זכרון

חודוס

New member
זכרון

אמא שלי,מזהה את כולם גם את האנשים שלא ראיתה זמן רב.מה עושים?
 

חודוס

New member
../images/Emo206.gif../images/Emo53.gifתיקון שאלה קודמת

כנראה ממש לא הייתי מרוכזת כשכתבתי אתמול אמא מזהה את כולם פרט לי. היא חושבת שאני אמא שלה ,או גרוע יותר חושבת שאנחנו שתיים. מה לעשות?
 
לא לעשות. להשלים עם המצב

אתמול היתה לי הרגשה שאת טועה ולכן לא הגבתי. בפורום התמיכה בגבעתיים ישנה חברה עם מקרה דומה מאד. בתגובה היא ישבה עם אמא שלה והראתה לה אלבום משפחתי שבו האמא לא זיהתה הרבה מהתמונות והתרגשה מתמונות שכן זיהתה. זה היה טוב כשלעצמו אך לא שינה את ההתייחסות הרגילה שלה, כאילו הבת היא אמא שלה או אחות שלה שנהרגה בשואה. העיצה שלי היא לא לנסות בכלל לשנות את המצב אלא לשתף פעולה בצורה פסיבית. לא ממש להכנס למשחק כאילו היוצרות התהפכו, אבל לענות לה כשהיא פונה אליך כאדם אחר, בלי לתקן.
 

ronnyw

New member
מסכימה עם יענקלה

החורים השחורים במוח, שנוצרים עם המחלה, הם די אקרעיים. לפעמים אני מופתעת איך אימא זוכרת משהו זניח שהופיע ונעלם מחייה מהר, ולעומת זה שכחה דברים מהותיים, שליוו אותה עשרות שנים, כאילו לא היו מעולם. אני חושבת שאין כללים בעניין מה זוכרים ומה לא, והכי הכי חשוב - לא לקחת את זה אישי. ייתכן שאת (ורק את) באמת דומה לאיך שסבתך נראתה פעם, או שיש לה איזו אסוציאציה שנחרטה במוח, שמקשרת את שתיכן (אותך ואת סבתך). לך תדע... אל תנסי להבין, כמובן שאל תנסי לתקן אותה או להתווכח איתה. פשוט - זרמי...
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gifאת במילא "אמא "שלה יקירה

לצערינו, המחלה הזו הופכת יוצרות : ילד הופך להורה של הוריו, אישה מתפקדת גם במקום בעלה החולה. ככה זה. החולים הופכים למעין ילדים, שצריך לדאוג להם בכל המובנים. להחליט במקומם, לטפל בהם, פיזית ונפשית. אני יודעת שזה כואב. זה קורע את הלב שאמא מזהה את כולם. גם אנשים פחות חשובים ואותך, ביתה האוהבת לא. אבל אין מה לעשות אלא " לזרום" איתה. כמה שתנסי להסביר לה, לתקן אותה זה לא יעזור. להיפך, זה עלול לגרום לה להתפרצויות כעס. אם אמא חושבת שאת אמא שלה תפוט הניחי לה. מבחינתה את אמא שלה. נקודה. אם היא חושבת שאת זה שתיים, פשוט תהיי מי שהיא חושבת.
 

ענתי44

New member
ואגב

אמא שלי, לפני כשנה כשהיתה במצב קשה, החליטה שאחותה הצעירה ממנה היא הדודה שלהן, אישה קשישה שעברה מזמן את גיל 90. אין בין דודתי ובין הדודה שלהן שום דימיון. ודודה שלי כל כך נעלבה, שהיא שיחסית צעירה בשנות ה-60 המוקדמות ושנראית צעירה מגילה מוחלפת עם אישה זקנה מאוד וחרושת קמטים. אבל זה מה שאמא שלי חשבה, ואי אפשר היה להסביר לה.
 

חודוס

New member
תודה

תודה לכל אלה שהתייחסו לשאלתי.אנסה אם כי זה קשה מאוד.
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

אני יודעת שזה קשה, אבל תזכרי, שאת לא לבד! את חלק ממשפחה וירטואלית , משפחת אלצהיימר. כולנו כאן אחד בשביל השני. ואם קשה לך ואת צריכה חיזוקים או לשפוך את הלב- אנחנו כאן בשבילך.
 
למעלה