זירוז לידה טבעי

[אביגיל71]

זירוז לידה טבעי

שלום, אני בשבוע 38 להריון. העובר מאד גדול והיה לי נסיון עם עוברים מעל 4 קילו. יש למישהו הצעה לזירוז לידה באופן טבעי כדי שאוכל ללדת עוד השבוע? אני באיזור אשקלון תודה, אביגיל

 

[אסתר884]

המלצה חמה

תתיעצי עם רופא... בלבד! נשמע לא משהו הרעיון שאת תתערבי בטבע... ועוד יותר שתצטרכי לשאת בתוצאות אח"כ. שיהיה בהצלחה. אסתר

 

[freearth10]

זירוז לידה, הוא זירוז לידה

היי אביגיל, מציעה לך לחכות עוד קצת עם זירוז הלידה.את אוהבת שדוחפים אותך החוצה, שאומרים לך: נו, יאללה, צאי כבר! למה את רוצה לעשות משהו שלא נעים לך לעובר שלך? כל לידה היא סיפור בפני עצמו ולא בטוח שמה שהיה הוא זה שיהיה. ההמלצה שלי תני לעובר את הזמן שלו לצאת בדרך הכי מתאימה לו. יחד עם זה אם מדובר בזירוז לידה טבעי או בלידה קיסרית אז כמובן עדיף כבר זירוז טבעי כי הוא הרע במיעוטו. אז אלך מהקל אל הכבד: משפט חיובי בהווה שמדבר על המטרה שאליה את רוצה להגיע יחד עם ח.פ.צ חיים שהם כמה תרגילים שאנחנו עושים על בסיס יומי, דמיון מודרך של איך את רוצה לחוות את הלידה שלך, עיסוי כפות הרגליים בידי האדם שהכי קרוב לך יחמם את האיזור כולו ויתמוך ברצון שלך ללדת עוד השבוע. דיקור סיני, רפלקסולוגיה ושיאצו יוכלו לעזור בקטע היותר פיזי. מאחלת לך לידה, בדיוק כפי שהיית רוצה אותה!

מאיה

 

[לילך סבט]

יש עוברים גדולים

ורבים מהם נולדים בלידה נרתיקית, ללא סיבוכים. איני יודעת מה היה בלידות הקודמות: האם "מאימים" עליך בזרוז, או שזה רצונך את יכולה ללכת לטיפול קרניוסקרל בגישה הביודינאמית(+ מסר על מטפלת) לידה מתפתחת כאשר העובר והאם מוכנים אליה. (או להיפך, בעקבות מצוקה כשיש חשש לבריאות וחיים של אחד מהצדדים) בקרניוסקרל הביודינאמי, הטיפול בא להכין את גופך ואת העובר לקראת לידה . חלק מהדברים שקורים בטיפול כולל שחרור זכרונות שמקשים מלידות קודמות(חשש מילוד גדול וההשלכות ) או סיבות אחרות. אין בכוונת טיפול כזה לזרז במובן של הפעלת כוח/גירוי ללידה, אלא לשחרר את החששות, לאזן את הגוף ולתמוך בתהליך טבעי. את יכולה לדבר אל עוברך, להסביר לו את חששותיך ולמה תשמחי אם תוקדם הלידה לידה קלה ונעימה

 

[haimhen]

רפואה סינית

אביגיל רפואה סינית ודיקור יוכלו לעזור לך.. לרפואה הסינית יש המון ניסיון בנושא זירוזי לידה, הדיקור מהווה כמו "סטרטר" שמתחיל את התהליך אך את הדרך כולה עושה הגוף בעצמו בהצלחה ומזל טוב

 

[mic26]

../images/Emo45.gif

דיקור סיני או שיאצו. שיהיה במזל טוב

 

[0 אור 0]

אפשר גם ברפלקסולוגיה

וכמובן שעבודת הרפלקסולוגיה היא עדינה ותעודד את הגוף להתקדם ללידה אם יש מוכנות לכך, לא תכריח את הלידה.

 

[אביגיל71]

תודה רבה לכולכם

 

[jdjd2002]

רק כשהגוף מוכן הזירוזים עוזרים

בהריון הראשון עשו לי 3 פעמים סטריפינג, רפלקסולוגיה ודיקור - ילדתי בסוף בשבוע 42+5 כשפקעו לי את מי השפיר במתכוון בבי"ח. בהריון השני, התחילו צירים שבאו והלכו - ככה 3 ימים, אז הזמנתי הביתה מטפלת שעשתה לי חצי שעה בלבד דיקור וקצת רפלקסולוגיה, ובאותו לילה ילדתי - שבוע 40+3 שיהייה בהצלחה ובקלות!

 

[freearth10]

ומה עם ההתנגדות

שהגוף יוצר כשהוא עדיין לא מוכן ללידה ואיך זה משפיע על התינוק שבדרך? ובכלל, למה לעשות זרוז אם הגופנפש כבר בין כה וכה מוכן ללידה? אם אין סיבה בריאותית ממשית - כל זרוז הוא פגיעה בתהליך הלידה, שגם כך לא מאפשרים לו היום לקרה ואחר כך מתפלאים שאחוז הילדים לקויי הקשב והריכוז רק הולך וצומח משנה לשנה... מאיה

 

[0 אור 0]

מהנסיון שלי

עם 3 ילדים שהחליטו שטוב להם בפנים ולא רצו לצאת עד רגע האחרון האפשרי בהחלט, בלידה הראשונה עוד הגעתי לכל הבדיקות, ואחרי שזה כבר עבר את גבול הטעם הטוב (בשלב מסויים השליה מפסיקה לתפקד ואז רואים שמי השפיר מכילים חומרים שמעידים על מצוקת עובר) כבר התחילו עם זירוז יותר עדין - כשזה לא הלך, שלחו אותי הביתה כדי לחזור למחרת היום ללדת בכל מקרה. אז הוא הבין עניין ויצא בלילה. מכיוון שהזירוז ה"עדין" הזה, זו חויה מאד מכאיבה ולא נעימה, וגם משככי הכאבים שנותנים בלידה רק מטשטשים את החויה אבל בעצם לא ממש הפחיתו את הכאב, למדתי את הלקח ובלידות הבאות הלכתי על הטבעי - הזירוז שאנו עושים ברפלקסולוגיה, לא דומה בכלל לזירוז של בית חולים, אלא דומה למה שעשיתי אז: זה בעצם סוג של שיחה עדינה, גם דרך מגע של הרחם, ורמזים של גוף האם, שמזכיר לעובר, שהיה כיף, אבל הגיע הזמן לעבור לשלב הבא. כמו שיש הכנה ללידה לאמא שבה לומדים את הנשימות , שבה עוברים איזו מוכנות של התודעה לכך שעוד מעט עוברים שלב, גם הזירוז "מדבר" עם העובר ונותן לו תזכורות עדינות לכך שיששלב אחר שעוד מעט מגיע, וצריך להתכונן אליו. בדיוק ההיפך מניתוח קיסרי בו רגע אחד אתה צף לך במקום עטוף, חשוך ומוגן וברגע הבא פתאום חושיפם אותך לאור ולתחושות חדשות ולא נעימות.

 

[freearth10]

הוא הבין עניין ויצא בלילה

ועל זה בדיוק אני מדברת. הוא מבין. הוא מבין שכבר לא רוצים אותו שם, הוא מבין, שהוא צריך לעזוב רק בגלל שאחרים חושבים שזה טוב בעבורו. איפה הוא בכל הסיפור הזה? ועם זה הוא מגיע לעולם, עם התחושה הזאת שלא מקשיבים לו, שלא מאפשרים לו לבדוק מתי כן/מתי לא/כמה/איך. הזרוז הזה לא עושה טוב גם לאם. גם היא צריכה את המעבר ההדרגתי הזה, את הציפיה, את ההקשבה, את ההתכווננות,את הנשימה. מאיה

 

[0 אור 0]

הוא נשאר בחיים?

חלק מהחיים זה גם ללמוד לקבל מה שהכרחי, במקרה הזה, אכן זה היה המצב - כאשר הרחם כבר לא יכולה לשאת את ההריון, אז חייבים לצאת החוצה. ההבדל הוא אם בזירוז כימי שהוא לא נעים עד מכאיב לאם, ויוצר התכווצויות שממש זורקרות את העובר החוצה, או שברמז ועדינות של הזירוז הטבעי - שאמנם אומרים לו "חבוב צריך לצאת עכשיו" אבל לא דוחפות אותו בכח, אלא מזכירות לו שיש את השלב הבא. הבת שלי שנולדה בלי הזירוז הכימי, אלא בתמרוץ עדין וטבעי (בעיקר דיבורים ודגדוגים) נולדה שלווה ושלמה, ללא בכי ועם עיניים גדולות ופתוחות שמתבוננות בסקרנות ובשקט אל העולם החדש.

 

[freearth10]

ואת לא סומכת עליו

שהוא יבין את זה כבר לבד ויעשה את המתבקש מאליו? תחשבי, מה את משדרת לו עם הרמז העדין הזה? עובדה שעל הבת סמכת. דיברת איתה, דיגדגת אותה, והשארת לה את ההחלטה ואיתה את היכולת להתבונן בעיניים גדולות ופתוחות בעולם החדש. דרך אגב, זה משהו שמאפיין אותה גם היום?

 

[0 אור 0]

זהו

שהזירוז הרפלקסולוגי מבחינתי הוא בדיוק אותו רמז ומסר כמו מה שעישתי אז באותו הריון - אותה רוח ואותה תקשורת. והבת, לצערי, עברה הרבה דברים לא הוליסטיים בכלל (ניתוח קשה מאד עם אשפוז בטיפול נמרץ בגיל 3 חודשים ועוד מליון אשפוזים אחר כך קצת לקחו ממנה את האמון בעולם החם והמחבק והמכיל)

 

[freearth10]

אם כך את מקבלת את הטיפול הרפלקסולוגי

שלפני הלידה - זה מה שהוא. לא בטוחה שכל מי שעובר טיפול רפלקסולוגי שכזה לפני הלידה מקבל אותו באותה הרוח. סיפור לא קל. ובכל זאת, סיפור הלידה, מספר המון על האדם, אני מאמינה שניצוץ מתוך מה שחווית אז נשאר בה ואני מאוד מקווה שיום אחד היא שוב תמצא את הדרך אליו.

 

[0 אור 0]

תודה

אם מדברים על השפעות של ארועי עבר, אין לי ספק שזה השאיר חותמו - אחרי שקרעו אותה מעולם החם ומחבק והשאירו אותה נטושה לבד בקור ורעבה, ראית פתאום איך מתינוקת מחייכת ומגיבה הופיעה ילדה אחרת שכולה מכווצת בתוכה. כל התנועתיות נפסקה לתקופה כל כך ארוכה, שבשלב מסויים הלכתי להתייעץ עם רופא התפתחותי מחשש שהיתה שם גם פגיעה פיזית איכשהו. זה היה כל כך טראומטי שאפילו האחות הראשית של טיפול נמרץ, התקשרה אלי אישית ביום שפתחו טיפול נמרץ לתינוקות בסורוקה כדי לספר לי , כדי שאני אדע שהדורות הבאים גם אם יעברו ניתוח לא יצטרכו לעבור את החויה הקשה של הניתוק (כי זורקים אותך החוצה כל פעם שצריך לעשות טיפולים קשים במיטות השכנות)

 

[freearth10]

כמה שאני מכירה את זה!

עדי נולד פג, בחודש השמיני עם שרירים חלשים, רעלת הריון ובעקבותיה דלקת ריאות קשה. חטפו לי אותו מייד לאחר הלידה ויום שלם לא ידעתי מה איתו. אחר הצהריים אספתי את כל הכוחות שבי והלכתי לחפש אותו. לא נתנו לי לראות אותו וכשהתפרצתי בבכי שזעק לשמיים עשו לי טובה ונתנו לי לגעת בו רק לכמה דקות. נראה לי שרגע המפנה בחיי היה כשהוא היה בן חצי שנה ועשו לו ביופסיה של השרירים. הוציאו אותי מהחדר בדיוק ברגע שהוא היה הכי זקוק לי בעולם. ( וואו רק עכשיו תוך כדי הכתיבה אני קולטת שגם לנכדה שלי עשו בדיוק את אותו הדבר, היא אומנם נשארה עם אבא אבל בלי אמא כשהיא היתה הכי זקוקה לה} זה הרגע שהחלטתי שעוד בדיקה כזאת אני לא עושה לו. הפסקתי את כל הבדיקות ולא הסכמתי להאמין לטענה שלהם שיש לו ניוון מוחי. מי שעזרה לי בזה היא דווקא רופאה ששמה לב שקשה לו להחזיק את הצעצוע בידיים אז הוא מחזיק אותם ב-4 הגפיים. אמרתי לעצמי: אין מצב שמוח שכזה הוא מוח מנוון. זה לא היה קל. זו הייתי אני והוא מול כולם. מה שעזר לו אז זו היתה אהבה ללא גבולות, ללא מדידות של מה אתה יודע כבר לעשות. הוא אדם מוכשר ברמות על. לצערי עדיין חי את ההשרדות ובימים שממש קשה לו הוא מעדיף להיות לבד, כמו אז בחדר ההוא ללא אמא. כל הכבוד לאותה האחות! וכן, גם אני חושבת שיום אחד היא תצטרך לשחרר את הארוע הזה מחייה. את יכולה היום לעזור לה בזה שאת תשחררי את הארוע הזה מחייך, כי גם בך הוא פגע ומוביל אותך בדפוסים שאת היום כבר לא זקוקה להם, דפוסים שמשפיעים גם עליה.

אור שהבאת כאן את הסיפור שלך, מה שעזר לי להבין את הסיפור שלי. מאיה

 

[0 אור 0]

ועוד משהו - קצת יותר מהכיוון ההוליסטי

אנחנו מדברים על בחירה, על לקיחת אחריות , ומצד/כלפי הזולת - על הקשבה ותמיכה והכלה. לפעמים, אפילו לאדם מבוגר, קורה שהוא במצוקה אבל קשה לו לבטא את המצוקה, ואז הוא מצפה שאנשים קרובים אליו ידעו לחוש ולעזור גם ללא בקשה מפורשת. חלק מהתבונה של להיות שם, הוא לזהות מצב כזה - מצד אחד להושיט יד, מצד שני לאפשר לאדם לצמוח ולהגיע למצב שהוא יוכל לקחת אחריות על המצוקה שלו, ולדעת לבקש את התמיכה לה הוא זקוק. לתינוק זה קורה כל הזמן. בתחילת הדרך זו מהות החיים שלו - מצוקות שהוא לא מבין, או מבין ולא יודע לתקשר. חלק מההתפתחות אנושית היא התהליך בו הוא לומד לזהות, לתקשר, ולקחת אחריות. במקום הזה בו הוא צריך את העזרה נמצאת האמא - היא הכי קרובה אליו, מחוברת אליו ברמות ונימים שאדם חיצוני לא יכול לזהות. ולכן כאשר הצורך הוא של התינוק נדבר עם האמא. אפשר לפרש את הזירוז הטבעי כמסר שלא רוצים אותך פה יותר, אפשר לפרש אותו כמסר של מזמינים אותך להצטרף אלינו בעולם שלנו. ורק אותה האמא שברחמה ובתינוק שלה מדובר, יכולה לדעת מה נכון ומה מתאים ולהחליט על כך.

 

[mic26]

בדיוק מה שאני חשבתי, או שאלתי את עצמי

"אתה אולי יודע הכל" שרה ריטה, כי אומרים שהעוברים יודעים הכל. אבל כמו שאנחנו לא תמיד יודעים איך לצאת ממקום כלשהו ולהתקדם, אולי גם העובר לא יודע? לפני שנה עזרתי לאחותי ללדת. העוברית שלה לא רצתה לצאת. היא יצאה נגד הרופאים וכולם והחזיקה מעמד, אבל הרופאים לחצו והסביבה נבהלה וגם זה לא היה מצב קל. עשיתי לה שיאצו, דיברנו אליה, אמרנו לה שמחכים לה פה ושברגע שהיא תהיה מוכנה נהיה כאן בשבילה. באותו היום היא יצאה לעולם, ולא היה דבר יפה מזה.