זוכרים אותי?

gorck

New member
זוכרים אותי?

אני לא הייתי הרבה זמן.... ובזמן הזה התעוררה אצלי בעיונת.... מכיתה א', עד כיתה ט' שזה יסודי+חטיבה, הייתה לי חברה הכי טובה, באמת שלא אכפת לי מה חושבים על זה, היינו ממש קרובים, כל מבחן למדנו יחד, עבודות ביחד, היא הראשונה שסיפרתי לה על המחלה של אבא שלי, והיא הראשונה שסיפרתי לה בעצם כל דבר.... ובאמת היא ממש חשובה לי, אבל מתחילת השנה, אנחנו בתיכונים שונים, אבל ביחד בצופים, בצופים היא מחפפת אז אני בקושי רואה אותה, אני בקושי מדבר איתה, אני מצלצל והיא לא מחזירה לי טלפונים, אני ממש ממש מתגעגע, במעט שאני ראיתי אותה גיליתי שפתאום יש לה חבר, לא דיברתי איתה כמה זמן ודווקא שאנחנו קובעים פתאום צץ איזה משהו אחר ככה שאי-אפשר להיפגש, זה מעצבן.... אני לא מצליח לשמור על הקשר איתה מה לעשות לעזאזל?!?!
 

SummerSpirit

New member
אויש ../images/Emo4.gif

הקטע של החבר מצליח לדפוק לא מעט חברויות. לדעתי, תתקשר אליה או שתבוא אליה הביתה ותספר לה מה אתה מרגיש. יכול להיות שהיא סתם מתלהבת מהחבר ומן הסתם מזניחה אותך אבל היא לא שמה לב. קיצור- דיבור כן הוא אפשרות.
 

sh53

New member
../images/Emo45.gif

וכמו שכתבת בעצמך "שאנחנו קובעים פתאום צץ איזה משהו אחר ככה שאי-אפשר להיפגש". זה לא שהיא לא ממציאה תירוצים, אולי היא עסוקה, לא יודעת איך לארגן את הזמן שלה נכון, אולי היא בלחץ וכו'. לכן יכול להיות ששיחה איתה תעזור לך להשיג מה שאתה רוצה.
 

gorck

New member
לא זה מה שמפריעה....

כאילו, היינו החברים הכי טובים והיינו עושים הכל ביחד, מאז ש"נפרדנו" ואנחנו לא באותו בצפר אנחנו בקושי מתראים ואי-אפשר לשמור על הקשר.....
 

sh53

New member
נכון שזה לא אותו דבר

ולא יהיה אותו דבר, כי בכל זאת בבוקר-בצהריים לומדים ואח"כ צריך להכין שיעורים + ללמוד למבחנים, אבל עדיין יש את שישי-שבת וגם טלפונים. אז החלטת לוותר וזהו?
 

gorck

New member
לא....

ולא קשור, כי אחה"צ מה לעשות יש בשבוע 5 אימונים, ו2 משחקים.... וצופים, ששם היא אמורה להיות והיא פשוט לא באה..... אבל זאת לא הבעיה, אני מתגעגע לזמן שהכל היה פשוט, היינו פשוט יושבים ומדברים, היינו נפגשים הרבה יחסית...וגם אם לא תמיד ידענו שהשני/ה יהיה שם בשביל השני... עכשיו, זה כבר לא מובן לי מאליו שהיא תהיה שם בשבילי, כי היא לא תמיד יכולה, ולא תמיד שם.... זה עצוב וקשה לי מאוד
 

sh53

New member
ואתה מבין את ההגיון במה שקורה

ואולי ההגיון יעזור לך להמשיך הלאה. איך זה אצלך? כשאתה מבין מצב מסויים מבחינה הגיונית (להבדיל ממצב שהרגש נמצא, אבל ההגיון "זז" קצת הצידה כי קשה מבחינה רגשית) יותר קל לך?
 

gorck

New member
האמת....

שלא הבנתי... אבל אני אתן ת'חוות דעת שלי על היגיון... ההיגיון הוא דבר מאוד בריא, עד רמה מסוימת... אני מבין ת'היגיון אבל זה ממש קשה לי רגשית.... נוצר מצב שאני צריך אותה והיא לא שם, זה אף-פעם לא היה איתה.... היינו כ"כ קרובים, ועכשיו כבר לא
 
למעלה