זקוקה לעזרה דחוף ...
- פותח הנושא עוד אחת8
- פורסם בתאריך
גיל ההתבגרות הוא גיל מסוכן רגשית
הייתי בודקת אפשרות להגיע למיון פסיכיאטרי שקיים בכל בי"ח . אחותי לא אסי"ת אבל יש לה לקות רגשית אני זוכרת שישי אחד בלילה כשהייתי חיילת אחרי 36 שעות ללא שינה והיא נערה בערך בגילו של בנך קראו לי כי היא בלעה כדורים והרבה אני זוכרת איך סחבתי אותה על הידיים לבית של ההורים שלי והערתי אותם שיקחו אותה לבי"ח לעשות לה שטיפת קיבה . לא הייתי מסוגלת לנסוע איתה כי הייתי הרוגה מעייפות ועד היום מעל 20 שנה אחרי זה חקוק לי טוב טוב בזיכרון בעיניי זו נורה אדומה הייתי מתייחסת בכל הרצינות לאמירות כאלו . טוב שהוא מדבר ואומר לכם שרע לו .
הייתי בודקת אפשרות להגיע למיון פסיכיאטרי שקיים בכל בי"ח . אחותי לא אסי"ת אבל יש לה לקות רגשית אני זוכרת שישי אחד בלילה כשהייתי חיילת אחרי 36 שעות ללא שינה והיא נערה בערך בגילו של בנך קראו לי כי היא בלעה כדורים והרבה אני זוכרת איך סחבתי אותה על הידיים לבית של ההורים שלי והערתי אותם שיקחו אותה לבי"ח לעשות לה שטיפת קיבה . לא הייתי מסוגלת לנסוע איתה כי הייתי הרוגה מעייפות ועד היום מעל 20 שנה אחרי זה חקוק לי טוב טוב בזיכרון בעיניי זו נורה אדומה הייתי מתייחסת בכל הרצינות לאמירות כאלו . טוב שהוא מדבר ואומר לכם שרע לו .
למה פסיכיאטר?
סליחה על השאלה הטיפשית, אבל לא ברור לי למה חייבים לערב במקרה כזה רופא שנוטה לסמם במקום להקשיב.... אם הוא מדבר על מוות זה לא סימן למחלת נפש אלא לתחושה קשה מאד של ייאוש - הוא זקוק למישהו שיקשיב לו, יבין אותו וייתן לא תקווה לעתיד. הוא צריך להאמין בעצמו. להאמין בעתיד שלו. להאמין שיש לו מקום בחברה שיש לו סיכוי למצוא אהבה, שיש לו סיבה להמשיך להאמין בטוב....
סליחה על השאלה הטיפשית, אבל לא ברור לי למה חייבים לערב במקרה כזה רופא שנוטה לסמם במקום להקשיב.... אם הוא מדבר על מוות זה לא סימן למחלת נפש אלא לתחושה קשה מאד של ייאוש - הוא זקוק למישהו שיקשיב לו, יבין אותו וייתן לא תקווה לעתיד. הוא צריך להאמין בעצמו. להאמין בעתיד שלו. להאמין שיש לו מקום בחברה שיש לו סיכוי למצוא אהבה, שיש לו סיבה להמשיך להאמין בטוב....
הרבה יותר אסים מפתחים מאניה דיפרסיה מנטים
וזהו בדיוק הגיל שהמחלה הזו מתפרצת כדאי להגיע לבית חולים כמה שיותר מוקדם דרך אגב מאניה דיפרסיה זה לא סוף העולם (לא אמרתי שזה זה באמת אבל כדאי לשלול) אני מכירה אנשים עם מאניה דיפרסיה מגיל צעיר שהתחתנו ויש להם משפחות אבל זה בהחט מסוכן וצריך התערבות
וזהו בדיוק הגיל שהמחלה הזו מתפרצת כדאי להגיע לבית חולים כמה שיותר מוקדם דרך אגב מאניה דיפרסיה זה לא סוף העולם (לא אמרתי שזה זה באמת אבל כדאי לשלול) אני מכירה אנשים עם מאניה דיפרסיה מגיל צעיר שהתחתנו ויש להם משפחות אבל זה בהחט מסוכן וצריך התערבות
נכון. אבל הדגש הוא על "אמורים"
מניסיון החיים שלי, רק חלק זעום מאוד מהפסיכיאטרים שווים משהו כמטפלים. אגב, אפשר להזיק לבן-אדם גם בלי תרופות ולא רק פסיכיאטרים עושים את זה. יצא לי להכיר מספיק פסיכולוגים וקאוצ'רים ורופאים (אלטרנטיבים וקונבנציונלים) שאין להם מושג מה שהם עושים ו/או שהכסף והיוהרה מעוורים אותם. החוכמה היא למצוא את האדם הנכון (וזה יותר קשה מלמצוא מחט בערימת שחת)
מניסיון החיים שלי, רק חלק זעום מאוד מהפסיכיאטרים שווים משהו כמטפלים. אגב, אפשר להזיק לבן-אדם גם בלי תרופות ולא רק פסיכיאטרים עושים את זה. יצא לי להכיר מספיק פסיכולוגים וקאוצ'רים ורופאים (אלטרנטיבים וקונבנציונלים) שאין להם מושג מה שהם עושים ו/או שהכסף והיוהרה מעוורים אותם. החוכמה היא למצוא את האדם הנכון (וזה יותר קשה מלמצוא מחט בערימת שחת)
נכון אבל
בלי לפרט מה כן ומה לא. אני לא מחפשת תרופות אלא לנסות ולרדת לעומק דברים פסיכיאטר הוא לא רק רושם תרופות הוא פסיכולוג שיכול אם צריך לערב מרשם. והוא יכול לאבחן אם באמת יש צורך במרשם.. הפסיכולוגית למרות שעובדת רבות עם אספרגר ממליצה בחום ובדחיפות לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטר. אז מכיוון שאני מאמינה לה ומכיוון שהבחור כבר ראה פסיכיאטרית מספר פעמיים - (ולא נרשמו תרופות...) רוצה להרגיש שאני לא מפספסת כלום- לא רוצה חס וחלילה לחשוב בדיעבד... וכל מה שהוא צריך להרגיש- ברור - אבל לגרום לזה זה לא כל כך פשוט....
בלי לפרט מה כן ומה לא. אני לא מחפשת תרופות אלא לנסות ולרדת לעומק דברים פסיכיאטר הוא לא רק רושם תרופות הוא פסיכולוג שיכול אם צריך לערב מרשם. והוא יכול לאבחן אם באמת יש צורך במרשם.. הפסיכולוגית למרות שעובדת רבות עם אספרגר ממליצה בחום ובדחיפות לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטר. אז מכיוון שאני מאמינה לה ומכיוון שהבחור כבר ראה פסיכיאטרית מספר פעמיים - (ולא נרשמו תרופות...) רוצה להרגיש שאני לא מפספסת כלום- לא רוצה חס וחלילה לחשוב בדיעבד... וכל מה שהוא צריך להרגיש- ברור - אבל לגרום לזה זה לא כל כך פשוט....
אם אתם מטופלים אצל פסיכולוג
והפסיכולוג המליץ על פסיכיאטר - יש סיכוי שאכן צריך תרופות (גם תרופות זה לא סוף העולם ואם צריך אז צריך , העיקר לא למהר ולבדוק את כל הכיוונים) אבל אולי קודם אפשר להוריד כמה מגורמי לחץ (ולא 'לגרום לו מה צריך להרגיש' , זה בלתי אפשרי
). למשל האם אםשר להורי לחץ בלימודים? האם המסגרת החינוכית מתאימה לו? האם לא מעריכים אותו חברתית דווקא במסגרת הלימודין הנוכחית? ואולי בתוספת לפסיכולוג ופסיכיאטר (או במקומם) רצוי שהוא יקבל טיפול רגשי. זה עובד טוב להורדת מתחים.
והפסיכולוג המליץ על פסיכיאטר - יש סיכוי שאכן צריך תרופות (גם תרופות זה לא סוף העולם ואם צריך אז צריך , העיקר לא למהר ולבדוק את כל הכיוונים) אבל אולי קודם אפשר להוריד כמה מגורמי לחץ (ולא 'לגרום לו מה צריך להרגיש' , זה בלתי אפשרי
גיל ההתבגרות
הוא הגיל שבו מתרחש המעבר מחיים במציאות שיצרו עבורנו לחיים במציאות שאנחנו צריכים ליצור עבור עצמנו. בגיל הזה צריך אמונה, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה" - אי אפשר ליצור מציאות אם אין לנו את היכולת לחשוב עליה, לדמיין אותה, להאמין בקיומה. תרופות משתיקות את השאלות ומקילות על הסביבה להתמודד עם הבעיה, אבל לא עוזרות לסובל עצמו, כי השאלות קיימות גם בלי מילים. אלו שאלות קיומיות שהדרך היחידה לפתור אותן היא למצוא להן תשובה.... פסיכולוגים מתמקדים בשאלות חברתיות בלבד ומתעלמים (בדרך כלל) משאלות קיומיות. פסיכיאטרים מחפשים רק את הדרך לטפל בסימפטומים ולהשתיק את השאלות. לא צריך להיות מומחה בשביל לענות על השאלות האלו. מספיק אדם אחד שיכול להקשיב, להבין, להאיר את המציאות באור חדש - להציע אפשרויות שהוא לא חשב עליהן קודם, לעזור לו לפרוץ את המסגרת שהוא חי בה כדי להבין שיש גם אפשרות אחרת שמתאימה יותר עבורו, כבוגר שרוצה לחיות את עצמו....
הוא הגיל שבו מתרחש המעבר מחיים במציאות שיצרו עבורנו לחיים במציאות שאנחנו צריכים ליצור עבור עצמנו. בגיל הזה צריך אמונה, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה" - אי אפשר ליצור מציאות אם אין לנו את היכולת לחשוב עליה, לדמיין אותה, להאמין בקיומה. תרופות משתיקות את השאלות ומקילות על הסביבה להתמודד עם הבעיה, אבל לא עוזרות לסובל עצמו, כי השאלות קיימות גם בלי מילים. אלו שאלות קיומיות שהדרך היחידה לפתור אותן היא למצוא להן תשובה.... פסיכולוגים מתמקדים בשאלות חברתיות בלבד ומתעלמים (בדרך כלל) משאלות קיומיות. פסיכיאטרים מחפשים רק את הדרך לטפל בסימפטומים ולהשתיק את השאלות. לא צריך להיות מומחה בשביל לענות על השאלות האלו. מספיק אדם אחד שיכול להקשיב, להבין, להאיר את המציאות באור חדש - להציע אפשרויות שהוא לא חשב עליהן קודם, לעזור לו לפרוץ את המסגרת שהוא חי בה כדי להבין שיש גם אפשרות אחרת שמתאימה יותר עבורו, כבוגר שרוצה לחיות את עצמו....
זה לא "רק" בגלל גיל ההתבגרות..
והחלק ההורמונלי והפיזי שעוברים. מעבר לחלק הזה שעוברים כל הצעירים, גם הנ"טים, וחלקם בצורה מאד קשה, אצלנו הם גם מגלים לפתע באופן חד יותר, את השוני שלהם. לפתע מורגש הפער החברתי, הרצון להיות חלק מן החברה הסובבת, והקשיים של האסי"ם להגיע לכך. וכשמקבלים תובנות בוגרות יותר אז מתחזקת תחושת הכישלון מתוך עלייה במוּדעוּת העצמית. וזה כמובן רק עניין של הרגשה. במשך הזמן מתגבשת הדרך האישית ואז לרוב כבר לא מייחסים חשיבות קריטית כזו לנושא.
והחלק ההורמונלי והפיזי שעוברים. מעבר לחלק הזה שעוברים כל הצעירים, גם הנ"טים, וחלקם בצורה מאד קשה, אצלנו הם גם מגלים לפתע באופן חד יותר, את השוני שלהם. לפתע מורגש הפער החברתי, הרצון להיות חלק מן החברה הסובבת, והקשיים של האסי"ם להגיע לכך. וכשמקבלים תובנות בוגרות יותר אז מתחזקת תחושת הכישלון מתוך עלייה במוּדעוּת העצמית. וזה כמובן רק עניין של הרגשה. במשך הזמן מתגבשת הדרך האישית ואז לרוב כבר לא מייחסים חשיבות קריטית כזו לנושא.
אופטימית333
New member
תפני ל"בית אחד" ברמת חן: טל: 03-7339300
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.