זקוקה לעצה

liliab1

New member
זקוקה לעצה

שלום לכולם,

כותבת מתוך יאוש גדול.

אני ובעלי 7 שנים ביחד, שנתיים נשואים, ילדה בת שנה וחצי והריון.
יש הרבה התעללות רגשית בקשר, קללות, השפלות, צעקות, האשמות תמידיות. כמובן שלא אפתיע אם אומר שזה בעיקר מצידו, זאת האמת, לא בגלל שעיוורת כלפי עצמי.
הוא טוען שגם מצידי יש אמירות קשות, מה שנכון גם הוא, אבל, מצידי זה מגיע אחרי שכבר ירו בי עשרות כדורי וידוי הריגה, קיללו וצעקו וייחלו לאמא שלי למות, אז עומדת במטבח ממררת בבכי ומשחילה לכיוונו שהוא בן זונה ואני מעדיפה למות מאשר להיות איתו.
אהבה כבר לא יודעת אם יש, היה נדמה שכן אבל כבר כל כך פצועה שקשה לי להזכר איך זה מרגיש.

תלויה בו כלכלית באופן מלא כרגע, מהנדסת תעשיה וניהול במקצוע, בת 31, מאמינה שאוכל לכלכל את עצמי בכבוד יחסי גם לבד וגם במדינה שלא אוהבת הורים יחידנים.

מנסה במלחמתי האחרונה להסביר לו את השיח האלים שלו ולא מצליחה, כל מה שהוא רואה זה שאני מטיחה בו האשמות בעוד הוא עושה את המיטב לפרנס את המשפחה. לא מבין ולא מאמין שכך אני רואה אותו. קוראת הרבה בנושא התעללות נפשית, מרגישה שכותבים שם על חיי. הבטיח בעבר, כשעזבתי את הבית, ללכת לפסיכולוג. אבל שוב חזר להאמין שהקללות מגיעות לי אז לא מקיים את ההבטחה. הקללות הן חלק מהשיח שלו, אני אומרת "למה אתה לא מנקה" והוא עונה ב"שרמוטה עצלנית". כן...

אני גדלתי בלי אבא, עם אמא חירשת שעבדה סביב השעון בניקיון כדי לפרנס אותי ואותה. הייתה לי ילדות מאוד קשה, כי פשוט לא היה שם אף אחד כדי להשגיח עליי מקרוב. אני מאוד מפחדת לשחזר לילדה שלי את הילדות שלי , נטולת האמצעים ונטולת דמות אבהית.

אז מה עדיף? בית עם התפרצויות זעם וזלזול, אמא שהולכת על ביצים ומפחדת להגיד את אשר על ליבה, אך עדיין בית עם שני הורים שאוהבים את הילדים מאוד ויציבות כלכלית? או לפרק את המשפחה, להיות שונה מאחרים, השרדות כלכלית...

התשובה כביכול ברורה, אבל האם אתם, שעשיתם את הבחירה, בוודאי חלק מכם עם ילדים, איפה המחיר כבד יותר? אשמח לכל הארה מצידכם.

תודה רבה
 
עדיף בית עם הורים מאושרים ושמחים

גם אם הם לא יחד, ובעיקר אם הם יחד.
לכן,
הכי חשוב זה לנסות לשפר.
ייעוץ זוגי הכרחי בשלב זה. אתם עדיין בתחילת הנישואין שלכם.
&nbsp
מחקרים מראים שעיקר הגירושין הם:
בתום השנה הראשונה לנישואין
שנה אחרי הולדת הילד הראשון (שפה אתם נמצאים בעצם + הלחץ של הריון נוסף ולחץ כלכלי על זוגך)
בתום חמש שנים
ואם צולחים את זה, התחנה הבאה של הפירוק היא בסביבות ה- 25 שנה.
אלא אם היה משבר משמעותי של ילד חולה מאוד/נפטר או מישהו קרוב כזה, לא עלינו.
&nbsp
סטטיסטית כמובן.
&nbsp
במקומך הייתי פונה אליו ואומרת לו שאני יודעת שרע לו, וגם לי רע, ואני אוהבת אותך. בוא ננסה ללכת לייעוץ זוגי. רוב הסיכויים שהוא לא ירצה בהתחלה. תלכי לבדך. באחריות הוא יצטרף אלייך כי הוא לא ירצה ש"תלכלכי" עליו והוא לא יוכל להשמיע את טענותיו. ברגע שהוא יצטרף - אם שניכם תעשו מאמץ ותרצו - דברים יעבדו.
&nbsp
להתגרש תמיד אפשר. אין מה למהר.
&nbsp
&nbsp
בהצלחה
&nbsp
&nbsp
 
למדתי לא לשפוט לפי התוצאה...

אלא על הדרך, היום בעלך מקלל, מריר, כוחני, במה את לקחת חלק למצב שלו?
הלוא התחתן מרצון מניחה מאהבה, בחרת לעות ילד עם האיש הזה לא?

תעשי גם את הבדיקה שלך.... תבדקי מאיך את פונה אליו, מבקשת, מקדישה, מעריכה את צרכיו, ואם את גם רגישה ומודעת לחולשות שלו....

לפרק את הבית זה החלק הקל, תדרישי מעצמך תאתגרי את עצמך לנצח את המשבר הזה, תהיי יצירתית תחפשי ותדאגי למצוא דרכים להגיע אל לבו, לשחזר את האהבה והאיכפתיות שפעם היו בו, משהו השתבש ביניכם וזה לא רק בגללו

כשתגיעי למקום שבאמת התאמצת לרפא, לשחזר את העבר שלכם ונגמרו לך
היכולות, את לבד תגלי שיש בך דחף לסיים את הקשר ולהמשיך הלאה

כיום את בוחרת להאשים, לפרוק את תחושת הקורבן... את לא הקורבן היחידי בתא הזה....

דעי לך כשהמצב ידרוש פרידה את לא תצטרכי את הייעוץ שלנו, את תרגישי את זה בבטן ברור כשמש ותדהרי.... זה נקרא השלמה

מה שבא להגיד שאינך בטוחה בינך לבין עצמך שזה הפיתרון, גם קראתי
שאת גם עדין אוהבת אותו רק עטופה באכזבה שמדרדרת לכעס...
אלא רגשות שאפשר להסיר כל זמן שאת אוהבת תלחמי....תלחמי.... תלחמי....

אז איזה ארוחה תכיני לו? ...איזה צבע נרות תשימי ליד?...

מתוקה.... באהבה, חום ואכפתיות מגיעים לכל אדם.
 

אביב890

New member
שאלות הבהרה.

א. את כותבת שאת מהנדסת תו"נ ואת מאמינה שתוכלי לכלכל את עצמך, האם עבדת במקצוע ואת בחופשת לידה ?
ב. כמה את בטוחה (לא מאמינה) שאת תוכלי להשיג עבודה ולהתקיים עם שני ילדים ?
ג. מדברייך אני מבין שגם את לא "צדיקה גדולה" וגם את עונה לא "שלא בעדינות", מה שגורם לתגובות בומרנג (בום-מרנג) משורשרת.
ד. אני ממליץ לך, בשלב זה כשאת בהריון (וכנראה שגם ההורמונים משתוללים ומצטרפים לחגיגה) לכן אני ממליץ שתלכו לייעוץ זוגי להרגעת המצב לפחות עד אחרי הלידה ועד שבאמת תמצאי לך עבודה מסודרת ותשאירי את המלחמות לזמנים שיהיו לך יותר נוחים גם כלכלית. ואם אחרי הלידה, ואחרי שיתפוגגו גם ההורמונים, המצב ימשך אז את תמיד יכולה להתגרש אבל לפחות על בסיס יותר יציב.
ה. אני יודע שזה יהיה לך מאוד קשה מבחינה ריגשית, אבל את חייבת לנשוך שפתיים ולעבוד בהיגיון.
ו
נ"ב. אם את מהנדסת תעשיה וניהול, את יכולה להעזר ב"לוח פרט" ולחשב גם עלות תועלת, ואת בוודאי יודעת שלפעמים קיצור זמנים "בפרט" מעלה מאוד את מחיר הפרוייקט.
http://www.maot.co.il/lex5/glossary/g_1054.asp
"החיפזון מהשטן".
בהצלחה.
 
אני אף פעם לא מצליחה להבין איך בן הזוג יכול לעשות מה שהוא

&nbsp
עושה לך (קללות, השפלות, צעקות, האשמות ) ולהאשים את האישה בזה.
גם בעלי ככה. אני אפילו יותר צדיקה ממך ואני אף פעם, אבל אף פעם לא עונה לו.
היה לי קשה עם ילדה אחת וכשנולד הבן אז נהיה עוד יותר מגעיל ביננו.
אז בואי אני אגלה לך: זה לא משנה אם תעני לא או לא תעני. אני כבר 10 שנים לא עונה בכלל. אין מצב שאני יורדת לרמה שלו וצועקת או משפילה בחזרה. אני לא צועקת ולא מאשימה - אני רק מתעלמת ממנו או עונה לעניין בטון רגוע ובשקט.
אבל זה לא משנה. הוא עדיין טוען באוזני מטפלים זוגיים משך השנים שאני משפילה אותו וצועקת עליו והוא רק "מחזיר" כשהוא כבר מתפוצץ. כשאני מנסה לברר פרטים, רגע..מה אמרתי לך? אז הוא לא זוכר פרטים. הוא רק זוכר שהוא נורא נעלב ממני ושהייתי רעה אליו. כשפעם התעקשתי. אני רוצה דוגמה אחת, תנסה להזכר, אז הוא נתן דוגמה מלפני 7 שנים.
אני נורא רוצה לענות לו בחזרה באותו מטבע אבל אני לא מוכנה לרמה שלו ובטח שלא ליד הילדים.
עצתי לך - תתעלמי ממנו לעכשיו. בהתחלה זה קשה אבל אצלי התרגלתי לאט לאט להתעלם וכיום אני כבר לא שומעת אותו אפילו. הוא מדבר וזה כמו רעש לבן ברקע. ובינתיים תארגני לעצמך תוכנית פעולה. תעשי הכל הכל כדי למצוא עבודה ולא להיות תלויה בו. מה שתוכלי. אולי יקח שנים אבל תעשי הכל, את צעירה. תפעילי קשרים תעזרי במשפחה (או בו) וצאי בערב לעשות קורסים אם את צריכה העשרה. העיקר להיות עצמאית וחזקה יותר ותגיעי למצב שלא תהיי תלויה בו כלכלית, לפחות לא באופן מלא ואז הרבה יותר קל בחיים כי תוכלי לצאת מהקשר הזה ומכל קשר אחר מתי שתבחרי.
 

אביב890

New member
" אבל זה לא משנה.

הוא עדיין טוען באוזני מטפלים זוגיים משך השנים שאני משפילה אותו וצועקת עליו"

על כך נאמר: "אין הגמל רואה דבשתו אך מעיד על הסוס כי עקומה שידרתו".

נראה לי שהוא מרגיש מושפל לידך בגלל עוצמת הטון השקט שלך ואולי גם מההיגיון שבדברייך לעומת חולשת הצעקות שלו ובדרך כלל כשבן אדם צועק\צורח זה מתוך רגש וחולשה ו\או תחושות נחיתות ו\או חוסר אונים (מחקי את המיותר והוסיפי את החסר) ולא מתוך היגיון צרוף.

אגב, אני לא יודע מה מעמדכם האישי מבחינת עבודה והצלחה בעבודה הכנסה,אם בכלל, אבל אם את מעליו זו גם יכולה להיות סיבה "טובה" לתחושות "ההשפלה" שלו.
התכונה הזו, של קללות והשפלות, (כשזה לא במסגרת "יחסי שליטה בהסכמה" "BDSM") מתאימה לאנשים חסרי ביטחון עצמי אבל בעלי אגו מפוצץ והם צריכים "להשפיל ו\או להקטין" את מי שסביבם כדי "להראות ו\או להרגיש" "גדולים" ובדרך כלל הם יוצאים ונראים מגוחך.

יש לי עצה בשבילך, תנסי לעבור לפסים אחרים, אל תשתקי בכלל וכן תעני לו בשקט ובהיגיון כרגיל, אבל תוסיפי קורט ציניות מטובלנת בהרבה ארס, זה יעמיד לו מראה ואולי הוא יצליח לראות את הדבשת שלו.

ועוד אגב קטן אחד, בהמשך לעצתך לקודמת:
..." אולי יקח שנים אבל תעשי הכל, את צעירה"...
לפחות לפי הכרטיס שלך, גם את "לא זקנה מופלגת"
ואם את בכל זאת מרגישה כך, לזאת נומר:
"אף פעם לא מאוחר ועדיף מאוחר מאשר אף-פעם"...
.

שבת שלום.
 

אביב890

New member
כנגד

ארס של נחש מזריקים נסיוב מארס של נחש אחר.
ולא, אני לא יועץ נישואין, אני סתם רועץ נחשים.
 

בדד1

New member
אם הייתי נשוי

ואישתי היתה קוראת לי "בן זונה" הייתי חושב אם להישאר איתה
אבל אם הייתי אשה ובן זוגי היה קורא לי שרמוטה
ולא באופן חד פעמי
הייתי הולכת באותו הרגע ולא חוזרת לעולם
כי זה מתחיל בתלות כלכלית, ממשיך בקללות ועובר למכות
ביני ובינך ואת לא חייבת לענות כאן אלא רק לעצמך, האם הדחיפה או הסטירה הראשונה כבר קרתה?
 

זמנית12

New member
אם היא עוד לא קרתה

היא בטוח תקרה כשהוא לא יאהב את צבע הנרות / טעם הארוחה

 

Gilgil1

New member
לטנגו צריכים שניים. גם למריבה

הוא מקלל אותך אבל אולי את עושה משהו אחר לפני כן? למשל את לא מקללת אבל אומרת דברים קשים?
לעניין- זוג שהוא בן זונה והיא שרמוטה צריך לבדוק אם בכלל יש אהבה. תבדקי לעצמך אם את עדיין אוהבת אותו. הסימן שלי הוא געגועים- האם את מתגעגעת אליו אם את לא רואה אותו כמה ימים (למשל, כשהוא יוצא למילואים). אם אין געגועים ואין רצון לראות אז אין למעשה אהבה. אם אין אהבה אין בכלל מה לחשוב ויש להפרד. להישאר בגלל שיקול כלכלי או כל שיקול אחר הוא למעשה זנות (הוא יתן כסף ובתמורה אני אהיה אספק צרכים כאלה ואחרים).
בהצלחה
 
ואיזו מערכת יחסים תשחזר הילדה אם היא רואה את אמא ואבא

קוראים אחד לשני שרמוטה ובן זונה?
 
שלום לך

ערב טוב,

אפילו לי, שהתגרשתי, קשה לענות על השאלות שלך. לא קל לי להיות גרושה. יש בזה הרבה מאוד בדידות ושוני חברתי. אבל גם להיות בזוגיות רעה זה בלתי נסבל.
אני מניחה שעם הזמן את תרגישי איזו אפשרות נכונה לך יותר.
בינתיים נסי, עבור הילדים, שהבית יהיה נעים. הרחיקי מהם את הריב והכעס. זה סבל עבורם. הזכרת שם את המילה אהבה אז נשמע שיש איזה סיכוי...אולי תנסי לעשות איתו שיחה ידידותית. תגידי לו שאת זקוקה לו. זקוקה לפרטנר. כחבר אבל גם לשותף בעבודות הבית. שהשותפות הזו נותנת הרגשה של יחד ומפיגה את הקושי הפיזי והרגשי. אולי הוא יבין... הלוואי. ואולי לא. ואז אין טעם לבקש רק כדי לחטוף קלקלות. תנשכי שפתיים ותבני את עצמך כך שתוכלי להסתדר לבד.
חוץ מזה, לא בטוחה שעצה מגרושים היא מה שאת צריכה... אם יש משהו שאני מצטערת עליו בגירושים שלי זה שעשיתי את כל התהליך של ההחלטה ותחילת הגירושים בלי שום יעוץ מקצועי. והתגרשנו רע מאוד מאוד. רק בשלבים מאוחרים כשנפגשתי עם אנשים מקצועיים ושמעתי עצות כל כך טובות למדתי כמה טעיתי.... לכי לבד למטפל\ת. תמצאי מישהו טוב ותקבלי עצות טובות...
 

ליאל999

New member
הייתי במצבך בפרק ב'

שלום לך,
אמנם אני התגרשתי מנסיבות אחרות אך לאחר הגירושין הייתי בזוגיות שבה הבאתי נסיך.
הפרק ב' נמשך 3 שנים, ובשנה האחרונה חוויתי השפלות מצד בן הזוג,היה קורא לי זונה או פרחה, או לכי תזדייני ועוד כמה מילים יפות.
נכון, כואב על הילדים, צודקת, נכון יותר קל 2 משכורות בבית מאשר עם אחת ומזונות אבל...אבללללל זה מה שכדאי שהילדים ילמדו? שיראו שככה מתייחסים לאמא? שככה הם יתייחסו כשהיו גדולים? שאמא לא מאושרת? לא שמחה? שיש הרבה רעש ועצבים בבית?
כמה אפשר להבליג? כמה אפשר לוותר? כמה אפשר להגיד שמחר יהיה טוב יותר? הוא לא ישתנה...אופי זה אופי.
לדעתי השלילי גובר על החיובי.
אני אישית סיימתי את הקשר עם תינוק בן כמה חודשים בלבד ועוד בת בת 9 שפשוט לא הייתי מוכנה שהם יסבלו ויחיו ויגדלו בבית כזה.
היום, אני מאושרת שאני בלעדיו!!!! הילדה הגדולה שמחה שלא שומעת יותר רעש וריבים וצעקות בבית. הילד הקטן לא יגדל לבית כזה.
ישלם או לא מזונות.....אריב איתו על זה בנפרד , בבית נפרד, העיקר הוא לא בבית להשפיל אותי .

תחשבי טוב....איך את רוצה שהילדים יגדלו. הם העולם שלנו.
 

danakama10

New member
אני חושבת שבטוח שניכם אשמים

שניכם מקללים קללות משפילות, ואני בטוחה שכל אחד מכם מצית משהו אצל השני, אולי אפילו בכוונה.
סתם דוגמה, את עכשיו בבית ולא עובדת, ואת שואלת אותו מדוע הוא לא מנקה, בעוד שהוא חושב שהוא עסוק מאוד בפרנסת המשפחה ולכן זה התפקיד שלך ואת עצלנית אם את לא מנקה ודורשת זאת ממנו. יתכן ויש בזה מן האמת. אם הוא עובד קשה מחוץ לבית, הציפיה שלו ובצדק שאת תקחי חלק יותר גדול בנקיון. כן, גם אם את עם הילדה בבית.
בהתנסחות שלך יש גם משהו מאוד קורבני ולא נעים. "אוכל להתכלכל בכבוד גם במדינה של אוהבת הורים יחידנים", "היתה לי ילדות מאוד קשה", "אמא חרשת" (החרשות שלה הרי לא קשורה). נשמע שאת רוצה שירחמו עלייך, או שאת מרחמת על עצמך.

אני חושבת שאת לא רואה איך את תורמת לריבים האלו בינכם. שניכם יודעים להוציא אחד מהשני את מקסימום הגועל. אולי זה בגלל שאתם לא מתאימים, ואולי זה בגלל שאתם לא למדתם לריב נכון, לא למדתם מתי לשחרר. אולי לא מאוחר מדי.
בתור תרגיל קטן, לפני שאתם הולכים לייעוץ זוגי, נסי במשך שבוע להיות הכי נחמדה אליו, לעשות כל מה שאת יכולה עבורו עוד לפני שהוא מבקש, להתעניין באיך עבר עליו היום, גם אם הוא ממשיך להיות מגעיל אלייך ולא עושה שום דבר עבורך. נסי. אולי בסוף השבוע תופתעי.
 
למעלה