מצטערת, אבל קצת קשה לי עם הגישה
הזו של "הילד יודע מה הכי טוב בשבילו ומי אנחנו שנתערב". מצטערת מאד, אבל אנחנו ההורים שלו, ואם אני רואה משהו שאחרי בדיקה מעמיקה נראה לי לא בסדר, בטח שאני אתערב. הילד רוצה לשחק כל הלילה כל לילה ולא לישון - אז אני אתן לו ולא אנסה לטפל בזה? הילד לא עושה קקי כבר חמישה ימים , אז אני לא אטפל בזה? הילד בוכה כשאני שמה אותו בכסא בטיחות - אז מה אני לא אחגור אותו? בטח שאני אעשה את הדברים הללו, גם אם הם לא מתאימים לילד. עם כל הכבוד לילדים שלנו ולאינסטינקטים שלהם - יש לפעמים דברים שלא הולכים כמו שצריך ובגלל זה אנחנו שם, כדי לכוון ולטפל. חוסר זחילה יכול לגרום לבעיות מוטוריות בעתיד בגלל שחגורת הכתפיים לא מתחזקת ומתפתחת כמו שצריך (ואת זה לא אני אומרת אלא מומחים בתחום)כתוצאה מכך יכולות להיות בעיות בהחזקת עפרון למשל, מה שיכול להוביל לקושי בכתיבה, ואז כשמגיעים לכיתה א' או ב' והילד לא יכול לכתוב כמו שצריך - נכנסים ללחץ ופניקה וקשה הרבה יותר לתקן את המצב. זחילה היא שלב שרצוי מאוד לא לדלג עליו (או לפחות לוודא שהילד מגיע אליו לפחות באיזה שהוא שלב). וניתן ללמד ילדים בקלות איך לזחול. אז מה - אני לא אעשה את זה כי הילד לא רוצה? כמו בכל דבר בחיים - צריך למצוא את נקודות האיזון. אם אילון רוצה לוותר על ארוחה - בסדר, אם הוא רוצה לישון יותר מאוחר - גם בסדר, אבל אם אני רואה שהוא מדלג על שלב התפתחותי חשוב - אין מצב שאני לא אטפל בזה באיזה שהוא אופן. ודרך אגב וסתם כהערת אגב - בסדרה של ה - BBC Prime "ילדים בני זמננו" הראו שדווקא הילדים שנתנו להם לעשות "מה שטוב להם" בלי התערבות של ההורים, השיגו את התוצאות הנמוכות ביותר מבחינה התפתחותית. אני לא אומרת שצריך להכניס את הילדים למשטר אימונים קשוח, ולכוון אותם בכל צעד שהם עושים, אבל בהחלט לעקוב עם עיניים ואזניים פקוחות, ואם צריך - לטפל. ביי, מיקי
