זכרונות לטוב או לרע?

[g u r a]

אז אם כך..אני קצת מתקנת

את "העצה" הקודמת שלי! כדי שלא יהיה לך נורא קשה בשנה וחצי הקרובה..אולי תנסי רק "לצנן" את היחסים שלכם? למרות שאני עדיין בדעה הקודמת שלי!

 

[lilaaa1]

ניסיתי....

לא הולך... אבל יש איזה בחור שהכרתי כשהינו פרודים מחכה לי שאחזור בקוצר רוח (ביוני) ממש מוכן לבוא לפה רק מתי שאגיד... ברור שלא הסכמתי אבל הוא לא מפסיק להתקשר... האמת היא שזה קצת משפר לי את מצב הרוח...

 

[g u r a]

יופי, טוב לשמוע

תשמרי איתו על קשר רצוף..ואולי באמת ביוני

...

 

[lilaaa1]

../images/Emo6.gif

תודה על התמיכה יעלי!

 

[g u r a]

../images/Emo133.gif תבואי כל שעה../images/Emo13.gif

העיקר שתהיי חזקה, ומלאת בטחון במה שאת!ותתני אמון בעצמך. אל תתני לאף אחד לקלקל לך את הנעורים (הם לא חוזרים..)ואת שמחת החיים. אגב- אל תשלחי אותי לשרשור...מה את לומדת?ולמה לא בארץ?

 

[lilaaa1]

../images/Emo13.gif

לומדת רפואה למה לא בארץ.... סיפור ארוך...

 

[g u r a]

../images/Emo13.gifטוב נו..נוותר לך (על הסיפור.)

 

[ניקוי ראש]

נעים מאוד

אני מקווה שתגיעי לתובנות שאליהם אני הגעתי. תשלטי ברגש שלך. תנצחי אותו.

 

[lilaaa1]

תודה מלי ../images/Emo13.gif

אני אשתדל..

 

[ק א ס י ו פ א ה]

זכרונות נואשים יש גם כשההגיון

אומר שזה לא זה. היו לי שני מקרים של אהבה גדולה. אני זרקתי את שניהם כי ידעתי שאין לי עתיד איתם אבל הלב כאב לי המון זמן אחרי. במבט לאחור גמובן צדקתי וטוב שהארתי אותם מאחור למרות הקושי.

 

[maybesure]

רק לטוב

עברו כל המון שנים, שאני ממש צריכה לנבור בזכרון. אבל הרציני באמת שהיה לי, הוא קסם של גבר, היה אז בקושי תיכוניסט-חייל. הוא נורא קינא לי, וזה הפריע לי-הוא גם ניסה לכוון אותי מה ללבוש, היה קונה לי שמלות שבכלל לא אהבתי (הוא היה מבית דתי ואני בכלל לא..). אחרי שנפרדנו והתחתי לצאת עם מי שהיום איתי לטוב ולרע, ניתק לנו הקשר. 25 שנה ידעתי עליו רק משמועות דרך חברים פעם בהרבה זמן. ואחרי 25 שנים הוא חידש קשר. הוא השתנה, לפי מה שהבנתי הוא בכלל לא קנאי. הוא נשוי פעם שניה וחי בחו"ל. יש לו אשה מדהימה, ונראה שהם מתאימים יחד, שמחתי בשבילו מאוד ועודדתי אותו להנשא לה כשהוא עוד היה בשלב ההתלבטות. במבט לאחור: אין לי מושג אם יכל להצליח בינינו כנראה שלא. אבל מה שהיה לנו לא אחשיב לעולם כשטויות, וגם לא מזלזלת בו רק כי נפרדנו. יש לי המון כבוד אליו, והוא היה חלק מחיי, לפחות ב 3 שנים ההן של חברות. הפרידה עצמה הייתה לא קלה, כואבת ומלאת געגועים, ושנה לא רציתי שום קשר עם חבר חדש. אבל אחרי 25 שנים-דברים נראים אחרת וכבר נאמר שזמן מרפא הכל.

 

[ענתי 10]

בחיים בחיים לא קרה לי דבר כזה

לא היו לי הרבה מערכות יחסים רציניות בחיים, אבל גם אלה שהיו - כשהסתיימו לא הסתכלתי לאחור. (ובכלל אני טיפוס כזה שלא מסתכלת לאחור) היה מה שהיה - נגמר וזהו. לא חיפשתי מישהו שדומה לאקס/מורה/מפקד בצבא/אבא/סבא/וכד' אף פעם לא השוותי אנשים שיצאתי איתם אם זה היה דייט או סטוץ או מה שלא יהיה. אף פעם לא חיפשתי דימיון לאף אחד ולשום דבר. חושבת שזה נכון.

 

[orit281]

כמוני כמוך

היו לי סה"כ 2 מערכות יחסים רציניות לפני החזק שלי אחת לפני הצבא (אין שום הערצה דבילי לחלוטין עם כל השירים של צביקה פיק על האוהבים הצעירים) השניה עם בחור שתודה לאל (!!!!) שהציל אותי ממנו לא הערצתי/ חפשתי מישהו בדמותו חס וחלילה כשהכרתי את בעלי הוא היה הדמות הכי שלי וזהו עד היום

 

[drori3]

היה לי חבר ארבע שנים

ממש לפני בעלי. גרנו ביחד, גרנו בחו"ל ביחד, הייתי מאוהבת במשפחה שלו... ואז, איכשהו, הבנתי שנגמרה לי האהבה. כשאזרתי אומץ להגיד לו את זה, הוא קם ועזב את דירתנו, ולא ראיתי אותו יותר. היה לי ברור שלא נועדנו להיות ביחד: איכשהו, הוא תמיד הקטין אותי, ונתן לי להרגיש שבלי התמיכה שלו אני לא יכולה להסתדר. לא התחרטתי, וקצת אח"כ הכרתי את בעלי, שהוא אדם נפלא ומתאים לי הרבה יותר. ולמרות זאת, המשכתי לחשוב עליו כל השנים, ולהתגעגע אליו. אפילו חלמתי עליו לפעמים. לפני חודשיים, אחרי עשר שנים שלא ראיתי אותו, הרמתי אליו טלפוןוהצעתי להיפגש. הוא הסכים, וזה היה מוזר נורא. נורא התרגשתי לפני כן. הוא מאד השתנה בעשר שנים האלו- השמין, הקריח, קצת התכער, אבל עוד יש בו את אותו הקסם במובן מסויים. הוא זכר המון פרטים עלי ועל המשפחה, וזה מאד ריגש אותי (למשל, הוא אמר שהתינוק שלי נראה בדיוק כמו תמונה מסויימת שלי בתור תינוקת. הייתי בשוק שהוא זכר.) וגם איכשהו המפגש הזה העמיד בפני מראה - על מה הייתי צפוייה לעשות (למשל, להמשיך באוניברסיטה) ומה עשיתי במקום (עזבתי, התחלתי לעבוד ועשיתי שלושה ילדים ברצף). מאז אני כמעט לא חושבת עליו. מה שנקרא באופרות הסבון 'קלואוז'ר'...