וככה זה היה נראה אילו כתב פה החבר של שני
"אני בן 28, חברה שלי בת 23 עברנו לגור יחד וכו'... אני בחור מאוד משפחתי, קשור להורים, מעריך אותם ויש לי איתם יחסים מצויינים, בגלל שאני כבר "גדול" ועזבתי את הבית נורא רציתי שמידי פעם, במקום לבלות אצל ההורים את השבת, נזמין אותם אלינו. הם מצידם גם רוצים מאוד ומוכנים לשם כך אפילו לישון על מזרנים בסלון, אני בטוח שאמא שלי גם תשמח להביא אלינו אוכל לסופשבוע כי היא יודעת שאנחנו עוד לא לגמרי בעניינים... אבל חברה שלי חושבת שזה הבית רק שלה, בכלל לא מתחשבת ברצון שלי וכל פעם שאני מעלה את הרעיון היא מתנגדת ולא מוכנה לשמוע מזה. אני יודע שזה יכול להיות קצת טירחה לארח משפחה לשבת אבל בשבילי זה הכייף שלי והיא מצידה לא מוכנה לבוא לקראתי. מה לעשות? איך לגרום לה להבין את זה?" ואלייך שני : חשיבתך מאוד אנוכית. את בוודאי היית מצפה שבן זוגך "יסבול" אי נוחות או טירחה מסויימת כדי לעשות משהו שישמח אותך, נכון? אז למה שלא תעשי אותו הדבר בשמחה ובאהבה עבורו? ואגב, את בהחלט יכולה להתנות את האירוח בכך שתחלקו בנטל, תקבעו מראש מי מכין מה, מי מסדר מה ומתי ורק אם זה מצליח תוכלו פעם בחודש חודשיים לחזור על המבצע.