זקוקה לעצה

[מתביישת10]

זקוקה לעצה

אני אחת משלכן. אני מתחבאת כי אני מתביישת. יש לי 3 ילדים. בת 6, בן 3 ובן חצי שנה. מאז הלידה אני ובעלי מאבדים שליטה. לא קרה לנו כך בגידול הילדה הגדולה. הילד הבינוני מחפש הרבה תשומת לב, נראה כאילו בודק אותנו הרבה. כשחוזרים מהגן ואני צריכה להרדים את התינוק אני שולחת אותם לשחק יחד בחדר. לפעמים זה הולך חלק אבל הרבה פעמים הוא מציק לה, היא צורחת עליו, הוא מרים ידיים... ואז אני מתחילה לצרוח, אני ובעלי יוצאים מדעתנו ולפעמים מחטיפים. אנחנו יודעים שזה לא בסדר. זה לא ההורים שרצינו להיות או שהיינו. היתה לנו שליטה וידענו מה לעשות ופתאום כשהוא הגיע לגיל ההתבגרות הזה שכל דבר הוא אומר לא ועושה דווקא.. קשה לנו. אני משתדלת לתת תשומת לב חיובית לדברים טובים שהם עושים, בכל זאת הוא מחפש תשומת לב שלילית כל הזמן. היום עבר כל גבול. כעסנו ונתנו מכה על היד ואז כעסנו על עצמנו. והילד כאילו קלט ונרגע. ואז החלטנו יחד שאין יותר הרמת ידיים. משתדלים גם לא לצעוק. שמנו כיסא של פינת רגיעה. אחרי שעה הוא שוב השתגע. התנהגות נוראית. כואב לי לכתוב את זה אפילו. לא הסכים לשבת להרגע. אני נואשת. צריכה עזרה. אני יודעת שאחטוף הרבה ביקורת מכן, ובכל זאת, אם תוכלו לתאר לי את הפעילויות שאתן עושות עם הילדים אחרי הגן ובשבת, איך אתן מסתדרות עם הילדים (במיוחד אלה שיש להן יותר מ-2), איך אתן גורמות להם להסתדר יחד. איך נותנים תשומת לב לכולם כשיש בנוסף תינוק שזקוק לתשומת לב. תודה

 

[אלחוטית מטומקת]

ממש לא אחטיף לך

אי אפשר להתעלם מהקושי שלך. כל כך מבינה את המצוקה הזו, הרגעים של חוסר השליטה. מעולם לא הרמתי יד אבל אני צועקת וזה לא פחות גרוע. כמה דברים שעוזרים לי: 1. צעקות או התנהגות כמו שתיארת, זה לא באמת עוזר. אם זה היה עוזר, לא הייתי צריכה להמשיך להשתמש בזה. 2. אני אנושית ולכן לא יכולה לשלוט בכל דבר ותמיד. 3.אני מגיבה ככה כשאני בחוסר אונים וחוסר שליטה ואני חושבת שזה הדבר היחיד שיעזור לי. זה מקל לרגע, כי זה משחרר לחץ אבל בלונג ראן זה מגביר את האשמה. 4. אני לא גורמת להם להסתדר יחד (בן 7.5 ובת 5.5). הם חייבים להסתדר כי יש להם זה את זו. אני לא מתערבת בריבים שלהם ולא נוקטת עמדה (אלא אם זה מגיע לאלימות או סתם פוגענות). 5. אל תצפי לקסמים. לשנות התנהגות זה לוקח זמן. גם אם כסא הרגיעה עוזר, יקח זמן עד שהוא יפנים. 6. מאד עזר לי הספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו" ויש כמה בסדרה הזו. מאד ישומית ונוחה לקריאה. וחיבוק גדול.

 

[נועהנועה]

עניין שלי מינון

אם זה קורה פעם ב... ובאמת מתוך אובדן שליטה, אז זה דבר אחד (גם שכמובן רצוי שלא יקרה

) אבל אם את מוצאת את עצמך במצב של עצבים בלתי נשלטים כמה פעמים ביום על בסיס קבוע - אז חייבים ממש לעשות משהו תנסי באמת להבין מאיפה פתאום המצבים האלו קורים אם את מרגישה שזה בעקבות הלידה וקשה לכם, אז אפשר לקחת יותר עזרה עד שהקטנצ'יק טיפה יגדל. אם בעיקר זה קורה בגלל ריבים אפשר לנסות להפריד טיפה (כל אחד משחק באיזור שונה בבית). לדעתי יותר קשה בחורף - כי בקיץ פשוט יוצאים עם כולם יחד לגינה ואיכשהו הערב עובר בנעימים יותר... בחורף לפעמים הבית נהייה סיר לחץ. וגם נראה לי חשוב כדי להרגיע את הרוחות אצל הבנוני- זמן להקדיש לו לבדו. בערב לקרוא סיפור רק איתו למשל. או משהו בסגנון כזה... שידע שיש זמן מוגדר שבו התשומת לב רק שלו שלא יצטרך למשוך אותה בזמנים אחרים. וחיבוק

מתברר שאת אנושית

כמו כל אמא...

 

[הססנית לייט]

כמה דברים

לפני הכל והכי חשוב - תינוק שלישי לא גדל ולא אמור לגדול באותם תנאים כמו ילד ראשון או אפילו שני. אין מה לעשות, יש עוד ילדים בבית, יש רעש והמולה, ולפעמים זה בא על חשבון "סטריליות" הגידול שלו. לפעמים הוא צריך לחכות שלוש דקות לארוחה, לפעמים הוא נאלץ להירדם בעגלה או במנשא כשסביבו יש רעש ולא בשקט בחדר עם מוצרט ברקע, לפעמים לוקח שתי דקות מהרגע שהוא מתחיל לבכות ועד שאפשר להתייחס אליו, ולפעמים הוא מקבל בוסות בפרצוף מלאות בחיידקים של האחים שלו, אחרי שהתחלחלנו אימים כשמישהו שלא שטף ידיים בסבון נגע בתינוק הבכור שלנו. אני לא בטוחה שזה בהכרח ברירת מחדל, יכול להיות שהילדים האלה גדלים טוב יותר וגדלים להיות ילדים זורמים יותר וכאלה שמתמודדים בקלות יותר עם הסתגלויות שונות ומצבים שונים. אז קודם כל, אם את מזהה שמוקד הבעיה הוא בצהריים כשאת צריכה להרדים את התינוק - הייתי מנסה לעשות שם איזה שינוי. להרדים אותו קודם, לפני שהם חוזרים. או להרדים אותו עלייך במנשא תו"כ שאת איתם. או בנדנוד בעגלה כשהם לידך. הם צריכים את תשומת הלב לא פחות מהתינוק, ויכול להיות שהם מרגישים "ממודרים" בזמן הזה שבו הם חוזרים ואת עם התינוק, ומנסים לקבל את תשומת הלב שלהם בדרכים שליליות כשברור להם שאת תצאי מהכלים מהרעש והמריבות בזמן הכי רגיש שבו התינוק מנסה להירדם. נסו לא להגיע למצבים שבהם כולם מתחרפנים, אלא לנסות לעצור את זה כמה דקות קודם ולבחון את הצורך שלהם. אולי הם רעבים? אולי סתם בהיה בטלויזיה תרגיע אותם לפני ההתפרצות? אולי סתם מישהו רוצה חיבוק או יחס? בנוסף, יש את הקלישאה הכי קלישאתית אבל כנראה שהיא עובדת - להקפיד על זמן איכות עם כל אחד מהילדים. לנצל הזדמנויות שבהן שניכם בבית, ואז אחד נשאר עם התינוק + גדול, ואחד יוצא עם אחד הגדולים לבילוי סוליקו. זה נותן להם המון. אם יש יכולת כלכלית - קחי בייביסיטר צעירה לשעה-שעתיים אחה"צ, שתשמור על התינוק (!), בזמן שאת משחקת איתם ברוגע. בד"כ לוקחים בייביסיטר שתהיה עם הגדולים בזמן שאת עם התינוק, אבל לדעתי זה משיג מטרה הפוכה ויוצר קנאה מוגברת אצל הגדולים ותחושה שמנסים להרחיק אותם מהצמד הקדוש אמא+תינוק. דווקא תינוק זקוק למעט מאד - מישהו שירים אותו כשהוא בוכה, יקשקש איתו קצת, יסתובב איתו במנשא וכן הלאה. למעט האכלה (אם את מניקה) - כל אחד יכול לדאוג לצרכים שלו. אז בייביסיטר שתתן לך שקט בגזרת התינוק ותפנה אותך לבלות זמן עם הגדולים יכולה לעשות הבדל ענק. והכי הכי - קחו אויר. ממש עוד מעט הדברים יהיו הרבה יותר קלים. התינוק יגדל קצת וכבר לא יהיה כ"כ תלותי, והשקט יחזור לחיים שלכם (עד התינוק הבא

).

 

[rnavina]

מסכימה עם הכל למעט השורה האחרונה

דווקא התקופה של גיל שנה+ עד עכשיו (בת שנה ותשעה חודשים) הכי מאתגרים בשבילי. היא מאד פעילה וכנ"ל אחיה וכל אחד רוצה וזקוק לתשומת לב.

 

[moma422]

צריכה לשנות ציפיות

זה נכון שצריך להרדים את התינוק אבל ילד בן 3 מתקשה להבין את הצורך ולדרוש שיסתדר עם אחותו כדי שלך יהיה נוח זה קצת בעיתי. לכן בעיני לו הייתי במצבך זה הזמן לקלטת/טלויזיה /מחשב. משהו שתופס חזק את תשומת הלב של הילד ונותן לך שקט לחצי שעה שעה. וגם לילדים שונים יש טמפרמנט שונה. צרכים של בנים בדר"כ שונים. הם יותר פיזיים, את לא יכולה לצפות שהוא יתנהג כמו הבת בגיל 3. ברגע שתתאימי את הציפיות נראה לי שיהיה לך יותר קל. לגבי מה עושים עם בנים בשבת: לקרוא ביחד, לצייר, בצק, פלסטלינה, קוביות, "ג,ימבורי" מכריות בסלון, טלויזיה....

 

[sshir36]

אני עם דמעות בעיניים זה כל כך קשה...

אחרי שבת מלאה בכיף והרבה יחד בדירה קטנטנה וצפופה...וגם התחרפנות שלי לנוכח מריבות בין לבין...יכולה להזדהות עם הקושי עם האינטנסיביות עם התחרפנות כשהם רבים צועקים או מרימים ידיים....אני עם דמעות בעיניים כי אני באמת מבינה לליבך מכל הלב! לא הרמתי יד על ילדיי אבל בהחלט צעקתי ברמות שהתביישתי בעצמי לגמרי. צעקה יכולה להפחיד ולהשפיל מאוד...בא לי לחבק אותך ולהבטיח לך שזה נעשה קל יותר כשהקטן עובר את גיל שנתיים, מניסיון...גם בגיל שנה יש שינוי מהותי! יש לי הפרשים יותר צפופים.. וותרי לעצמך היכן שניתן, תני לעצמך רגעי רוגע לפני הגעתם הביתה, תני להם משימות כשאת משכיבה למשל יצירה מסויימת והרבה הרבה אוויר...

|

 

[adif11]

הרבה מאיתנו היו במקום הזה

אל תתיאשי ,זה באמת לא קל אבל לאט לאט לומדים להסתדר. דבר ראשון אם אפשר נסי למצוא עזרה .אם קרובי משפחה יכולים לתת כתף - מצוין ,אם לא שווה לחפש עזרה בתשלום אולי מישהי שעובדת כמטפלת לתינוק בשעות הבוקר ופנויה אחרה"צ.שתשמור על הקטנצ'יק ותפנה אותך קצת לגדולים. נסי לפנות לו שעתיים בשבוע רק שניכם ואם אפשר עוד שעתיים בשבוע לבת. במקביל נסי בשעות אחרה"צ לצאת איתם מהבית ,מתקנים בקניון ,גינת שעשועים .מקום בו הוא יוציא אנרגיה אם אפשר לקבוע בגינה עם חבר שלו + האמא - הכי טוב בשעות שבעלך בבית תעשו הפרדת כוחות ותתחלקו . אבא עם הילדה ואת עם הבן + התינוק או ההפך. ו/או למצוא תיכוניסטית נחמדה שתיקח אותו אחר צהריים אחד בשבוע לפרוק קצת אנרגיות בחוץ עודדי אותו להזמין חבר אחרה"צ וללכת לחבר חבקי אותו הרבה ,תני לו הרגשה שאת חושבת עליו כשאת לא רואה אותו במקביל מה שאסור באיסור חמור (מכות ?) - עימדי על כך בכל תוקף ואל תוותרי וקחי נשימה עמוקה .......

 

[מיכל בימקה]

פעם אמר לי איש חכם

שלא מרביצים לבן אדם שנמצא מתחת לשולחן. מלטפים אותו, מחזקים אותו ועוזרים לו לצאת מתחת לשולחן. כשהוא בחוץ אפשר להתחיל לתת על הראש

נשמע שאתם במקום של חוסר אונים. מה עושים? מקבלים עזרה. אם זו עזרה מההורים / סבא-סבתא ואם זו עזרה של שעה/שעתיים בתשלום מנערה שתעזור לך להוריד לחץ, בטח כשיש תינוק קטנטן בבית. הדרכת הורים יכולה גם היא לעזור לכם. לסייע לעבור מ"שמירה אישית" ל-"שמירה אזורית". ובעיקר להבין שזו תקופת הסתגלות לכולם ולגייס את הסבלנות שלכם.

מיכל

 

[פרת וחידקל]

-חיבוק- אמנם יש לי רק שניים

אבל כמה מחשבות א. אני מסכימה עם הססנית (וזה היה נכון גם לילד שני) שברגע שיש אחים גדולים אי אפשר לנהל את היום לפי מה שאופטימלי לתינוק. גם אם את חושבתש הכי טוב להרדים אותו בשקט, אולי הוא יצטרך ללמוד להירדם גם בקצת רעש, או בעגלה, או תוך כדי שאת עושה דברים אחרים. אם הוא נרדם בהנקה או עם בקבוק - אין מניעה באותו הזמן למשל להקריא סיפור בשקט לאחיו הגדול, כך שיהיה לאח אינטרס להיות יותר שקט (כי אז מרשים לו לשמוע סיפור תוך כדי) בניגוד למצב עכשיו שכדי למשוךף תשומת לב הוא צריך דווקא להשתולל. ב. אני לא יודעת מה היחסים בן שני הגדולים בד"כ, אבל לא נראה לי בריא להפוך את ה"לשחק ביחד" למין עונש (עכשיו אתם מפריעים כאן, אז לכו לשחק יחד). אם זה כיף להם - יופי. אם לא - הם לא חייבים להיות תמיד יחד. שני הבנים שלי חברים מאוד טובים בעיקרון אבל יש ריבים ומשברים, ואם הם לא מסתדרים אני אנסה להפריד (מה שיגרום להם יותר להשתדל לא לריב כי הם מעדיפים להיות ביחד). ג. הזמנים שאת באמת צריכה להקדיש רק לתינוק - אלה הזמנים שבהם מותר לגמרי להשתמש בטלוויזיה כבייביסיטר.

 

[hagarrr1]

לגמרי מבינה אותך

גם אצלנו ילד שלישי הפר את האיזון. גם אצלנו יש אחה"צ של לחץ והתחרפנות טוטאלית. מה שעובד אצלי, רגע לפני שאני צועקת עליהם אני שמה את עצמי במקומם וישר נרגעת. תמיד אני חושבת מה היה קורה אילו אחד שאני כ"כ אוהבת וסומכת עליו יבוא וישאג עליי, איך ארגיש? הרבה פעמים זה גם לא עובד, ואני מוצאת את עצמי צועקת. השניים הגדולים חברים טובים, אבל יחד עם זאת יכולים גם לריב כל היום. מה שגם מוסיף לכל החגיגה. מה גם שאוטוטו קיץ החיים הרבה יותר קלים ואפשר לצאת איתם החוצה ולהתאוורר.

 

[אם הבנים3]

שלחתי לך מסר

 

[ulytka]

שולחת לך חיבוק וטונות של הזדהות

שיחת הבוקר עם האיש בדרכו לעבודה היתה בנושא חוסר אונים ואיבוד עשתונות עם האמצעי (3.5) ברור לנו עד כמה זה לא אפקטיבי ולא משרת שום תוצאה ארוכת טווח אבל בדיוק כמו שכתבה האלחוטית- אנחנו אנושיים. החוכמה היא לקבל החלטות מראש על אופציות למניעה וגם לתגובות אפקטיביות ולנהל את הסיטואציה בקור רוח ובנינוחות עד כמה שאפשר אצלנו הצעקות רק "מדליקות" אותו עוד יותר (הוא יכול ממש לסכן את עצמו בהקצנת ההתנהגות) וגורמות לי להרגיש הכי חרא בעולם והכי מיואשת כל כך ברור לי שלמרות הקצנת ההתנהגות מצידו הוא כל כך לא רוצה להיות מושא לצעקות ולהיות "זה שעושה בלגאן" אז אני מנסה לשקף לו כמה שיותר דימוי אחר כשאפשר חייבת לציין שהמזל הגדול שלנו הוא שהיא (7 ורבע) הכי בוגרת, עוזרת, נדיבה, מבינה, מוותרת אז נוח להתנהל איתה ולהגיע להבנה ורגיעה יש לנו בן חודש בבית ואנחנו מתמודדים עם הפרת האיזון הטריה כולל אבא אחד היסטרי בטירוף מבוסות מלאות חיידקים כמו שאמרה הססנית ומילדים שהוא היה מוציא עליהם צו הרחקה לשנה הקרובה מרוב חרדה לשלום היונק אם רק היה יכול (זו התמודדות שלי...) לומדת בדיוק כמוך מהתשובות החכמות לשירשור הזה

 

[פישים]

- הולכת לקרוא מה כתבו לפני שמוסיפה

משלי. מעבר לצורך הברור והדחוף בעוד יד אחה"צ. הוא עוד בגיל טנטרומים, בגין בו הפער בין הרגש לבין יכולת ההכלה העצמית מאד גדול. תוסיפי לזה אופי של אמצעי (יש לי כזאת שהקפידה להישכב באמצע הכביש בצרחות מחודש שמיני ועד שהפיץ היה בן כמה חודשים). הדבר היחיד שיש לי להוסיף הוא לברך על כך שתנומת אחה"צ של התינוקות אצלנו, לא הייתה כרוכה בהרדמה (כלומר אקטיביות שלי) אלא בהירדמות - מה שכנראה חסך לי חלק מהמומה שאצלכם

- והצעה לבחון האם באמת צריך (1) להרדים אותו (2) בחדר אחר, או שיש מצב שהוא עושה את זה לידכם, לבד - ומאפשר להורה להתפנות לשחק עם הגדולים.

 

[פישים]

אופס, אצלי חוזרים מהגן אחה"צ...

אם ככה - הייתי הולכת על אוכל לגדולים (הגיוני לי שזו התנהגות של רעב גם), ואז שני הקטנים + אמא למיטה ואם הגדולה רוצה גם - גם היא. שקט, התכרבלות, ותנומת צהריים. יש מצב?

 

[מתביישת10]

לא הסברתי את עצמי טוב..

אני מתחילה לאסוף בארבע ואנחנו מגיעים הביתה בערך בחמש. בין חמש לשמונה יש טירוף. הקטן דורש שנת ערב של שעה ולא נרדם לבד. הבעיה היותר גדולה היתה אתמול במשך כל היום בבית... רוצה להגיד לכן תודה. 1. על שלא נזפתן. נזפתי בעצמי מספיק. 2. על כל התשובות החכמות שעזרו לי להבין שאני אנושית. כנראה שכחתי את זה אתמול. 3. על הצעות מדהימות כולל אחת מצויינת בפרטי ואת כולם אתחיל ליישם. שוב תודה... נראה לי אני נשארת

 

[אמאגירפה]

בנוגע לקטנצ'יק

תקני לך מנשא טוב, ותרדימי אותו במנשא - כך גם יש לך ידיים פנויות, וגם הוא לא חייב את השקט של השינה, כל עוד הוא עלייך. מצטערת שאני לא מגיבה להכל - לא קראתי בפרוטרוט לא היום המתאים עבורי להתרכז.. אבל זו דווקא דוגמא, כי היונקת משננת (לדעתי 4 מאיימות להתפרץ) ולא ישנה כל היום - עכשיו היא ישנה במנשא על הגב...וארוחת הערב עוד לא מוכנה...

 

[פישים]

 

[h 3]

האמצעי לא ישן בצהריים?

כי בת ה - 3.5 שלי לגמרי ישנה... גיל 3 הוא גיל שהרבה פעמים שנת צהריים עדיין מאוד נחוצה. אם אני מבינה נכון, כולכם חוזרים בצהריים? החבר'ה שלי שנה "מעליכם" בערך (7, 3.5, 1.5) ובשנה שעברה השארתי את האמצעית לישון בגן. המטרה היתה לאפשר לה לישון בצהריים בלי לסחוב אותה איתי לאסוף את השאר, אבל זה גם עזר מבחינת הרדמת התינוקת. (כי רק הגדול היה בבית, ולו בהחלט אפשר להגיד לחכות רגע...) גם אם אתם חוזרים בארבע, יש ילדים שממש צריכים את השקט שלהם אחרי הגן. לשבת לבד חצי שעה, לבהות בטלויזיה, להרגע. הגדול שלי הוא כזה. כשהוא חוזר מבי"ס, עד שלא ישב, אכל ונח קצת, עדיף לא לדבר איתו...לא תמיד אבל לרוב. אם אתם חוזרים בארבע הקטן כבר אחרי שינה, לא? יכולה רק להגיד שבעוד שנה, אפילו פחות, הדברים ייראו לך אחרת לגמרי. H