זקוקה לדעתכן (ארוך)
כל הזמן אני מקבלת ביקורת מבית על היותי רכה בצורה מוגזמת. לראשונה נתקלתי בביקורת הפוכה, מבחוץ. היום אני נפגשת עם ה"מבקרת" - אני בטוחה שהיא תעלה שוב את הנושא. אשמח לדעתכן, לפני שאני עונה לה. להלן המקרה: לפני חג השבועות הוזמנו לפעילות קבוצתית ב"מרכז לגיל הרך". את הפעילות מעבירה המדריכה שיונתן רגיל לבקר אחת לשבועיים, להדרכה פרטנית רק היא ואנחנו. ההתנהגות שלו היתה מ-ז-ע-ז-ע-ת! התחיל מזה שלא רצה לקחת חלק בפעילות היצירה. אבל כשגילה שאין לו יצירה משלו - חטף מילדים אחרים את שלהם. השתולל, צרח, היכה. וכאשר הילדים קישטו את שולחן האוכל החגיגי - לקח את הקישוטים, דרך עליהם וכד'. לקחתי אותו החוצה. הרגעתי. שטפתי לו פנים. דיברנו. ואמרתי שאנחנו חוזרים ונישאר לארוחה, אבל בתנאי שהוא לא מפריע לילדים האחרים. מיד כשנכנסנו הכל חזר על עצמו. כולל דחיפת ילדים מהכיסאות, כי המקום היחיד שנשאר סביב השולחן לא מצא חן בעיניו. הודעתי לו שאני מבינה שהוא לא מצליח להרגע, לכן נלך הביתה עכשיו. הוא פרץ בבכי נוראי. המדריכה וכל האמהות ניסו לשכנע אותי להישאר. ו"הנה ש' מפנה לו את הכיסא". אני חשבתי שהוא לא צריך לקבל פרס על הביריונות שלו. לכן סירבתי להצעות, ולנוכח המבטים המתפלצים של הנשים היקרות לקחתי את הזאטוט הבוכה הביתה. בבית הוא נרגע. הלך לבילוי הרגיל של יום שני אצל הורי. בערב דיברנו והוא אמר שהוא יודע שהוא הפריע לילדים האחרים, ושהוא התנהג ככה כי "י' (המדריכה) היא רק שלי! לא שלהם!". הבנתי שכנראה הפעילות הקבוצתית שם לא מתאימה לו. שכנראה שאחרי שכל היום הוא נאבק על תשומת לב המטפלות במעון, אחה"צ מתאים לוהיחס האישי. הבנתי גם שלא הכנתי אותו מספיק לעובדה שהפעילות תהיה עם עוד ילדים. הכל טוב ויפה ונכון. ועדיין - חשוב לי שידע שביריונים הם טיפוסים לא אהודים. ולא שביריונים זוכים בפרסים. המדריכה התקשרה אלי ומאוד ביקרה את התנהגותי. שהייתה קשה, קשוחה,כעוסה. שפגעתי בהנאה של יונתן. ומה לגבי 5 ילדים אחרים שיונתן פגע בהנאה שלהם? לא ברור. האם אתן חושבות שטעיתי בתגובה? ואיך לענות על הביקורת (אם בכלל)? האמת - די מכעיס אותי שמתערבים לי. יש לי מעט מאוד איסורים או גבולות לגבי יונתן. היא לא באמת יודעת עד כמה הילד חי בבית שמאפשר לו את רוב ההתנהגויות. ביריונות זה רמזור אדום מבחינתי. אחד ממעטים. מותר לי, לא?
כל הזמן אני מקבלת ביקורת מבית על היותי רכה בצורה מוגזמת. לראשונה נתקלתי בביקורת הפוכה, מבחוץ. היום אני נפגשת עם ה"מבקרת" - אני בטוחה שהיא תעלה שוב את הנושא. אשמח לדעתכן, לפני שאני עונה לה. להלן המקרה: לפני חג השבועות הוזמנו לפעילות קבוצתית ב"מרכז לגיל הרך". את הפעילות מעבירה המדריכה שיונתן רגיל לבקר אחת לשבועיים, להדרכה פרטנית רק היא ואנחנו. ההתנהגות שלו היתה מ-ז-ע-ז-ע-ת! התחיל מזה שלא רצה לקחת חלק בפעילות היצירה. אבל כשגילה שאין לו יצירה משלו - חטף מילדים אחרים את שלהם. השתולל, צרח, היכה. וכאשר הילדים קישטו את שולחן האוכל החגיגי - לקח את הקישוטים, דרך עליהם וכד'. לקחתי אותו החוצה. הרגעתי. שטפתי לו פנים. דיברנו. ואמרתי שאנחנו חוזרים ונישאר לארוחה, אבל בתנאי שהוא לא מפריע לילדים האחרים. מיד כשנכנסנו הכל חזר על עצמו. כולל דחיפת ילדים מהכיסאות, כי המקום היחיד שנשאר סביב השולחן לא מצא חן בעיניו. הודעתי לו שאני מבינה שהוא לא מצליח להרגע, לכן נלך הביתה עכשיו. הוא פרץ בבכי נוראי. המדריכה וכל האמהות ניסו לשכנע אותי להישאר. ו"הנה ש' מפנה לו את הכיסא". אני חשבתי שהוא לא צריך לקבל פרס על הביריונות שלו. לכן סירבתי להצעות, ולנוכח המבטים המתפלצים של הנשים היקרות לקחתי את הזאטוט הבוכה הביתה. בבית הוא נרגע. הלך לבילוי הרגיל של יום שני אצל הורי. בערב דיברנו והוא אמר שהוא יודע שהוא הפריע לילדים האחרים, ושהוא התנהג ככה כי "י' (המדריכה) היא רק שלי! לא שלהם!". הבנתי שכנראה הפעילות הקבוצתית שם לא מתאימה לו. שכנראה שאחרי שכל היום הוא נאבק על תשומת לב המטפלות במעון, אחה"צ מתאים לוהיחס האישי. הבנתי גם שלא הכנתי אותו מספיק לעובדה שהפעילות תהיה עם עוד ילדים. הכל טוב ויפה ונכון. ועדיין - חשוב לי שידע שביריונים הם טיפוסים לא אהודים. ולא שביריונים זוכים בפרסים. המדריכה התקשרה אלי ומאוד ביקרה את התנהגותי. שהייתה קשה, קשוחה,כעוסה. שפגעתי בהנאה של יונתן. ומה לגבי 5 ילדים אחרים שיונתן פגע בהנאה שלהם? לא ברור. האם אתן חושבות שטעיתי בתגובה? ואיך לענות על הביקורת (אם בכלל)? האמת - די מכעיס אותי שמתערבים לי. יש לי מעט מאוד איסורים או גבולות לגבי יונתן. היא לא באמת יודעת עד כמה הילד חי בבית שמאפשר לו את רוב ההתנהגויות. ביריונות זה רמזור אדום מבחינתי. אחד ממעטים. מותר לי, לא?
