זיכרון ילדות

[דנה אז]

אני קוראת את מה שאת מספרת פה ובעבר על משפחתך.
ומלאת הערכה לאמא ואישה שצמחת להיות.
הרבה פעמים אומרים שאנחנו מאמצים את הדפוסים של הורינו.
נראה לי שאת בחרת דרך אחרת, מאחלת לך שתקבלי מילדייך משפחה חמה ואוהבת.
והרבה תודה על האמא שבחרת להיות.

 

[Dana1246]

הבטחתי לעצמי מילדות

שאהיה אמא אחרת לילדיי
לא אימצתי דפוסי התנהגות מהבית

ותודה לאל, גידלתי אותם להיות שאפתנים מאושרים והכי חשוב מוגנים
אמא הכי קולית שאפשר, מקבלת אותם כמו שהם, מבלי להילחם בהם, כמו שהוריי נהגו לעשות
ניסו להכתיב לי את החיים ולנהל לי אותם ביד קשה ואלימה

כשהבן הקטן חלם להיות בפנימיה צבאית, חטפתי הלם , אבל ידעתי שאין לי זכות להרוס לו חלום
והוא מברך על כך עד היום
כשהגדול בחר בדת והפך להיות חרדי, קיבלתי את בחירתו באהבה לאורך כל הדרך

זו הכוונה כשאני כותבת שאני מקבלת אותם ואת בחירותיהם
תודה לאל - זכיתי

 

[מרים 882]

את מקסימה,דנה.

 

[Dana1246]

 

[julia75]

קצת סטיה.זיכרונות ילדות של משפחה המורחבת של

בעלי ולא שלי.שבשבשבילי הם משפחה האמתית.משפחה מיוחדת נדירה שפשוט עוטפת אותי באהבה.
אז עשיתי לכולנו קבוצה בווצפ. אחת מאחיות שלו אפילו קנתה עכשיו פלאפון מתקדם יותר רק בשביל להיות בווצפ עם כל אחים.
הם נזכרים בזיכרונות מפורים פסח בילדותם.במילים בארמית.שהם כבר שכחו.זה מחבר בין כל המשפחה.

 

[practics]

זכרונות ילדות

אני ממש לא אוהבת להתעסק עם זכרונות עבר, אבל אם כבר שאלת... אז הבליחו לי בזכרון -

אמא וריחות יום השישי כשמגיעה מבית הספר
עם אבא בבריכה (היה לנו מתנפח בצורת כלב ים)

היום ממרומי גילי אלו הדברים שמעדיפה לזכור, לא דברים אחרים.

 

[עלה לא נידף]

אמא שלי מניפה אותי אל על וצוחקת,

ואני על הברכיים ועל הכתפיים של אבי.

 

[מורטלש]

זכרונות ילדות

אני גדלתי במשפחה חד הורית רק עם אמי , לאחר גירושיהם (שהייתי ממש פצפונת) אבי בחר לנתק את הקשר כך שיש לי זכרונות רק מאמי. יש לי המון זכרונות מקסימים כי הייתה לי אמא מקסימה באופן מיוחד.
הטיולים שהייתה לוקחת אותי בארץ (תמיד עם טיול מאורגן באוטובוס לא היה לה רשיון)
הבדיחות המצחיקות שלה (היה לה חוש הומור יוצא דופן)
התחפושות שהייתה תופרת לי לפורים.
באמת קשה לתמצת זכרונות.

 

[מרים 882]

אני לא טיפוס נוסטלגי כלל וכלל

אבל רוב הזכרונות הם מאבא
לאבא היו 2 משרדים אחד בירושלים ברחוב רחל אימינו פינת עמק רפאים
ועוד משרד בתל אביב ברחוב בן-יהודה
והטיולים לשם היו מדהימים כל פעם מחדש.
הסיפור ברוסית שאבא סיפר לנו כל ערב
אמא עשתה קריירה ובישלה

 

[dify]

תודה לכולכן!

האמת שמפתיע אותי להבין כמה מעט אנחנו זוכרים וכמה רבים מאיתנו זוכרים זכרונות רעים מהילדות (לכאורה אנשים מביאים ילדים לעולם מכל הכוונות הטובות, לא?)

אני זוכרת שקראתי פעם דיון על "למה לקחת ילדים לטיולים בחו"ל בגיל 5" או משהו כזה, והתשובות פה גורמות לי לחשוב שהם באמת לא זוכרים מזה שום דבר.. הצגות, טיולים, וכל כך מעט נשאר בזכרון.


אצלי אישית הזכרונות הטובים הכי מתוקים מהילדות הם הטיולים תוך לסופר עם אמא שלי, ואבא שלי בשבתות בונה איתי דברים.
אני באמת לא זוכרת את הדברים הגדולים אלא דווקא רגעים קטנים (וכמובן גם איך לימדו אותי לרכב על אופניים

)

השבוע אמא שלי שאלה מתישהו: "על מה רבנו כל כך הרבה?" כי רבנו הרבה בתחילת שנות העשרים שלי, מדהים לראות איך המוח שוכח, וואלה, לא יודעת לענות על מה רבנו בכלל. מדהים.

 

[מרים 882]

אני עד היום רבה עם אמא

שלי על אותם דברים שרבנו בגיל 15
וזה עצוב.

 

[mitmit11]

אחד מאבא ואחד מאמא

(התגרשו כשהייתי בת שנתיים, אין לי זכרונות משותפים)
אבא: זוכרת היטב המון טיולי יום שבת שהיינו עושים. נדיר שנשארנו בבית. זוכרת במיוחד את כל טיולי הקמפינג לאילת עם החברים שלו מהעבודה. כולם צעירים עם בלורית והוא בא עם הילדה שכולם רק דואגים לה, מביאים לה דברים, משחקים איתה

אמא: שבת בבוקר, יושבות יחד בחצר, אמא עם חלוק הבית המכוער להחריד אך נעים להפליא שלה, אוחזת כוס קפה ביד ולי יש כוס שוקו תואמת