יקירותי, אני מסכימה עם כל מילה
שלכן, אמנם צריכה להיות התנתקות מיידית . אבל, ויש אבל, שאותה הזכירה האשה, המסורת העדתית, ולפני שכולם צועקים לה עזבי את הבית, לא שאלתן אותה, מה היכולת הכלכלית שלה לעזוב את הבית, מה התמיכה שהיא תקבל מצד משפחתה אם תעשה את הצעד הזה, בהתחשב בפגיעה במסורת ובהתחשב בכך שהאשה תחשב כמרדנית. אם נישאה בגיל 19 אני מסופקת אם יש לה מקצוע ואם היא יכולה לכלכל את עצמה ואת הילד עד אשר ימצא לך פתרון משפטי. ולכן עצתי לה, להכין את הקרקע למקרה שהיא תחליט לעזוב. א. לדבר עם בני משפחה שיוכלו לתת לה תמיכה נפשית וכלכלית. ב. לגייס בני משפחה ,שיתערבו ושידברו דברים נכוחים ובאסרטיביות עם הבעל, כי לפי שמצטייר ממכתבה של האשה היא חלשה מולו , ואולי גם לשכנעו להפריד את הכוחות. אפשר לגור באותו הבית אבל לא באותה הדירה, כך שהאמא לא נשארת ללא השגחת בנה, הגם שאשה בת 60 היא בהחלט אשה שעדיין יכולה לטפל בעצמה וכוחה במותניה, בהנחה שהיא בריאה, וגם אם לא, יש לכנס את כל בני המשפחה ולהשיג לה מטפלת שתגור איתה, כשהבן שמוטלת עליו חובת ההשגחה על האמא, משגיח עליה. ג. להכין את הקרקע ליום הסגריר שאולי יבוא, אינני יודעת מה גיל הילד שלהם, אך ברגע שילך לפעוטון או לגן, עליה למצוא עבודה כך גם החיכוך עם החמות יפחת, וכך גם תוכל להפריש לעצמה כל חודש סכום מסויים בבנק בחשבון שלה בלבד, ובלי ליידע את בעלה . וכמובן, דבר ראשון, ללכת לבקש עזרה מרשויות הרווחה, וייעוץ משפטי ו/או זוגי אפילו לבד, כדי שיתנו לה את הכוח לעמוד מול הבעל שמתנהג כאילו היה פחה תורכי.