זכרונות

זכרונות

בצעירותי לא נזקקתי לאיש
כן הייתי מאד זחוח
היום כשאני כבר קשיש
עכשיו כבר אינני בטוח

לעיתים מאיץ בי הדופק
ואז את צעדי אחיש
הסיום נראה כבר באופק
זה אני שכך ארגיש

ואז החילותי לחשוב
הזיקנה לא תמיד מפדחת
לעיתים יש בה משהוא טוב
גם אם היא כוללת קרחת

בתחבורה הציבורית
על גבי תיק נושא
כשאני נכנס למכונית
לפחות מפנים לי כסא

הייתי רודף עלמות
לא אחת אחרי כמה
עוקב אחריהן ברחובות
היום כבר איני זוכר למה

ככה זה כשאתה זקן
לא מפסיק להתמרמר
ואתה תוהה איך יתכן
כל הזמן אתה חופר
 
למעלה