תשובה אפשרית
שלום לך! אני חדשה פה, וזו ההודעה הראשונה שלי. אז ככה: כפי שהבחור/ה אמר/ה לך, הבעיה די שכיחה. אומנם לא הפחד של לשהות במחיצת גבר לבד בחדר סגור, אלא קירבה אינטימית. כדי להבין מהיכן שורש הבעיה, יש להפנים כמה דברים: העובדה שאנשים רבים נוטים לקשר מראה חיצוני עם ביטחון עצמי באופן אינסנקטיבי מוטעית, ויש לעשות הפרדה בין השניים. חברתך יכולה להיות יפהפיה עולמית, אך עדיין לסבול מחוסר ביטחון- וחשוב מכך- לא תמיד חוסר הבטחון הוא שמוביל לחרדה מגברים. הדבר השני שעלייך להבין הוא, שבעיה מסוג זה בד"כ נובעת מדבר מרכזי אחד- יחסיה של חברתך עם אביה במהלך ילדותה. הפסיכיאטרים נוטים לשייך את עיצוב אישיות הנשי לאופי מערכת היחסים שניהלה האישה בילדותה עם אביה. יש לו השפעה מכרעת על גימורו הסופי. הדבר האחרון הוא- שאין קשר להצלחתה בתחוצים אחרים (כגון:עבודה, חברות ומשפחה), והביטחון אותו היא מפגינה בחוץ. והכי חשוב- לגילה אין משמעות. פחד מגבר הוא אינו דבר "ילדותי". כאמור,בעיה זו היא שכיחה- עדות מכריעה לכך ניתן לראות בקבוצות התמיכה בבתי-חולים מסוימים בארץ בהן יש קבוצות תמיכה לנשים אשר אינן מסוגלות להגיד ליסי- מין מלאים עם חדירה- דבר הנובע מחשש זה (למרות שנכונה העובדה שמרביתן סובלות מבעיה זו עקב חשש מהחדירה עצמה- אך יש חלק הסובל מהנושא הנדון, והוא שמביאן לבעיה זו). ולבעיה עצמה- ממה היא נובעת? פתרונות אפשריים: השלב הסופי של התפתחותנו המינית המוקדמת, הקורה בגיל שלוש או ארבע, הוא ה"פאלי- אדיפאלי", והוא בא אחרי השלב האנאלי. במהלך השלב האדיפלי אנו נעשים מודעים להבדלי המין וחשים קשר גובר ומתלהט כלפי ההורה מן המין הנגדי. זה מכין אותנו לקראת הרצון המאוחר יותר להינות ממין עם בן המין השני. מישאלתנו שההורה מן המיןשני יהיה כולו שלנו מלווה במשאלה שהמחרה שלנו, ההורה בן אותו המין, ייעלם לנצח. אנו חשים אשמה הן על המישאלה לגזול את ההורה מבן- זוגנו ההולם, והן על המישאלה לחסל את הורנו בן- מיננו. אם לא השתחררנו רגשית במידה מספקת מתלות בהורים, אנו נשארים קשורים מדי למיאלותינו האדיפליות. כמבוגרים נדמיין באופן לא- מודע שבן זוגנו המיני הוא ההורה הנחשק מילדות, ונחוש אשמים על שהפרנו את הטאבו הנוקשה ביותר של החברה. המישאלה להפוך את השותף המיני המאוחר להורה מהמין השני, שעליו הרעפנו את תחושותינו האירוטיות הילדותיות, קיימת בכולנו. איננו יכולים להימלט ממנה. זוהי מישאלה נורמאלית ונחוצה בשלב מוקדם של התפתחותנו המינית. יש אנשים שאינם מסוגלים להעביר את תשוקתם המינית למישהו מהמין הנגדי, כי הם עדיין כבולים מדי- ע"י פחד וחימה, כמו גם תשוקה ואהבה- להורה. וכמובן, כבולים ע"י אשמה. עוד אפשרות: קולות העבר הקיימים בכולנו חזקים יותר מן החירות המינית החדשה. אנו נשארים לכודים בפנטזיות מיניות המונעות מאיתנו לבטא את עצמנו מינית ללא אשמה. כילדים לימדו אותנו לחוש בושה בתיפקוד גופנו- הפרשות, כמיהות מיניות, פעולות מיניות. ספגנו מהורינו את בושתם למין. תחילה אנו לומדים על מין מאמנו ואבינו. הם עשויים לטעון שהם משוחררים מינית, אך אינם חשים בנוח עם הרעיון, אשמתם מועברת בדרכים נעלמות המשפיעות על הילדים. רוב האשמה שמבוגרים חשים בשל מאווים מיניים נובעת מן האיסורים שהוטלו עליהם בילדותם. אני מקווה שהבנת מכל זה ממה זה יכול לנבוע. מה שנותר לך עכשיו זה להפנות את חברתך לייעוץ ולקבלת הכוונה. חשוב להבהיר- אינני פסיכולוגית!