הרבנית coke
New member
זוגתי הבורדלינית- המשך.
אז ככה, הנורא מכל קרה, והחששות שלנו לגבי אברבנל התגלו כנכונות, וגרמו [לי בכל אופן] לאבד כמעט לחלוטין את האמון במערכת הממסדית: באחד הלילות של זוגתי שם, מישהי שהיתה איתה שם [ואנחנו מדברים על ילדונת סופר-רגישה בת 23] נכנסה לאטרף של בכי ואחת האחיות שם החליטה שזה שהיא הולכת לקבל כדור הרגעה עם האח התורן הנוסף זה לא מספק אותה, והיא משוכנעת שהילדונת חייבת בזה הרגע לשתף אותה במה שגורם לה לבכות. אחרי שהיא לא שיחררה הילדונת כנראה נכנסה לסטרס וקללה אותה, כנראה שמתוך בליל הקללות גם השתרבבה לה קללה שמתייחסת לאמא של האחות המדוברת, וזה מה שגרם לה בעצם לאבד עשתונות עד לרמה של לצרוח עליה שוב ושוב שלא תקלל את אמא שלה [כי הרי כולנו יודעים שהיא התכוונה לאמא שלה ספציפית מתוך היכרות מעמיקה איתה..] ולבסוף גם לדפוק כסאות על כל מיני אובייקטים דוממים שהיו לידן, ולמזלנו לא בילדונת ההיסטרית. הבתזוג שלי שהיתה במיטה באותו זמן התעוררה מהרעש, בהיסטריה מטורפת של בכי [באותו יום היא כבר הספיקה לחטוף הטרדות שנותרו ללא מענה מאחד המאושפזים מהמחלקה הסגורה], וכשלבסוף הגיעה לאיש מקצוע, מנהל המחלקה ליתר דיוק, המילים שהיא שמעה ממנו היו [לאח שליווה אותה לשם]: "עזוב אותה, זה הפרעת אישיות גבולית, אין מה לדבר איתם". כמובן שכל הסיפור הזה הוכחש למחרת, ורק למען ההוכחה שאין זוגתי בודה מליבה האשמות שכאלה- הפסיכיאטרית שלה אמרה לי כמה דברים מאוד לא מקצועיים וכשנפגשנו ושאלתי אותה לפשר המילים הנוקבות והלא רלוונטיות בעליל שוב נתקלתי בהכחשה...! אני בטוח לא דמיינתי את זה. כמובן שביה"ח בחר בדרך הפשוטה, מבחינתם, לטפל בנושא שזה אומר פשוט לשחרר את זוגתי ואת הילדונת השניה שהיתה מעורבת בסיפור. אתם יכולים להאמין?! ועכשיו אנחנו אובדות עצות, מה גם שבמכתב השחרור שלה נכתבו דברים מאוד מאוד קשים לגביה, מה שדי מלחיץ אותנו מתוך הנקודה שהיא צריכה לנסות להתקבל למקום אחר עם המכתב הזה. אז שוב זוגתי נותרה בין כסאות הממסד שכמו תמיד הותיר אותה המומה מכל הכיוונים, ללא עזרה משמעותית, בדיוק להפך למעשה. זא"מ, מאז שהיא יצאה משם היא הרבה יותר רגועה, המקום הזה לא רק שלא עשה טוב, רק דרדר יותר את המצב. אוף, אני על סף עצבים כרגע, אני לא מבינה, מישהי רוצה להציל את עצמה ושמים לה רגליים פעם אחר פעם. פשוט לא מבינה את זה. ולאט לאט הולכות ונגמרות לנו האפשרויות, כי בהתחשב בעובדה שזוגתי רשומה כתושבת ת"א המקום היחיד שהיא יכולה לפנות אליו זה אברבנל, ולשם אנחנו בטוח לא חוזרות. אז מה עושים במצב כזה בעצם? כי על אשפוז אני לא חושבת שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו לוותר, זה פשוט מפחיד מדי, במיוחד עכשיו כשהיא לוקחת תרופות בלי ליווי של פסיכיאטר. :/
אז ככה, הנורא מכל קרה, והחששות שלנו לגבי אברבנל התגלו כנכונות, וגרמו [לי בכל אופן] לאבד כמעט לחלוטין את האמון במערכת הממסדית: באחד הלילות של זוגתי שם, מישהי שהיתה איתה שם [ואנחנו מדברים על ילדונת סופר-רגישה בת 23] נכנסה לאטרף של בכי ואחת האחיות שם החליטה שזה שהיא הולכת לקבל כדור הרגעה עם האח התורן הנוסף זה לא מספק אותה, והיא משוכנעת שהילדונת חייבת בזה הרגע לשתף אותה במה שגורם לה לבכות. אחרי שהיא לא שיחררה הילדונת כנראה נכנסה לסטרס וקללה אותה, כנראה שמתוך בליל הקללות גם השתרבבה לה קללה שמתייחסת לאמא של האחות המדוברת, וזה מה שגרם לה בעצם לאבד עשתונות עד לרמה של לצרוח עליה שוב ושוב שלא תקלל את אמא שלה [כי הרי כולנו יודעים שהיא התכוונה לאמא שלה ספציפית מתוך היכרות מעמיקה איתה..] ולבסוף גם לדפוק כסאות על כל מיני אובייקטים דוממים שהיו לידן, ולמזלנו לא בילדונת ההיסטרית. הבתזוג שלי שהיתה במיטה באותו זמן התעוררה מהרעש, בהיסטריה מטורפת של בכי [באותו יום היא כבר הספיקה לחטוף הטרדות שנותרו ללא מענה מאחד המאושפזים מהמחלקה הסגורה], וכשלבסוף הגיעה לאיש מקצוע, מנהל המחלקה ליתר דיוק, המילים שהיא שמעה ממנו היו [לאח שליווה אותה לשם]: "עזוב אותה, זה הפרעת אישיות גבולית, אין מה לדבר איתם". כמובן שכל הסיפור הזה הוכחש למחרת, ורק למען ההוכחה שאין זוגתי בודה מליבה האשמות שכאלה- הפסיכיאטרית שלה אמרה לי כמה דברים מאוד לא מקצועיים וכשנפגשנו ושאלתי אותה לפשר המילים הנוקבות והלא רלוונטיות בעליל שוב נתקלתי בהכחשה...! אני בטוח לא דמיינתי את זה. כמובן שביה"ח בחר בדרך הפשוטה, מבחינתם, לטפל בנושא שזה אומר פשוט לשחרר את זוגתי ואת הילדונת השניה שהיתה מעורבת בסיפור. אתם יכולים להאמין?! ועכשיו אנחנו אובדות עצות, מה גם שבמכתב השחרור שלה נכתבו דברים מאוד מאוד קשים לגביה, מה שדי מלחיץ אותנו מתוך הנקודה שהיא צריכה לנסות להתקבל למקום אחר עם המכתב הזה. אז שוב זוגתי נותרה בין כסאות הממסד שכמו תמיד הותיר אותה המומה מכל הכיוונים, ללא עזרה משמעותית, בדיוק להפך למעשה. זא"מ, מאז שהיא יצאה משם היא הרבה יותר רגועה, המקום הזה לא רק שלא עשה טוב, רק דרדר יותר את המצב. אוף, אני על סף עצבים כרגע, אני לא מבינה, מישהי רוצה להציל את עצמה ושמים לה רגליים פעם אחר פעם. פשוט לא מבינה את זה. ולאט לאט הולכות ונגמרות לנו האפשרויות, כי בהתחשב בעובדה שזוגתי רשומה כתושבת ת"א המקום היחיד שהיא יכולה לפנות אליו זה אברבנל, ולשם אנחנו בטוח לא חוזרות. אז מה עושים במצב כזה בעצם? כי על אשפוז אני לא חושבת שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו לוותר, זה פשוט מפחיד מדי, במיוחד עכשיו כשהיא לוקחת תרופות בלי ליווי של פסיכיאטר. :/