זקוקה לעזרה (ארוך)
פניתי אליכן פעם בעבר, ואני מקווה שתוכלו לעזור שוב. אני טל, אמא לתום, בן שנה ושמונה חודשים. תום ילד מאד מאד פעיל, נמרץ, שובב, חכם ועקשן גדול. בזמן האחרון (חודשיים בערך), כל פעילות שהיא עם תום מלווה בסוג של "ריב" - כי הוא אומר לא לכל דבר כמעט, או מחפש שאני אגיד את הלא. למה הכוונה - הנה תיאור לדוגמה: תום קם בבוקר וקורא לי, אני מגיעה ואנחנו מתחבקים, נשיקות וצחוק גדול. "תום, אני יכולה להלביש אותך?" - "לא - טלויזיה" כאן למשל, אם הסכמתי שהוא יראה טלויזיה, אז הוא ילך וינתק אותה מחשמל(!), תוך כדי שהוא מסתכל עלי (ולדעתי לפחות, מחכה שאגיד לו "לא"), אם לא הסכמתי (או שאמרתי לו לא להתקרב לחשמל) אז הוא צורח "לא, לא, לא, לא, לא" במשך דקות ארוכות, ומתעקש שעכשיו הוא רוצה לראות טלויזיה (או לשחק בחשמל). הדוגמה הזו היא קטנה - אבל כך זה כל היום. הוא רוצה להחליט לגבי כל דבר ועניין, אבל גם כשניתנת לו העצמאות, הוא יגיע לבכי והתעקשות ע"י זה שיעשה משהו שהוא יודע בבירור שאסור. אגב, בדוגמה למעלה, אני פונה אליו בשאלה. ניסיתי גם דרכים אחרות וללא הועיל, לא כאמירה עובדתית, לא בהחלטיות רבה וגם לא תוך כדי משחק. חשוב לי לציין כי אם אני מתעקשת, הוא בוכה בקול גדול, נרגע ואז משתף פעולה בצורה נפלאה לכמה דקות. ושוב הכל מתחיל. אני חושבת שהוא התחיל את גיל המרד יחסית מוקדם - אבל ההתמודדות כל כך לא נעימה ומלווה בהמון רגשות אשמה. מה עושים???
פניתי אליכן פעם בעבר, ואני מקווה שתוכלו לעזור שוב. אני טל, אמא לתום, בן שנה ושמונה חודשים. תום ילד מאד מאד פעיל, נמרץ, שובב, חכם ועקשן גדול. בזמן האחרון (חודשיים בערך), כל פעילות שהיא עם תום מלווה בסוג של "ריב" - כי הוא אומר לא לכל דבר כמעט, או מחפש שאני אגיד את הלא. למה הכוונה - הנה תיאור לדוגמה: תום קם בבוקר וקורא לי, אני מגיעה ואנחנו מתחבקים, נשיקות וצחוק גדול. "תום, אני יכולה להלביש אותך?" - "לא - טלויזיה" כאן למשל, אם הסכמתי שהוא יראה טלויזיה, אז הוא ילך וינתק אותה מחשמל(!), תוך כדי שהוא מסתכל עלי (ולדעתי לפחות, מחכה שאגיד לו "לא"), אם לא הסכמתי (או שאמרתי לו לא להתקרב לחשמל) אז הוא צורח "לא, לא, לא, לא, לא" במשך דקות ארוכות, ומתעקש שעכשיו הוא רוצה לראות טלויזיה (או לשחק בחשמל). הדוגמה הזו היא קטנה - אבל כך זה כל היום. הוא רוצה להחליט לגבי כל דבר ועניין, אבל גם כשניתנת לו העצמאות, הוא יגיע לבכי והתעקשות ע"י זה שיעשה משהו שהוא יודע בבירור שאסור. אגב, בדוגמה למעלה, אני פונה אליו בשאלה. ניסיתי גם דרכים אחרות וללא הועיל, לא כאמירה עובדתית, לא בהחלטיות רבה וגם לא תוך כדי משחק. חשוב לי לציין כי אם אני מתעקשת, הוא בוכה בקול גדול, נרגע ואז משתף פעולה בצורה נפלאה לכמה דקות. ושוב הכל מתחיל. אני חושבת שהוא התחיל את גיל המרד יחסית מוקדם - אבל ההתמודדות כל כך לא נעימה ומלווה בהמון רגשות אשמה. מה עושים???
