מיכלוש האדומה
New member
זקוקה לעזרה
יכול להיות שלא לכאן הבעיה שלי קשורה זה לא בכוונה אז בבקשה לא לכעוס. יש לי בעיה; אני מאז ומתמיד הייתי ביישנית ובנאדם סגור. הבעיה הזו התחילה מהבית שמאז ומתמיד הייתי הכי קטנה במשפחה ויש ביני לבין אחיי הגדולים הפרש גילאים גדול. אז ומאז ומתמיד לא הרגשתי קשורה ולא ניסו לתת לי את ההרגשה הזו. תמיד בבית הייתי יושבת עם המשפחה אבל לא הייתי בולטת ובקושי הייתי מדברת כי לא היה לי עם מי וכי ידעתי שאין מי שיירצה לשמוע את דעתי וככה לאט לאט נדחקתי לפינה. נכון להיום הדבר היחיד שמקשר אותי למשפחתי הם האחיינים שלי שאיתם אני באמת מנסה לתקשר ואני דווקא מצליחה. אבל גם כאן יש לי קושי מכיוון שגם כאן יש הפרש גילאים גדול ביני לבינם אז אני לא באמת מוצאת את מקומי במשפחה שלי. בעבר שהייתי יותר קטנה היתה לי תקופה שמרוב שהרגשתי חוסר שייכות למשפחתי התחלתי לחשוב שאני מאומצת ושבגלל זה אולי דחקו אותי הצידה. אבל טעיתי ואני כן שייכת למשפחה אבל בפועל אני לא רואה את זה בשטח. מגיל קטן לא חיזקו לי את הביטחון ולא לימדו אותי לחזק אותו כך שלאט לאט יצרתי לעצמי אופי שהוא לא בולט ושלא מצליח כלכך לתקשר עם אנשים כמו שהייתי רוצה. ואני מתכוונת לכך שאני מרגישה שאין לי היום את הכלים באופי כדי להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות חדשות. המצב שלי הגיע לשיא השפל עד כדי כך שאין לי בכלל חברה ממש טובה ובמהלך ה4 חודשים האחרונים רק התנתקו והתנתקו לי קשרים עם חברות בזה אחר זה. אני מדברת היום הרבה יותר ממה שדיברתי פעם אבל אני מרגישה שזה רק כלי כדי שאוכל לתקשר עם אנשים, אבל לא כלי כדי לקדם ולפתח חברויות עם אנשים. כל המצב הזה שאני ביישנית ושקשה לי להתחבר לאנשים ולאנשים קשה להתחבר אליי ממש מתחיל להטריד אותי, זה הגיע למצב שממש לאחרונה התחלתי ללמוד לתואר במכללה והדאגה היחידה שעוברת לי בראש במשך כל זמן הלימודים ובבית זו השאלה - האם אצליח ליצור לעצמי סוף סוף חברויות חדשות וטובות? אני יודעת שאין פה תרופת קסם ושביטחון עצמי ויכולת תקשורת טובה עם אנשים זה כלי שנרכש. אבל אני כמעט בטוחה שזה משהו שניתן לעבוד עליו השאלה היא איך אני עושה את זה? וכאן אני זקוקה לעזרה שלכם שתעזרו לי להשתפר ולהיות בנאדם שכיף ונחמד להיות איתו. כי בסופו של דבר "לא טוב היות האדם לבדו". בבקשה תעזרו לי ובאמת כל תגובה תתקבל בברכה. באמת תודה רבה
יכול להיות שלא לכאן הבעיה שלי קשורה זה לא בכוונה אז בבקשה לא לכעוס. יש לי בעיה; אני מאז ומתמיד הייתי ביישנית ובנאדם סגור. הבעיה הזו התחילה מהבית שמאז ומתמיד הייתי הכי קטנה במשפחה ויש ביני לבין אחיי הגדולים הפרש גילאים גדול. אז ומאז ומתמיד לא הרגשתי קשורה ולא ניסו לתת לי את ההרגשה הזו. תמיד בבית הייתי יושבת עם המשפחה אבל לא הייתי בולטת ובקושי הייתי מדברת כי לא היה לי עם מי וכי ידעתי שאין מי שיירצה לשמוע את דעתי וככה לאט לאט נדחקתי לפינה. נכון להיום הדבר היחיד שמקשר אותי למשפחתי הם האחיינים שלי שאיתם אני באמת מנסה לתקשר ואני דווקא מצליחה. אבל גם כאן יש לי קושי מכיוון שגם כאן יש הפרש גילאים גדול ביני לבינם אז אני לא באמת מוצאת את מקומי במשפחה שלי. בעבר שהייתי יותר קטנה היתה לי תקופה שמרוב שהרגשתי חוסר שייכות למשפחתי התחלתי לחשוב שאני מאומצת ושבגלל זה אולי דחקו אותי הצידה. אבל טעיתי ואני כן שייכת למשפחה אבל בפועל אני לא רואה את זה בשטח. מגיל קטן לא חיזקו לי את הביטחון ולא לימדו אותי לחזק אותו כך שלאט לאט יצרתי לעצמי אופי שהוא לא בולט ושלא מצליח כלכך לתקשר עם אנשים כמו שהייתי רוצה. ואני מתכוונת לכך שאני מרגישה שאין לי היום את הכלים באופי כדי להכיר אנשים חדשים וליצור חברויות חדשות. המצב שלי הגיע לשיא השפל עד כדי כך שאין לי בכלל חברה ממש טובה ובמהלך ה4 חודשים האחרונים רק התנתקו והתנתקו לי קשרים עם חברות בזה אחר זה. אני מדברת היום הרבה יותר ממה שדיברתי פעם אבל אני מרגישה שזה רק כלי כדי שאוכל לתקשר עם אנשים, אבל לא כלי כדי לקדם ולפתח חברויות עם אנשים. כל המצב הזה שאני ביישנית ושקשה לי להתחבר לאנשים ולאנשים קשה להתחבר אליי ממש מתחיל להטריד אותי, זה הגיע למצב שממש לאחרונה התחלתי ללמוד לתואר במכללה והדאגה היחידה שעוברת לי בראש במשך כל זמן הלימודים ובבית זו השאלה - האם אצליח ליצור לעצמי סוף סוף חברויות חדשות וטובות? אני יודעת שאין פה תרופת קסם ושביטחון עצמי ויכולת תקשורת טובה עם אנשים זה כלי שנרכש. אבל אני כמעט בטוחה שזה משהו שניתן לעבוד עליו השאלה היא איך אני עושה את זה? וכאן אני זקוקה לעזרה שלכם שתעזרו לי להשתפר ולהיות בנאדם שכיף ונחמד להיות איתו. כי בסופו של דבר "לא טוב היות האדם לבדו". בבקשה תעזרו לי ובאמת כל תגובה תתקבל בברכה. באמת תודה רבה
