זוכרים אותי?

זוכרים אותי?

למי שלא זוכר "תקציר": אנחנו זוג נשוי כמעט 9 שנים+ 2 בנות , רב נישאנו החיים " צלעו" לפני כ-4 שנים הלכנו לייעוץ במשך שנה שלא הצליח במיוחד...שרדנו עוד מס שנים ולפני כ10 חודשים חשבתי לשים קץ לחיי נשואנו....אבל אחרי שכנועים מצד בעלי אמרתי ניתן צאנס נוסף והלכנו לייעוץ אצל פסיכולוגים מס' 1 באזורנו , לאחר חצי שנה נמאס לי והרגשתי שאנחנו עדיין תקועים במצבנו אנו ושאנחנו נמצאים באותה נקודת התחלה בה התחלנו והיה חבל לי גם על הכסף וגם על הנפש (700 ש"ח לשעה ורבע) והתמודדות יומיומית ........(אפשר לאמר שכן היה בהתחלה שיפור, בעלי שהיה מובטל שנים מצא עבודה-כי התחיל לקחת כדורים אחרי ההבחנה שלהם שהוא חרדתי וכו) בקיצור, לפני כחדש אמרתי לו ":די" בצורה שלא עשיתי בעברף שיתפתי את הורי ואמרתי אני סיימתי!!! בעלי שקביל הלם ככה מההחלטה לחתוך ומעקשנותי לגרושים בכה בדמעות והתחנן בפעם האלף לצאנס אחרון אחרון של חודשיים, והבטיח עולם ומלואו, (ואיים שאם לא אתן לו את החודשיים האלו הוא ילחם בי , לא יוותר על הבנות , ולא יתן לי גט וכו) לאחר התייעצות עם כמה וכמה החלטתי לתת לו צאנס בתנאי שאנחנו חותמים על איזה מסמך גרושים "חלקים" והוא הסכים בסופו של דבר לא חתמנו כי התייעצתי עם עו"ד שאמר שזה בולשיט וצריך לעשות זאת מול בית משפט וסתם חתימה לא שווה כלום (אנחנו חרדים ובבית דין בטח שלא היו עושים לי זאת) , אנחנו שבועיים ב"נסיון" הוא מצליח להיות סופר נחמד, יוצאים מידיי ערב (מה לשא עשינו אף פעם כמעט) מדברים דיי ברגוע, כמעט שלא צעק עליי בשבועעים האלו והיה יחסית רגוע פלוס......עד אתמול. אתמול היה פיצוץ על דברים דיבלים, אני השתדלתי לנשום עמוק ולא לשפוף ככה יותר מידיי אבל הוא כן אמר משפטים דיי רגילים ממנו כמו "כשאת רעה אליי אני אהיה רע אלייך עד הסוף" (אני רעה כי לא הסכמתי עם איזה משהוא שביקש.....לא מעבר) "אני עושה בשבילך הרבה, יוצא איצך, מדבר איתך, מכין לך" בקיצור נתן לי הרגשה שכל מה שהוא עושה למעננו ולמען הזוגיות זה כאילו בשבילי נטו והנתינה שלו זה בכבדות לא מהלב, דיי נפגעתי ודיי "ירד" לי שוב........ אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה לשמוע מכם.....האם יכול להיות שמה שלא עשה חצי שנה של ייעוץ אינטסיבי עשה "איום" של גרושים? האם יש מצב לשינוי ארוך תווך? כמה זמן אדם יכול לשרוד ב"צביעות"???
 

seeyou

New member
כמה זמן אדם יכול לשרוד ב"צביעות"???

אם הוא פוליטיקאי התשובה- כול החיים
אז הוא התפרץ? את גם "שחררת לחץ"? זה בערך מצב בהרבה משפחות כאשר משחקים תפקידים זרים להם. השינו האמיתי חייב לבוא מבפנים ולא בגלל חוסר ברירה "האם יכול להיות שמה שלא עשה חצי שנה של ייעוץ אינטסיבי עשה "איום" של גרושים?"
איום של גרושים רק יחזק את דעתו ש""כשאת רעה אליי אני אהיה רע אלייך עד הסוף" יוסי
 
"כשאת רעה אלייי.........."

דוקא חשבתי בראש שלי שהרצון לגרושין שלי לא מגיע בכלל מרוע!...............המצב הוא מסובך כשיש רצון חד סיטרי לגרושים, והצד הרוצה (אני ) מתנגש ממש בצד הלא רוצה (בעלי) , וכשאני נותנת מרצון או מאי רצון ומחוסר ברירה צאנסים נוספים ואחרונים וכו ברור שהמצב הוא לא טוב ורע ושחור ולבן.............
 

seeyou

New member
קבלי חיבוק ../images/Emo24.gif עם חצי בדיחה

היה פעם יהודי חכם. הוא אמר כי הכל מצטמצם למה שיש לך בראש. שמו היה שלמה. אחריו היה יהודי חכם אחר אשר אמר כי הכל מצטמצם למה שיש לך בלב. קראו לו ישו. אחריו בא יהודי חכם שלישי אשר אמר כי הכל מצטמצם למה שיש לך בקיבה. קראו לו מארקס. אחריו בא יהודי חכם רביעי שאמר כי הכל מצטמצם למה שיש לך בין הרגליים. קראו לו פרויד. לבסוף בא יהודי יותר חכם מכולם בשם איינשטיין שאמר : הכל יחסי גבר מבקש מאשתו לשנות תנוחה בואי נעשה זאת באוזן, אתה משוגע היא עונה מבוהלת ,אני אהיה חרשת מותק, הוא עונה עם חיוף אנו נשואים 30 שנה ואת לא אילמת
 

גארוטה

New member
אני זוכרת

את סיפורך ואני גם זוכרת שבאחת מתגובותי לדברייך היה לי ברור מעל לכל ספק שאת פשוט לא אוהבת אותו ואני לא יודעת אם אי פעם אהבת, אבל כשהאהבה מתה אז שום טיפול, גם היקר ביותר לא יחזיר אותה, ושום שינוי בבנאדם שעומד מולך לא יחזיר אותה. גם מדברייך בפוסט הנוכחי די ברור שאין לך שום רגש אליו, את רק מעמידה אותו במבחנים שוב ושוב, מסיבה לא ברורה (או שכן) אבל לא באמת זה מה שישנה את מה שכבר החלטת די מזמן... גם האיום שלך בגירושים וההבטחה שלו להפוך את עורו אין בהם כלום, כי אם הוא משתנה מתוך פחד, זה לא שינוי, זה רק לעצור את הנשימה... כל הנסיון הזה שאת מעבירה אותו עכשיו הוא לא טבעי, אי אפשר להיות כל הזמן נחמד, לא נורמלי לצאת כל ערב... אי אפשר לשמור בבטן כל הזמן גם כשיש מה להגיד... אי אפשר להיות כל הזמן ,כאילו רגועים... זה לא חיים נורמליים של זוג נורמלי, זה הצגה ששניכם משתתפים בה, הזמן הולך ואוזל ותכף ירד המסך ותבינו שאתם בחיים האמיתיים, ובחיים האמיתיים את לא רוצה אותו כמו שהוא אלא כמו שאת מדמיינת שהוא צריך להיות, בחיים האמיתיים לא יוצאים כל ערב למרות שאת אוהבת והוא ממש לא, בחיים האמיתיים כשיש חילוקי דיעות אז מתווכחים ואולי גם צועקים ומממשיכים הלאה, בחיים האמיתיים לכל אחד יש את הפאקים שלו ואם באמת אוהבים לומדים לקבל אותם ולחיות איתם ולא מנסים בלי הפסקה לשנות. ולשאלתך כמה זמן אפשר להיות צבועים? במקרה שלכם שבועיים. ולשאלתך השניה, עובדה שגם "האיום" שלך לא השיג את מטרתו, אז לא טיפול ולא איום יגרמו לו להפוך את עורו מסתבר. אני לא יודעת אם הוא באמת כל כך נורא, בכלל אני לא מאמינה שיש רק צד אחד לא בסדר, זה תמיד שני הצדדים, אחד יותר אחד פחות, אבל האחריות היא תמיד על שני בני הזוג ולמרות שתמיד ניסית להציג רק אותו כבעייתי ביניכם בטוח שיש גם לך חלק באינטראקציה ביניכם ובכך שהגעתם לאן שהגעתם, וחלק מהפתרון לטווח הארוך הוא לקחת אחריות.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מסכים בהחלט

שלום לך! כמובן, זוכר אותך היטב. אני חייב לומר, מפתיעה אותי קצת שאלתך על צביעות: מי לדעתך הצבוע? ולמה? כמו שכתבתי לך גם אז, עדיין הדברים בידייך. תרצי להיות איתו - תהיי. לא תרצי - לא תהיי. הלכת כמעט את כל הדרך ונבהלת. אם עצרת בגלל הבהלה - אל תעצריץ לכי עד הסוף. אם עצרת כי את באמת לא שלימה עם פרידה ומאמינה בסיכוי לקשר - תני סיכוי בכל הלב, ואל תחפשי אותו בפינה. לארקדי דוכין יש שיר שנראה "רוצה ויהיה". זה מה שאת צריכה לשיר. מריוס
 
אני לא חושבת שזה נכון

יש הרבה דברים בחיים שרציתי ורציתי מאד ולא הגעתי אליהם...אני רציתי בעבר ורציתי מאד! זוגיות תיקנית ולא בשמים! ואני והוא לא שרדנו זאת, אני הפתעתי את עצמי אבל אני נתתי ואני עדיין נותנת את הנסיון הזה ברצינות, לא מחכה לו בסיבוב לא רוצה שיפול והלוואי ובאמת אראה שינוי, אבל לחיות ככה, שעל כל מילה שלי או/ו שלו אנחחנו רבים , מתווכחים לא מסכימים אחד עם השני, ובאמת זה סיוט אחד ארוך ומתמשך ששתינו מבינים ומודים שאנחנו טועים ואין ביכלתנו למרות הנסיונות לשנות. אם הייתי יודעת בודאות מה טוב לי הייתי הולכת עד הסוף, רק שגם שאני נותנת ואני נותנת, כשיש נפילות שמזכירות לי את העבר המכוער והקשה זה גורם לי ליפול שוב ולהגיד לעצי "למה ולמה אני נותנת לי/לו את הנסיונות......."אז אולי לשיר אפשרי אבל לא כל מה שאני רוצה יהיה.............
 
תודה על תגובתך!

הייתי רוצה להגיב על כמה נקודות שהעלת: - בנושא אהבה , זה נכון לא התחתנו מאהבה וגם האהבה ביננו לא פרחה עם השנים, אבל כל נושא האהבה הוא בעייתי בתפיסה, אני לא מצפה ולא ציפיתי ביני לבינו לפרפרים כן ציפיתי במהלך החייחם ללמוד להכיר ולהבין אני אותו באותה המידה שהוא אותי מה שלא קורה! , יש בי לעיתים רחוקות רגש כלפיו לא הייתי מגדירה כאהבה אבל כמשהוא חיובי כאבא לילדים כאחד שאיכשהוא שותף לחיי אבל הרבה יותר רגש שלילי במהלך החיים מחיובי, כיום זה יותר אדישות ומבחן כזה כל הזמן . - אני באמת חשבתי לסיים את נשואינו לפני כמה שבועות והלכתי עם זה צעד קדימה, הלחץ שהפעילו עליי והשפים שאמרו לי (להתגרש תמיד אפשר................) גרמו לי לתת צאנס נוסף ולא כ"כ מרצון, ובשבועיים האחרונים אולי זה לא נשמע אמין אני נותנת מעל ומעבר וגם אחרי אתמול אני זאת שאמרתי לו בא נמשיך וקורה וכו ואני באמת למרות שלא חשבתי שאהיה מסוגלת אני נותנת דיי הרבה אבל.ויש אבל גדול וכואב........... - את כותבת"בחים האמיתיים כשיש חילוקי דיעות אז מתווכחים ואולי גם צועקים ומממשיכים הלאה, בחיים האמיתיים לכל אחד יש את הפאקים שלו" נכון אני מסכימה! אבל כשרבים ומתווכחים כמעט על כל מילה ולא ממשיכים הלאה! כי לא מגיעים באף מריבה להסכמות והבנות......................מה עושים??? -לא חושבת שיש רק צד אחד, אני בטוחה שהרבה ממני גרמו להרבה מבעיותינו, אבל אני גם יודעת שנסיתי וזה לא הלך ויש בי הרבה מהפחד לקום ולעזוב אבל יש גם לי כח סיבולת, ותסכימי איתי שלא הלכתי מעודף כסף ומשעמום לייעוץ ארוך טווח, ניסיתי והוא ניסה ואני מבינה וכבר הבנתי לפני תקופה שהגיע הזמן להרפות מה שהוא לא מסכים!. אז אני עדיים כאן ואני עדיין מנסה ועדיין יש הרבה מרביות ואי הבנות ועדיין ישנים ב-2 חדרים עם כל המשתמע , אבל "כל זמן שהנר דולק............." ויש בי אחוזון קטנטן של תקוה.
 

גארוטה

New member
בד"כ כשרבים ומתווכחים

כמעט על כל מילה ולא ממשיכים הלאה, זה מצב של משחקי כח של מי יישבר קודם של מי יצעק יותר חזק ומי יגיד את המילה האחרונה. הריב שלכם הוא בוודאי לא ריב שבו אחד מקשיב לשני אל ריב שבו אחד נכנס לדברי השני, הוא לא באמת שומע מה שאת אומרת ואת בוודאי לא שומעת אותו, בעצם שומעת כן רק לא מקשיב/ה... אני חושבת שכשהבנת שהגיע הזמן להרפות זה היה עוד לפני הטיפול, ככה לפחות התרשמתי מדברייך כשהיית חוזרת ומספרת רשמים מהפגישה האחרונה עם המטפלים, משהו "באוויר" הרגיש שאת הולכת כדי לעשות v אבל לא באמת כי את מאמינה שיקרה משהו, כנ"ל לגבי הצ'אנס כביכול שנתת לו כשהתחנן, הרי ידעת מראש שהוא לא ישתנה לפתע בצורה שתתאים לציפיותייך ובכ"ז עשית זאת, גם בגלל האיום שלו וגם כדי לעשות עוד v לעצמך שניסית הכל, ולא שזה דבר רע, חשוב שתכשתעשי את הצעד הסופי תהיי לפחות בטוחה עם עצמך שעשית הכל מבחינתך, למרות שלי נראה שזה לא היה עם אמונה באמת שמשהו יקרה וכשהאמונה לא קיימת מראש אז אין סיכוי לשום תהליך. וסתם כדי להבהיר, כשאני אומרת אהבה אני לא מתכוונת לפרפרים כי הפרפרים טבעם לעוף, והאהבה שאצלכם אף פעם לא היתה לא יכולה לצוץ פתאום יש מאין ולכן הרבה יותר קשה לכם לפתור בעיות מלזוג אחר שי לו בעיות דומות אך גם יש את הדבק הזה שיגרום להם אולי להתאמץ יותר, להאמין יותר ולרצות יותר... בהצלחה עם כל החלטה שתבחרי לקחת והעיקר שתהיי שלמה איתה.
 

איטצ מי

New member
מסכימה איתך בכל מילה!

אניחושבת שבעצם המון זוגות מגיעים במהלך חייהם למשברים, מריבות וויכוחים קשים,גםאני מגיעה למריבות עם בעלי לפע` גם כל יומיים! אבל- כמו שאמרת יש את הדבק שמחזיר...אםלא דיברתי עם בעלי יומיים כי כעסתי כל כך אז לאחר היומיים ארגיש מרוקנת,בוכיה וחסרת חיים..אז נכון שלא צריך פרפרים,זה הרי רק בסרטים אבל טיפת חיבה וקירבה צריך,לא? כאילו אם לא מקיימים יחסי מין אז מאיפה תבוא הקירבה? מתי תהיה הזדמנות להרגיש משו,משו קטן לבןזוג שלי? אניכותבת מתוך נסיונות ובניית הזוגיות בשנותי הראשונות לזוגיות,גםלי לא קל ואף אני מתמודדת ונלחמת אבל לדעתי יש משו רעוע מהבסיס,עמודי הבית קורסים ואכן כמו שאמרו כולם זה נשמע שהבעיה היא בך(פוטוגנית) לא פחות מאשר בו..אני לא מאחלת שתתגרשי.אני מאחלת שתלמדי להעריך ולאהוב אותו(תתפללי על זה) אנימבטיחה לך שאם תשני גישה בתוך תוכך חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה... בהצלחה !
 
לא בריא לך הפורום הזה

את נכנסת לפה, שופכת ת'לב, אנשים אומרים לך דברים נחמדים, את מתעודדת, עכשיו יש לך כוח לסחוב עוד שבוע, שבועיים, חודש בתוך הנישואים האומללים שלך. אז את יכולה להמשיך לבוא לפה בשביל האקמול ואת יכולה לקבל סוף סוף את ההחלטה.
 
נראה לך ש-2 כדורי אקמול עוזרים לכאבי החיים?

אני לא נכנסת לכאן בשביל לקבל כדור הרגעה, אני כן נכנסת לכאן בשביל "לשפוך" ולשמוע דעות..אני אוהבת לתקשר (אבסורד אה?.....עם כולם כן עם הבעל קשה.....) ואוהבת להשמיע ולשמוע........בסוף אני אקבל את ההחלטה הנכונה אני מאמינה , ומקווה שכל החלטה שאקבל אקבל אותה בלב שלם!.
 

czar

New member
את לא ממש נותנת צאנס

צאנס לא מודדים פרק של שבועיים ועל הבום הראשון הולכים. חלק מצאנס זה לדעת איך מתמודדים גם ברגעי משבר ואיך מאזנים אותם ובכלל איך ניתן להמנע מהם. אני בתחושה ש"חיפשת אותו" ושמחפשים, מוצאים.
 
חשבתי........

גם אני חשבתי כשאמרתי "כן" לצאנס שאחפש אותו אבל הופתעתי והפתעתי את עצמי שממש לא, נגרם מריבה שאני ממש רצית לסיים באותו הרגע, אבל הוא חשב אחרת וזכותו, וגם היום שוב העלה את הנושא למרות שאמרתי לו תניח לזה אנחנו לא נתליח לעבור את זה בשלום אבל הוא רוצה להוכיח לי או לעצמו שהוא כבר לא מטאטא מתחת לשטיח ושהוא מסוגל להתמודד, אבל אני יודעת והתוצאה היא ההוכחה שאנחנו לא יודעים לריב ולא יודעים להגיע לעמק השווה ,ואני עצמי לא יודעת מה עדיף לטאטא מתחת לשטיח ולעבור הלאה או להתעקב על מריבה ולגרור את המריבה כמה ימים מחוסר הבנה וחוסר הידברות תיקנית.
 

czar

New member
אני יכול לשאול אותך שאלה?

מה החלופות שלך לחיים? נכון לא נשארים אם לא טוב אבל מנגד לא עוזבים אם לא רע וזה (אני אומר את זה כגרוש שלא רע לא). מה היו עושים ההורים שלך/נו לפני 20 שנים באותו המצב ומה נכון יותר?! את מאד טכנית, מאד שופכת עליו קיטונות, מה החלק שלך? כמה את עשית שהדבר הזה לא יצליח...מה הסיבה האמיתית, האם יש או היה לך מישהו אחר? כמה ילדים יש לך ? אני מעלה כאן נקודות שכנראה שכחת לרגע, שאנחנו מתחילים להתרכז בעצמנו, אנחנו שוכחים לרגע שאנחנו מכונה, אבל מכונה קטנה בתוך מכלול ענק שכל צעד שלנו משפיע על כל כך הרבה חלקים, לא בהכרח תוצאתית הצעד הזה הוא כזה שפתאום יעשה לנו טוב..... מחשבות בע"מ
 
החלופות לחיים..אי ידיעה.

אתה שואל אותי שאלה שאין לי עליה תשובה, הלואי והיה איזה אפשרות לדעת מה יקרה כש.....אם הייתי בטוחה שארגיש טוב ושאהיה מאושרת ושיהיה לי הקלה (דוקא בזה אני בטוחה) ושלא ארגיש בודדה ושהבנות שלי יקבלו את הצעד בהבהנה ושיש לי עתיד ופרק ב'....לא הייתי כאן מזמן. ברור שרע לי! ואפילו מאד.....אתה חושב שיש אישה שתגיד שטוב לה אחרי 8 חודשים בלי מגע? אחרי 8 חודשים עם שינה לבד במיטה? אחרי מאות ואלפים של ויכוחים וריבים? לא, ממש לא טוב לי!!! אני טכנית? אני מציאותית, גם לי יש חלק בלתי נפרד ממצבנו אנו , אני לא מבטחת זאת ולא מתחמקת רק שאני בניגוד אליו יודעת להגיד סטופ. אני מספרת כאן אולי על הרע, יש גם טוב , הטוב הענק שלו זה שהוא אבא מדהים, משקיע, נותן אוהב, יש לו קשר באמת מיוחד עם בנותינו (אבל היו כאלה שכתבו לי בתגובה לזה שאבא תמיד הוא ישאר...) יש משפט שהוא אומר הרבה "אין אדם רע ,יש אדם שרע לו" ותמיד אמר כש...כשאמצא עבודה, כשיהיה לנו כסף, כש..וכש.....אז אני אתן לך ואבין אותך ולא אצעק עלייך וכו......
 

מלודי6

New member
לא יודעת מתי כתבת את הפוסט הקודם שלך

ולא זוכרת האם קראתי אותו בכלל, ולכן אגיב בהתאם למה שאני קוראת בהתבסס על הפוסט הזה בלבד. אתם אוכלים אחד את השנייה ואחת את השני. שניכם חיים על הפחד, את מאיימת עליו, והוא מאיים עלייך. במצב הזה לא תתפתחו בחייכם, אתם סוגרים וחוסמים כל מצב עוד לפני שהייתה אפשרות לפתיחה ולהתקדמות. כך שאתם נעים במעגל כישופים של דריכה במקום המגעיל הזה. תראי מה את כותבת "בעלי שקיבל הלם ככה מההחלטה לחתוך ומעקשנותי לגרושים בכה בדמעות והתחנן בפעם האלף לצאנס אחרון אחרון של חודשיים, והבטיח עולם ומלואו" "ואיים שאם לא אתן לו את החודשיים האלו הוא ילחם בי, לא יוותר על הבנות, ולא יתן לי גט וכו" "החלטתי לתת לו צאנס בתנאי שאנחנו חותמים על איזה מסמך גרושים "חלקים"" (וזה לא משנה שבפועל לא חתמת על ההסכם, אם היית יודעת שההסכם הזה תקף חוקית ומעשית היית דורשת את התקיימות התנאי) "אנחנו שבועיים ב"נסיון" הוא מצליח להיות סופר נחמד" ""כשאת רעה אליי אני אהיה רע אלייך עד הסוף"". ואל תגידי לי שזה חד-צדדי, האיומים גם ממך, אם לא תעשה....תוך...אז.... עכשיו, איומים בדר"כ עובדים פעם אחת, פעמיים מקסימום, אח"כ תאריך התפוגה פג, ואת יודעת מה קורה שתאריך התפוגה פג? זה מתחיל להגעיל, עד שזה הופך לבלתי ניתן למאכל, או במקרה שלכם אתם כבר אוכלים את עצמכם, אז הגעתם לשלב של קושי בעיכול, כנראה שזה גורם לעצירות. ואם אתם חרדים, אז תנסי קצת לקרוא מתוך הרמב"ם על קשיי עיכול, ותגלי כי הוא מייחס למזון ודרך עיכולו את הסיבה העיקרית לבריאותו או תחלואתו של הגוף. אותו דבר גם לגבי חייכם בהיבט ה"רוחני", תעשי הקבלה ותביני למה אתם הורסים את רוחכם הנפשית.
 
למעלה