זלדה

[טללי בוקר]

זלדה

מהשרשור ששלח לנו אלי ו. אני למד שהיא אמרה על אביה קדיש יום יום במשך השנה שלאחר מותו. האם זה תואם את ההלכה? האין אמירת קדיש שמורה לבן הזכר בלבד? האם יש באקט כזה משום שבירת מסגרות?

 

[אוֹחַ]

אין הקדיש זכות השמורה לגברים בלבד.

ובמניין פרטי (שמתאסף בבית האישה, למשל) אין בעיה כלל. אך גם בביהכ"נ יש שמתירים לאישה לומר קדיש - בעיקר אם היא בת יחידה, ללא אחים זכרים.

 

[גנגי]

אני אומרת קדיש

גם בלי לבקש את אישור ההלכה. כי אני מרגישה צורך לומר. זה הכול.

 

[אלי ו.]

ברור, השאלה ההלכתית מתעוררת

רק אם את רוצה לומר קדיש במנין בביכנ"ס אורתודוקסי.

 

[ספלינטור]

את יכולה לפרט לגבי הצורך הזה?

מה את מרגישה לגבי הקדיש? את מרגישה שהוא עושה משהו? לך? בעולמות העליונים? זה קצת חידה בעיני, איך התפילה הזו הפכה לכזו משמעותית, ומה היא מסמלת במסורת היהודית, ולאנשים יהודיים בדורנו. אולי כאן זה המקום לפתוח את זה.

 

[shellyland]

צלול עם צערו

הזכרת לי את הקטע הבא: "ביום שבו נפטר אביו של נתן, לאחר הלויה, הלכנו שנינו ל"אררט" ושתקנו על כוס תה. לא שתה קוניאק, לא. משך עבור-היום ומשך הערב ביקש להיות צלול עם צערו. כל אותו חודש צימח את זקנו. ושבועים וירחים אחר-כך היה הולך לבית-הכנסת ונלויתי אליו כמה פעמים - הקשיב לאמירת "קדיש" ומלמל "אמן". אני חושב שהיה לו הסכם חשאי עם הבורא מתי להאמין ומתי לא. כשפיזמתי באזניו את פרשת-השבוע בטעמי-המקרא נתלחלחו עיניו ובכל בוא הלילה לא אפשר היה לדבר במחיצתו על ספרות לועזית. אבות ישורון וא.ד. שפיר הקובנאי ואנוכי החלפנו מבטים בינינו. היו לו יחסים טמירים עם המקרא ועם קדשי היהדות." (יעקב אורלנד, "נתן היה אומר" ושוב תודה למי שצריך להודות!) אישית, אני מתחברת בקלות להרבה מאוד תפילות, אבל דוקא עם ה"קדיש" אין לי שום מערכת-יחסים רגשית. לא יכולה להגיע דרכו אל אבי שבשמיים (הביולוגי, לא האחר) ואני מעדיפה טקסטים אחרים, דתיים פחות. מבלי להתלות באילנות גבוהים, אני חושבת שגם לי יש הסכם חשאי עם הבורא.

 

[אטיוד5]

עיקר הקדיש, להבנתי

הוא חיזוק האמונה באלהים לנוכח פני מקרה מצער. מאחר ואין בי אמונה, גם אין מקום לחיזוק הלא-קיים. מנגד, נוסח התפילה דווקא מוצא חן בעיני. כלומר, אני יכול לתאר לעצמי, שלגבי אדם מאמין המילים עצמן הן בעלות משמעות כבירה.

 

[masorti]

אתה טועה...

מטרת הקדיש היא בקשה לעילוי נשמת הנפטר. למעשה, הרעיון הוא לבקש הקלה בעונשו של המנוח וכניסה מהירה לגן העדן. הצדקת הדין של המתפלל היא רק אספקט אחד של הקדיש.

 

[זולל מישמישים]

עילוי נשמת הנפטר?

אתה מתכוון מבחינת התוכן או מבחינת הכוונה? כי מבחינת התוכן מילות הקדיש הם שיר תפארת לגדולת האל, וכן בקשה לשלום, חיים, גאולה, וביאת המשיח (בנוסח עדות המזרח זה מעט שונה) "אל מלא רחמים" היא תפילה לעילוי נשמת הנפטר, שתזכה לנוח בגן העדן בזכות זה שהמתפלל יאמר תפילה או ייתן צדקה.

 

[masorti]

מבחינת הכוונה.

התוכן הוא כפי שאתה אומר. שים לב שאומרים קדיש על נפטר במשך 11 חודש, ולא במשך שנה שלמה. אתה יודע מדוע?

 

[זולל מישמישים]

תגלה לי?

אגב, לפי הרב דב ליאור על הורים אומרים קדיש רק 11 חודשים אך על קרובים אחרים אומרים קדיש 12 חודשים.

 

[masorti]

הסיבה היא...

שרשעים נידונים ל-12 חודשי גיהנום (ואילו מי שאינו רשע נידון לתקופה קצרה יותר). אמירת קדיש 12 חודש משמעה הצהרה במשתמע שהנפטר היה רשע. מכיון שההנחה היא שלא היה רשע, מתפללים עליו 11 חודש בלבד. (הרי ממילא בחודש ה-12 הוא כבר סיים את תקופת מירוק החטאים.) --- כדי שלא תחשוב שענין בקשת המחילה עבור הנפטר זו המצאה שלי, הנה לך ציטוט קטע מלינק שמצאתי: כמה זמן אומרים קדיש? יש חשיבות גדולה לומר קדיש על נפטר שהוא מעלה את הנפטר ממדרגה למדרגה וגם מצילו מדינה של גיהנום. כתב ברמ"א (יורה דעה סימן שעו, סעיף ד): "נמצא במדרשות לומר קדיש על אב, על כן נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש, וכן נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהנם, ...ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים, כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים, כי משפט רשע י"ב חדש". ואם יאמר קדיש י"ב חודש יראו מעשיו שאביו רשע גמור שהיה צריך להיות נדון י"ב חודש בגיהנום והוא מצילו מדין זה והוי בזיון. (וכתב גשר החיים עמוד שכז שאין לומר קדיש יתום בחודש י"ב אפילו לא יום אחד ולא להתפלל כשליח ציבור בחודש זה. והזכיר גם מנהג הכנה"ג דלקמן). תוכל לקרוא קטע זה ועוד חומר על הנושא בסעיף "אזכרות" בלינק שהבאתי. אגב, הקדיש אינו בדיוק בקשה ישירה עבור הנפטר אלא שאמירתו נותנת לנפטר "נקודות זכות" כשנבדקים חטאיו ומידת עונשו.

 

[זולל מישמישים]

מה אוֹמַר?

עבודה לא קלה יש לו להמלאך העומד בשערי השמיים ושולח את הנשמות זו לד"ג וההיא לד"ג. הרבה חשבונות יש לעשות כדי למצוא אם לנשמה מספיק זכויות כדי שתוכל לזלול לויתנים לתיאבון. קשה. קשה.

 

[אטיוד5]

??

אולי אני הוזה. ואולי סתם לא-מבין. אמת, אני לא שולט בארמית, אבל הואל בבקשה לקרוא ולענות: איפה נזכר הנפטר בקדיש, והיכן מדובר על הקלה בעונש והיכן מרומז לעילוי נשמה? ומי דיבר על הצדקת דין? את כל אלה לא מצאתי בנוסח הבא. מה שכן מצאתי הוא הצהרה נאמנה על גדולת השם. כאמור, אינני מצוי. האר נא דרכי. " יִתְגַּדַּל וְיִתְקַּדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית-יִשְׁרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרֹמַם וְיִתְנַשֵֹּא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (וּלְעֵלָּא) מִן-כָּל-בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחְמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן-שְׁמַיָּא וְחַיִּים, עָלֵינוּ וְעַל-כָּל-יִשְֹרָאֵל. וְאמְרוּ אָמֵן: עֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל-כָּל-יִשְֹרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: "

 

[masorti]

תשובה...

כאשר אתה מהלל ומשבח את האל למרות שקרוב שלך נפטר, אתה מצדיק את הדין. לגבי המחילה וההקלה בעונש... הקדיש לא כולל בקשה ישירה, אבל אמירתו נותנת לנפטר "נקודות זכות". ראה פירוט בהודעה זו, ובייחוד הציטוט שמובא באותיות מודגשות.

 

[אטיוד5]

כל פטירה היא דין?

ואם המנוח נפטר בשיבה טובה זה דין? והאם דין משמעו עונש? בן-אדם נפטר - זה עונש? כלומר, זה אכן עונשו של האדם באשר הוא בגלל פרשת גן-עדן. "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". אבל משנפסק העונש הזה, הרי ברי לכל בן אדם שהוא בן תמותה. מה, אם כך, העונש שבפטירה? מילא מיתה בטרם עת. אבל מדוע פטירה רגילה בשיבה טובה היא עונש? וכבר לא מדבר על אלו שפטירה היא בשבילם ובשביל הסובבים אותם בבחינת ברוך שפטרנו. ונניח שנפסק דינו של קרוב והוא נפטר. מדוע יש צורך בכלל להצדיק את הדין? הרי ממילא נעלמות מאיתנו דרכי האל. דרכי האל לא אמורות להיות צודקות או בלתי צודקות. הן אמורות להיות. נקודה. לא כך? מי אנחנו בכלל לשפוט את האל אם דרכיו צודקות או לאו? עיקר דבר פה הוא לחזק את האמונה, למקרה שהרהורי כפירה עולים, והם אכן עלולים לעלות. בהודעה שלינקקת לא ראיתי *הסבר* לעיניין עילוי הנשמה, לעיניין נקודות הזכות וכו'. ראיתי רק איזכור או ציטוט: "יש חשיבות גדולה לומר קדיש על נפטר שהוא מעלה את הנפטר ממדרגה למדרגה וגם מצילו מדינה של גיהנום". אינני רואה *כיצד ומדוע* הגיעו למסקנה שכזאת. בעיניין ה- 12 חודש קראתי שם שזה עיניין של מנהגי עדות שונים. קיצורו של דבר - אני קורא את הפשט. והפשט הוא פשוט - הצהרה בדבר גדולת האל לנוכח מקרה מצער.

 

[masorti]

מטרתי בשירשור היתה לתת מידע...

על הקשר (לפי התפישה הדתית) בין הקדיש לבין דינה של נשמת הנפטר. מטרתי לא היתה להיכנס איתך או עם מישהו אחר לויכוח תיאולוגי. הבנתי כבר שאתה אתיאיסט ומבחינתך הכול שטויות של דוסים פרימיטיבים. מצטער אם המידע שהבאתי אינו מקובל עליך. העובדות נכונות בין אם הובא להן הסבר שמניח את דעתך ובין אם לאו.

 

[אטיוד5]

הלו, הלו

אמרתי "דוסים פרימיטיבים"? רמזתי לכך? אני אתיאיסט, כן. ואני מנסה לקיים פה דיון עינייני, אז בבקשה. תתפלא, עינייני יהדות אינם נחלת אנשים דתיים בלבד. דווקא מעניין אותי. הרבה שטויות מענינות אותי. ממילא הכל הבל הבלים, הלא כך? אז ההבלים האלה מעניינים אותי. ובקשר לעובדות. חקרתי קצת כדי לראות אם ידיעתי הבטוחה נכונה או שהסתנלתי לגמרי. אינך חייב לטרוח ללכת שם, הנה אני מביא את זה פה בחתוך והדבק: "מילות הקדיש עוסקות בהלל ושבח לאל, במלכותו על העולם, ובבקשה לזכות בשלום ובחיים טובים. זו אינה תפילה לעילוי נשמת הנפטר, אלא הכרה מצד המתאבל במלכות האל, למרות האבל הקשה שפקד אותו. המנהג לומר קדיש לזכר קרובים לא מופיע בתלמוד וכנראה התחיל בימי הביניים בעקבות מסעי הצלב". אם כך, אינני טועה. בנוסף, לא אהין לומר שאתה טועה.

 

[אלי ו.]

מי אמר שהקדיש לא מהתלמוד?

ראה מקורות בקישור שכבר הבאתי. (הבולט הוא המדרש על ר' עקיבא) שם גם תראה התיחסות לסוגיה השניה שהעלית (עילוי נשמת הנפטר)

 

[אטיוד5]

אז קראתי

בתלמוד לא מצאתי איזכור של הקדיש!! בגמרא לא נפסק שצריך לומר קדיש!! תראה לי אחת משתיים - 1) את המלה "קדיש" מופיעה בבבלי במשמעות תפילה שנאמרת למען עילוי נשמתו של אדם. 2) נוסח התפילה בשלמותה מופיע בתלמוד או במקור אחר יותר קדום. המדרש על ר' עקיבא שהבאת לפנינו - מובא בו הרעיון בדבר העברת הנשמה מהכא להתם במעלות מרומים. זה הכל. רעיון.וממתי המדרש הזה? היכן הוא מופיע? דברי ר' אסרלש הם כידוע מהמאה ה-16. רק דרך אגב, יש רב אחד בחולון (ולא ברור לי אם הוסמך או מטעם עצמו) שעושה את אותו הדבר ממש. תמורת תשלום נאות הוא יעביר נשמות יקירים מגיהנום לגן עדן. לפרוצדורה הזאת קוראין בישראל "תיקון נשמות". אולי מיותר לציין שהבחור נמצא בידיה האמונות של משטרת ישראל ומתנהל כנגדו משפט.