זכרונות..

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אינטילגנציה רגשית

רואים כבר בחלק הראשון של הפוסט. אבל אולי רק אני ראיתי בשורה האחרונה אני רואה כאב.

 

[ramoni1]

כאב....

זה עדיין נחשב רגש... אבל עזוב אח שלי אנחנו גולשים לנושא שלא קשור לפוסט. וחבל כי בעיני זה פוסט מדהים ! אפי" הייתי מגדיל ונועץ את זה ליום אחד, <זאת דעתי>

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

עד עכשיו כל מה שנכתב קשור לפוסט

התשוקה והאהבה במעכרת היחסים המתוארים בחלק הראשון המחנק והמועקה המתוארים בחלק השני הכאב שמתארת השורה האחרונה שמבחינתי היא חלק נוסף בפוסט ממש לא גלשנו - זו דעתי

 

[שרשירית]

גם אני לא ראיתי חרטה נשאר רק כאב גדול

לפעמים בלי לתכנן מראש פוגעים וזה כואב לשני הצדדים. בדיעבד יודעים שפשוט אי אפשר היה לנהוג אחרת באותו הרגע. השאלה אם היה אפשר שלא לפגוע או שבאותו הרגע זו נראתה האופציה היחידה גם אם לא התכוונה לכך.

 

[מיצה נבים]

../images/Emo24.gifכמה רגשות מעורבבים כאן,

כ"כ הרבה רגש, חרטה (?), מחשבה לאחור...

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

כל הרגשות התערבבו להן

תוך כדי או לפי הסדר זה ממש לא משנה ואני רק שאלה - פגעת בו בכוונה או שהחלטת לצאת לדרכך? כי אם אמא שלו לא יודעת עלייך, זו גם אשמתו.

 

[מחפשת דרך החוצה]

ואם עזבה בידיעה מלאה שזה יפגע בו?

זה נחשב "מעשה לא טוב שנעשה מתוך בחירה"?

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

ממש לא

כמו שכבר כתבתי, קראתי את הפוסט כמה פעמים. הרושם הראשוני הוא שהיתה פגיעה נטו. לאחר קריאה נוספת מתקבל הרושם של עזיבה לא מרצון - עזיבה שאם לא היתה נעשית היא עצמה היתה מבטלת עצמה למען המשך מערכת יחסים אוהבת מצד אחד אבל חונקת מאידך. מתקבל הרושם שגם היא מרגישה פגועה מהצעד שעשתה לא מתוך בחירה אלא מתוך אילוץ.

 

[מחפשת דרך החוצה]

אהבתי...

ולא בא לי "לנתח". כתבת יפה...

 

[נעה שבדרך]

../images/Emo45.gifםג אני אהבתי..כמו שזה. בלי לפרק.

 

[Gal 38]

../images/Emo20.gifכתבת מקסים ../images/Emo25.gif../images/Emo201.gif

 

[DANAQ32]

זכרונות.. הסבר

אז ככה, הקדמה- כתבתי את זה אתמול בלילה, מבלי לערוך או לעבור על שנכתב, הוצאתי את מה שעלה לי באותו הרגע, חשבתי עליו כי יום הולדתו יחול בעוד מס' ימים. הכרנו במקרה, בהופעה של להקת "היהודים". הוא רווק וצעיר ממני בשנתיים. הפכנו להיות חברים מאוד מאוד טובים. כשאי אפשר היה "להסתיר" יותר את האהבה שהיתה בינינו שידרגנו את מע' היחסים מחברים בלב ובנפש לבני-זוג בערך אחרי שנה של הכרות. בסה"כ היינו ביחד שנתיים.שנתיים מדהימות. כשהוא קיבל החלטה לעבור ללמוד ולגור בבאר-שבע חשבתי שכל העולם שלי מתמוטט, כל לילה הוא היה ישן לידי ואני הייתי בוכה. כשהייתי מנסה לדבר איתו על הנושא, ועל מה יקרה לנו כשהוא לא יהיה כאן הוא היה מתחמק משיחה ואומר שזה לא הזמן . בשלב מסויים סיימתי את מע' היחסים הזאת, לא יכולתי לשאת את הכאב יותר ונפרדנו. אחרי כשבועיים חזרנו להיות יחד, לא ידעתי שאפשר לאהוב כ"כ,עד כאב, וככה אהבתי אותו.רציתי להתחתן איתו, רציתי שיהיה לנו ילד משותף (ומי שמכיר אותי יודע שהריון לא בא בחשבון אצלי, מבחינה בריאותית זה יכול להוות סכנה לחיי). אבל הוא לא היה "בשל" לזה.הוא היה ילדון בעצמו. הוא עבר לבאר-שבע והקשר נמשך, בכל רגע שהתאפשר לו הוא היה בא אליי, הילדים שלי אהבו אותו מאוד והוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי ומחייהם. אחרי שנתיים של ביחד, נפרדנו. המרחק, הקנאה,וחוסר תיאום בציפיות הם אלה שגרמו לקשר להסתיים. שוב נפרדנו, ביוזמתי. ולא דיברנו כחצי שנה. אחרי חצי שנה, בשיחת טלפון של שעת לילה מאוחרת..מאוד מאוחרת!! הוא אמר שהוא לא יכול בלעדיי ובלי הילדים, ובמשך שעתיים הוא ניסה לשכנע אותי שגם ארצה את מה שהוא רוצה, את מה שרציתי כ"כ הרבה זמן. הסברתי לו שבדיוק התחלתי קשר אחר ואני מנסה להתקדם הלאה, אך הוא לא הירפה והעייפות ניצחה, הסכמתי. בבוקר כשהוא התקשר לומר שהוא רוצה להגיע עוד באותו היום, אמרתי לו שאני כבר במקום אחר, שאני כבר לא רוצה. שהכאב שכאבתי תקופה כ"כ ארוכה כשרציתי והוא לא היה מוכן גרם לי לא לרצות. הוא התעקש וניסה שוב לשכנע אותי אבל זה לא עזר לו. הוא כעס ונפגע ואמר שהוא שונא אותי ושהוא מבקש שלא אצור איתו קשר אף פעם. זהו, אז פגעתי בו, אבל לא רציתי לפגוע. אהבתי אותו מאוד, והיום יש לי הערכה רבה אליו, אבל האהבה מתה.

 

[יוני יולי]

דנה

קודם כל ולפני הכל שולחת

כי מה שכתבת גם בשיר וגם בהסבר מרגיש כל כך אמיתי וכל כך כואב וכל כך מציאותי. את תחושתייך אני מכירה , לי קרה מקרה דומה עם הגרוש שלי....וכשהביע נכונות לחזור כבר לא הייתי "שם". לצערי לעיתים אנשים מבינים את טעותם רק במרחק זמן, רק לאחר שהושלמו התהליכים בתוכם, בשעה שהאחר נשאר כואב ומדמם מפצעי האהבה, ההרגשה היא כאילו נעקר חלק מגופך והאיבר נשאר לו לדמם. ובזמן הזה אנחנו בעצמינו עוברות תהליכים ורוצות להתקדם הלאה, ולכן גם ניתוק הקשר המוחלט ביניכם מובן לי, את לא עשית שום דבר רע, דאגת לעצמך וילדייך וזה הכי חשוב. כל כך מוכר כל כך כואב, מאחלת לך בהצלחה רבה רבה ושתדעי אהבה גדולה כי מגיע לך.

 

[DANAQ32]

יוני יולי ../images/Emo140.gif../images/Emo25.gifתודה

מאחלת לך ולכולנו אהבה גדולה .

 

[tintong]

י.י מחבק אותך..

בחיבוק אמיתי , ולא באייקון וירטואלי !!! ידיד, חבר, אח .........לצידך כל הדרך !

 

[יוני יולי]

ת ו ד ה !!!!!!!!!!!!!

מחזירה בחזרה.

 

[Rtitan]

"עזה כמוות האהבה..."

אהבה שכזו... רק מי שהיה שם יודע מה היא, ומי שלא היה שם - לא יצליח להבין גם אם יספרו לו... הייתי שם, באהבה כזו, לאישה שהייתה האהבה הגדולה ביותר שחוויתי מאודי. הכרתי אותה כשהיא התכוונה להתגרש מבעלה ואף עזבה את הבית. החיבור בינינו היה מהיר ומוחלט - והחלומות המשותפים על עתיד משותף היו חיים כל כך - עד שהרגשתי את עצמי כבר "בן הזוג שלה" - על כל מה שמשתמע מזה... לא יצאתי עם אחרות, ולא רציתי להכיר אחרות. הייתי איתה דרך כל המשברים וכל התהליכים... עד שיום אחד היא "קצת נעלמה"... ולא הבנתי לאן. עד שהצלחתי ליצור שוב שיחה - התברר שהיא מתכוונת להישאר עם בעלה - ולהביא ילד איתו... קשה להסביר את התחושה שהרגשתי... זה היה אבל מוחלט, העולם התרסק סביבי ולא הבנתי עד אז, כמה רגש יכול לכאוב כאב פיסי של ממש - הרגשתי כאילו מישהו עוקר את הלב שלי מהמקום בלי שום הרדמה. ניסיתי עוד להזכיר לה את מה שהיה בינינו - אבל הבנתי שהיא כבר במקום אחר לגמרי. העיניינים עם בעלה הסתדרו - והבנתי שהיא שם וממש לא איתי יותר. התנתקתי. זה היה הניתוק השני הגדול שעברתי בחיי - הראשון היה מהאקסית שלי. כמו אז, גם הפעם, החלטתי "להכניס חוטר לוורידים" ולגרד כל זכר ממנה... כי חייבים להמשיך הלאה. ה

שלי

מכירה את הסיפור, והייתה שם בדיוק במשבר הגדול ביותר... והיה לי הכי קשה בעולם להתחבר אליה, מה שלקח לא מעט זמן, וכאבי לב מצידה. והנה, עברה כבר כמעט שנה מאז שהתנתקתי - ואני

ב-

מדהימה. כן, הזמן עושה את שלו והיום אני כבר מרגיש שהתגברתי על הכאב ההוא... אמנם פה ושם מגלים עוד "נקודת חלודה" שנעלמה מהניקוי הראשוני - בצורת זיכרונות שצפים ועולים - ומגרדים אותה עד שמגיעים אל המתכת הנקייה. רק לאחרונה התברר לי שאותה אישה אכן בהריון ולא היה קל לשמוע את זה. הזיכרונות שצפו ועלו, על החלומות על חיים יחד, על ילדים משותפים חבטו ללא רחם - אבל אלו זיכרונות של משהו שלא הגיע למימוש וכך מתייחסים אליו.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אני לא אוהב את המשפט הזה

הוא גרם ללא מעט אנשים לעשות מעשים 'לא טובים' בלשון המעטה. אני חושב שכל אחד חש את הכאב באהבה שנגמרה - מי שהצליח להפיק מכך דברים טובים הרוויח. אין רע בלי טוב... למרות שאני מאחל לכל אחד רק דברים טובים.

 

[DANAQ32]

המשפט הזה לא עושה לי טוב

לא אוהבת אותו.. זה מעלה לי אסוציאציות לא טובות.

 

[Rtitan]

כל אחד והמקום ממנו הוא מגיע...

המשפט הזה מתאר לי את הכאב שאני חוויתי כשהייתי צריך לשחרר ולתת להן ללכת - ואמנם אינני יודע לאשורו איך מרגיש "מוות", אבל אני יכול לומר שהיו לא מעט רגעים במהלך ההתנתקות שלי שבהם תהיתי איך לכל הרוחות החלק הפיסי של המהות שלי ממשיך לתפקד דרך כאבים שכאלו... אני יודע שיש מי שהמשפט הזה מעלה לו/לה אסוציאציות של אלימות - לי, זה מעלה את הידיעה שאני יודע לאהוב על כלות הנשימה, אני לא מתבייש ולא מתנצל על זה. אם יש חלאות בעולם שלוקחים את המשפט הזה ויוצרים ממנו את הדבר ההפוך לחלוטין מהמושג "אהבה" כמו שאני תופס אותו - זו בעייה שלהם ושל מי שמתאהב בהם. בעיני הוא מציג את היכולת המדהימה לאהוב באמת... ולתת למושא האהבה ללכת אם האהבה הזו אינה הדדית, פשוט כי באמת אוהבים... כן, אהבה אמיתית עזה כמוות, היא תופסת אותך וכובלת אותך ומחשמלת כל תא וכל נים בגוף. וכל מה שאתה רוצה וחולם הוא רק להיות איתה... ואם זו אהבה שאינה הדדית - אתה מביט באהובתך, מחייך, אוסף את שיברי ליבך והולך למקום שקט שבו תוכל להתאבל עם עצמך על אובדנה - ושם, אתה מת... ואתה נולד שוב, ומחלים, ויוצא וממשיך הלאה.