שהעיסוק ב"סביבה הפוטנציאלית" כאילו היא "סביבה מוחשית" הוא שגוי באופן מהותי, חייבים לא אחת לזרום עם הזרם ואז שורדים יותר טוב מאשר ללכת נגדו. ולבסוף גם זאת- בשרשרת האפשרויות של "האפשרי" שיקרה כתוצאה מצ'יטוט בן זוגך קיימת האפשרות הקיצונית- "פרידה" כתוצאה מהתאהבות באחרת כמובן. והנה שאלה- האם על ידי כך שתמנעי ממנו את הצ'יטוט מחקת לחלוטין את האפשרות שהוא יתאהב באחרת ויעדיפה על פניך? אם תחשבי, תראי שגם אם תשקדי שקידה מלאה, ובסבלנות רבה תמחקי סביבה פוטנציאלית אחר סביבה (שיתפטר מן העבודה, שיחדל ללכת לקאנטרי, לחוגים, שלא יצא מן הבית, שלא יצא מן החדר שלא יקום מן המיטה, שלא יצליח לפרום את החבלים שקושרים אותו למיטה... וכן הלאה) ובכן אם כך תנהגי, מעבר לכך שבן זוגך "ימרוד" מהר יותר מכפי שציפית, הרי את תקלעי למסכת של עשיות שיסחטו ממך את כל האנרגיות החיוביות , תשחקי את עצמך, תמנעי מעצמך את הנאות החיים, ובקיצור, יתקיים עליך "מתוך שלא לשמו בה לשמו" לאמור, ביקשת למנוע מעצמך כאבים, עצב, הרס, ועל ידי מעשיך לא עשית אלא הבאת עצמך מדחי אל דחי.... מה פתאום לעצום עיניים, נהפוך הוא, תפקחי עיניים, שיעשה מה שהוא רוצה, אך בשלב שבו חרג מגבול הטעם הנסבל (ורק את קובעת אותו) רק אז תנסי להחזירו לתלם, אם תצליחי. והנה לך עצה , עוד עיצה- הניסיון למנוע שחיקה במוסד הנישואין, כשהוא לא מושכל, מאיץ את תהליך השחיקה ולעיתים קרובות הוא לכשעצמו מהווה את הסיבה לשחיקה יותר מכל סיבה אחרת. אין מצב שבו גברת "שחיקה" לא מבקרת במוסד הנישואין. "היא" אפילו חודרנית ואיננה בוררת, ברגע ששני בני אדם נפגשים, כבר היא מבקשת את מקומה, ואין זה משנה מבנה הגומלין, גם בין שני גברים או בין שתי נשים, כי כפי שאמרתי- העיניין, והסקרנות מקבלים את החמצן מן הבלתי-ידוע, מן החדש, ובכל רגע שנמצאים על יד הזולת, נמחק עוד רכיב בנפח "הבלתי ידוע" ומצמצם אותו עד למימדי אפס. זהו, המטאפורה של החידקל מדברת על כך שזהו תהליך שאי אפשר למנוע, וחבל להאבק בו באופן אובססיבי. מכסימום תיפרדי...... לא קל, לא פשוט, עצוב כואב אבל...........ואולי המטאפורה הבאה תהיה נהירה יותר- ישנם עשירים, החוששים שהונם יתכלה וישארו עניים, על כן הם מקמצים ומקמצים, בוחנים במשורה כל הוצאה שלהם, ובסופו של דבר מתנהגים כ---עניים. ועל כן - מתוך חששותיו שיקלע לחיי עוני, מביא הוא על עצמו חיי עוני. ובעניינך- מתוך חששותיך מן הפרידה, את תגרמי במעשיך לפרידה. תני לשכל מרחבי מחיה במיוחד בתקופת שבהם הלב דואב. בהצלחה.