זוגיות פרק ב

זוגיות פרק ב

אני גרושה 6 שנים ויש לי ילד אחד מתבגר בן 15 יש לי בן זוג כשנתיים אב ל3 ילדים קטנים שגר מרחק של כ 45 דקות ממני עד לאחרונה היתה לנו זוגיות טובה ויציבה שכללה מפגשים של פעמיים בשבוע בזמן שבני שהה אצל אביו אצלו. ועוד פעם אחת שבה היה מגיע אלי. ילדיו מכירים ואוהבים אותי ובני אוהב ומכבד אותו ואין להם בעיה עם הקשר להפך. בשל ההבדל הגדול בגילאי הילדים החלטנו שלא להעמיס על בני המתבגר 3 אחים קטנים ותובעניים ולהמשיך בקשר כך עוד 3 שנים עד שיתגייס ורק אז לעבור לחיות יחד בישוב ניטרלי הבעיה שמאז תחילת שנה"ל בני הפסיק ללכת לאביו מסיבות שונות. זה התחיל ממריבה בינהם וכיום הפך למצב חדש הבן בבית 7 לילות בשבוע מה שהפר את האיזון במערכת היחסים משיחה שערכתי עם בעלי לשעבר הוא העלה אפשרות שהילד יפסיק להגיע אליו עם שינה לחלוטין ויפגש עימו פעם בשבוע בלבד למשך כמה שעות. אני מרגישה במילכוד מצד אחד יודעת שזו האופציה המתאימה ביותר כיום בגילו לבן שהוא נער מתבגר וכל החוג החברתי שלו נמצא בישוב בו אנו חיים ומצד שני מה איתי? בן זוגי לא יכול להגיע אלי יותר מפעם בשבוע . וכשהעלתי אופציה של מיסוד הקשר ומעבר לחיות יחד אמר על כך הבן שבמקרה כזה יעדיף לעבור לחיות אצל אביו. הוא אינו מסתדר ואינו אוהב את ילדי בן זוגי. לא מצליחה למצוא שום פתרון וחוששת שהמצב החדש יחייב אותי או יביא לסיום הקשר הזוגי עזרתכם בעצות בבקשה
 
מצב לא קל

אני יכולה לספר לך שדרוש הרבה רצון והרבה עבודה מצד בן זוגך. אני התחתנתי עם רווק, לקח הרבה הרבה זמן עד שהיחסים התבססו. מה שחשוב שהייתה לבעלי את הסבלנות לבנות עם הילד קשר חזק. זה כלל הרבה עשייה יחד,ובמיוחד בלעדי, שיתוף והבנה. בני לא היה ישן אצל אביו, ומעט פגישות היו בינהם.מה שגביר את תסכוליו ותיסכולי. אבל עם הרצון של בעלי התגברנו.
 

אייבורי

New member
מה הבעיה

שתמשיכו בתוכנית המקורית למעט שינוי, הבן זוג יגיע פעמים בשבוע והילד שלך יהיה בבית למה זה כלכך מטריד ומפריע ?
 
אם אני מבינה נכון

את לא רוצה להשאיר את הבן לישון לבד בבית שכאת נוסעת לחבר. לבן יכולות להיות מספר אופציות : להישאר לישון בבית לבד, ללכת בכל זאת לישון אצל אביו, לישון אצל חבר או סבתא. אני אישית לא חושבת שנכון לבטל את הצורך שלך בזוגיות לטובת הנוחות של הבן.
 

czar

New member
כמה מערכת היחסים שלכם כזאת איתנה

שמעולם לא גרתם יחד למעשה? זה חתיכת סיכון לוותר על הבן זוג או להתמודד עם הבן אבל האמת איפשהו באמצע ואם מערכת היחסים היא בוודאות ברורה, את צריכה לדבר עם הבן שלך או לנסוע את לבן זוגך, ילד בן 17 יכול לישון לבד.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
את מייחסת לבן שלך רגשות שכנראה אין לו

אולי הוא לא אוהב את שלושת הזאטוטים של החבר, אבל לא יקרה לו שום אסון אם הוא יגור איתם. בריאותו הנפשית לא עד כדי כך שברירית. גם לא יקרה לו כלום אם הוא ישן לבד פעמיים בשבוע. בקיצור, הטעות שלך היא שאת נותנת לבנך לנהל את חייך... או יותר נכון: לרגשי האשמה שלך לנהל את חייך. זו הטעות שלך. אתם יכולים להתחתן ולגור ביחד ללא כל חשש!
 

chenby

New member
מסכימה לחלוטין!

עד גיל 18 הוא באחריותך, הוא יכול לרטון עד מחר.. אם את מחליטה שהוא עובר איתך, הוא עובר איתך. ואו שהוא יתרגל וילמד לאהוב את זה - וגם יראה שהשד לא כל כך נורא, או שהוא יעזוב בסופו של דבר. אין זה אומר שהוא לא חשוב לך.. להפך- מכיוון שהוא חשוב לך, חשוב מאוד שהוא יראה שאת מגשימה את עצמך בנוסף לזה שאת אמא שלו. עכשיו הוא בשלב המרד, יעבור. אל תייחסי לזה יותר משמעות ממה שזה, ותהיי רכה איתו, ושבן הזוג שלך יתמוך בו גם. ושאביו יתמוך בו גם. אתם בוגרים יותר, ומודעים יותר- אז תדעו להיות רכים ומקבלים ותומכים, ועדיין את קובעת את חייך. לא הבן שלך. לא כרגע בכל אופן. כשהייתי בצבא ההורים שלי עזבו את תל אביב ועברו לגור בזכרון, לא אני עזבתי את הבית שלהם ,הם עזבו את הבית שלי.. מה לעשות, התמודדתי. אז היה לי קשה, התמודדתי, היום לא קשה לי שהם שם.. הם חיים את חייהם ומגיע להם להגשים את עצמם בדרך שנראית להם.
 

גארוטה

New member
הבן שלך מאיים עלייך באיום

שהוא לא ממש יכול לממש. אם עכשיו יחסיו עם אביו עכורים, הוא לא מעוניין להיפגש איתו כלל ובעלך לשעבר מעדיף פגישות ללא לינה, אז איך בדיוק הוא יממש את האיום וילך לחיות עם האבא? לדעתי את צריכה להעלות את השאלה ,כפי שהעלית אותה כאן, לפני בנך, לשתף אותו בבעיה שנוצרה, להתייעץ איתו , מה שיתן לו הרגשה שהוא בוגר ושדעתו חשובה לך, כך תוציאי אותו מהמקום המאיים למקום המייעץ, ותתפלאי איך פתאום שמשתפים, מתייעצים ונותנים הרגשה שדעתו חשובה כל היחס משתנה. בכל מקרה בנך חייב להבין שכמו שאת דואגת לכבד ולהתחשב בצרכיו הוא חייב לכבד ולהתחשב בך ובצרכייך.
 

במבי53

New member
יקירתי

שנתיים בזוגיות והחבר לא יכול לבוא לשיון אצלך כשבנך בבית?? לא ברור לי. נכון שמשפחה מורכבת זה עסק לא קל אבל אפשרי בהחלט עם הרבה רצון וסבלנות. ואני לא אומרת שאין משברים בדרך אל האושר.... אני במערכת יחסים עם בן זוג שיש לו ילדה בת 11. לי יש 4 בנים. 1 בצבא, 1 אוטוטו ו 2 בבית. הקטן בן 12. מתוך ידיעה ברורה שאני זו שנותנת את הטון בבית, לימדתי את הילדים שלי שאני זו שקובעת את הכללים. אני מנווטת אותם ולא הם אותי. גם אצלנו טרם גרים באותו בית אבל כל הזמן כמעט ביחד. חלק מהשבוע הוא אצלנו חלק אני אצלו. בין אם הילדה באותו יום אלו ובין אם כל ילדי בבית. לא יודעת אם זה משנה, אבל אצלנו אין אבא בסיפור (אלמנה) ובן הזוג הוא זה שמלווה את בני הבכור בכל הקשור לצבא וגם את האחרים. בכל מה שהם זקוקים. לא יודעת אם היה לי גרוש (ז.א. אם לילדים היה אבא) המצב היה אחרת.... לא חייבים לעבור לגור יחד, אפילו שזה אפשרי. אנחנו בחרנו שבשלב זה שעדיין לא מערבבים לגמרי. אם כי באמת חסר רק מעבר "רשמי" כדי להיות על תקן שיתופי לחלוטין. הבן שלך כבר בוגר. הוא לא ילד. לא יקרה כלום אם הוא יקבל את העובדה שיש לך בן זוג. הוא יכול להפיק גם הרבה תועלת ולהנות מהמצב. תחשבי מה את מלמדת אותו לעתיד בנוגע למערכות יחסים.. אני מבינה שקשה לבנך עם זאטוטים תובעניים. וגם בגלל הפרש הגילאים. הוא לא למד לחלוק מפאת היותו בן יחיד, אבל לא יקרה אסון אם הקטנים של בן זוגך יבואו פעם ב... לביקור. לא חייבים להעמיס את הענין לזמן רצוף וארוך אבל במינונים קטנים, אני לא רואה בעיה. אני יודעת שלהיות בן יחיד זה לא פשוט. כי לא היה לו עם מי לחלוק ועם מי להתמודד. זו ההזדמנות שלך לאפשר לו לטעום משהו מענין שיתוף וחלוקה. מפני מה את מגינה עליו כל כך? אם את תהיי נחושה בדרכך, את תשדרי לו את זה והוא יקבל את החלטתך. זה אפילו יחזק אותו לטווח הארוך. ילדים זקוקים לגבולות ברורים. אם נותנים להם יד חופשית לעשות כפי הבנתם - הם מתבלבלים. הם צעירים מכדי לקבל החלטות בעלות משקל ובשביל זה , בין היתר, אנחנו שם, כדי להחליט ולקבוע. להתוות להם את הדרך. אחרי הכל - אנחנו יכולים להתחשב בילדים אבל לא לתת לנווט את דרכנו ואת חיינו לפי תכתיביהם. אני אפילו לא רואה לנכון להציע פתרונות כגון שבנך ילך לישון אצל חברים. הוא לא צריך לעוף מהבית כי יש לך זוגיות. הוא יכול להיות חלק אם את תתני ותאפשרי לו את זה. אני מציעה לך להיכנס לפורומים "משפחה פרק ב'" או "משפחות מורכבות". שם תוכלי לקבל דעות מאנשים במצבך ולקבל חיזוק.
 

nowonder

New member
תשמעי, אצל נוער בן

תשמעי, אצל נוער בן 15, השמש שוקעת וזורחת עם הרצונות שלהם. זה מין גיל כזה, שבו הם מצד אחד מבוגרים מספיק בשביל להפעיל עליך מניפולציה רגשית, וילדים מספיק בשביל לא לגלות כלפייך אמפטיה. התוכנית שלך לא עושה לילד שלך נזק נפשי, פיסי, או אחר. היא הוגנת ומתחשבת. אבל היא מעצבנת אותו. והוא מצידו, כמו כל בן נעורים ראוי, מפעיל עליך איומים ומניפולציה רגשית כדי שתוותרי, ולא מגלה אמפטיה לעובדה שאת רוצה לבנות קשר בריא עם בן זוגך החדש. לדעתי, הפתרון הוא בלהתעקש על התוכנית המקורית שלך.
 
הצורך הזה לעטוף

את הילד בצמר גפן הנוטה להחמיר מאוד אחרי גירושין - הילד הרי כל כך פגוע, "טראומות" וכד' (אפילו בעמ' הזה יש כמה דוגמאות) חס וחלילה שלא נחמיר את מצבו הנפשי העדין והשברירי. הילד שלך הרבה יותר חזק, חכם, גמיש ועצמאי ממה שנדמה לך - למעשה, בחלקים גדולים של העולם "ילדים" בגילו כבר יוצאים לעבודה, אוחזים בנשק ומקימים משפחה. תאמיני או לא, הוא ישרוד שני לילות בשבוע לבד בבית או שלושה אחים קטנים ותובעניים 24/7 ואפילו, שומו שמיים, מעבר מלא של משפחתו החדשה לישוב חדש. ככה זה ילדים - כשהם מפסיקים להתבכיין, הם מסתגלים.
 
תודות,הבהרות ותגובות

דבר ראשון רוצה להודות לכל המגיבים על התגובות האמפטיות ומאירות העיניים והלא שופטות. כמה הבהרות:בן זוגי ישן אצלי לילה בשבוע ולבני אין בעיה עם זה,כאמור הוא מקבל ואוהב אותו אין לו אפשרות להגיע יותר בשל אופי עבודתו:חקלאי וצריך להיות בשטחים מוקדם בבוקר. לכן אני מרבה להגיע אליו מה גם שהוא גר בישוב כפרי ואני בדירה בעיר כך שמטבע הדברים יותר נעים לארח ולשהות אצלו. בני בן 15 ולא בן 17 ונראה לי לא נכון להשאירו לבד בבית 3 לילות בשבוע.לגבי השינה אצל אביו,אין לי ספק שלילד לא ממש נעים אצלו מכל מיני סיבות אך אינו נמצא שם בסיכון פשוט מעדיף כמו רוב המתבגרים את הסביבה שלו.מסכימה שנער מתבגר לא יכול למנוע ממני את המשך חיי אך מאד חשוב לי להתחשב בו. האיום לעבור לחיות עם אביו אינו סתם איום ומקובל על האב.לא הייתי רוצה שבני יוותר על ביתו בגלל ילדים זרים.זה יהיה לי מאד עצוב
 

במבי53

New member
תקשיבי למריוס

הוא צודק. מה שאת משדרת לבן של - זה מה שהוא קולט ומגיב בהתאם. את משדרת אובר התחשבות ודאגה - הוא מגיב בהתאם. תשדרי לו שהוא חזק והכל קטן עליו - והוא יגיב בהתאם. את תעשי לו טובה גדולה להמשך חייו. תאמיני לי. תעזרי לו להתחשל לקראת הצבא, למשל. ולקראת החיים האמיתיים שהם לאו דוקא דבש ושושנים תמיד.
 
מצד אחד את מודעת לכך שלא נעים

לבנך אצל אביו, ומצד שני יש "איום" לעבור אליו.. חביבתי הילד לא רוצה לעבור לגור עם אבא. מה גם שהוא בגיל שההורמונים משתוללים, ובכלל זה גיל מטורף.. תחשבי טוב מה את עושה.
 
לרפסודיה

אם נעבור לחיות יחד הוא יעבור לאביו אבל כרגע בכל מקרה זה לא היה בתכנון עד המשבר עם אביו ההתנהלות בשני בתים התאימה לאורח החיים של שננו כך היה לי זמן לבד אחד על אחד עם בני זמן אחד על אחד איתו ולכל אחד מאיתנו עם ילדי בן הזוג גם הילדים ניפגשים מידי פעם בארועים כמו ימי הולדת וחגים אך פער הגילאים גדול מאד 8 שנים והילדים הצעירים מאד תובעניים וכשהם באזור זקוקים לתשומת לב בלתי פוסקת שלא מתאימה למיתבגר
 

רפסודיה

New member
אם תעברו אז הוא יעבור- זה תנאי שלו או שלך?

אם אני זוכרת טוב מההודעה הראשונה אמרת שהוא מסתדר טוב עם בן זוגך ולא מפריע לו כשבן זוגך לן אצלכם.כך שאולי זה לא שונה ממצב בו תעברו לגור יחד, במידה והילדים שלו אינם גרים איתו אלא רק מגיעים לביקור או ללון לפעמים? בנוגע לעניין הפגישות באירועים מיוחדים- 3 בנים צעירים ותובעניים אומנם זקוקים לתשומת לב אינטנסיבית מאוד אבל הם לא מתחרים עם מתבגרים על אותו מקום אצל ההורה, וחוץ מזה מתבגר בן 15 בדרך כלל שמח מאוד כשעוזבים אותו לנפשו ולא שמים את הפוקוס עליו.
 
לרפסודיה

הוא מסתדר עם בן זוגי אך לא עם ילדיו טוען שהם מפונקים (הגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו):) אם נעבור לחיות יחד הוא יעבור למשמורת אביו זה איום שלו
 

chenby

New member
פפריקה

שבי עם הבן שלך לשיחה, ותגידי לו שאת מאוד רוצה שהוא יגור איתך, ושיזכור שאת מאוד מאוד רוצה אותו איתך! מאוד! ובסופו של דבר אם הוא מחליט לעבור לאבא שלו , זה לא איום, זו בחירה שהוא עושה. ואת מכבדת אותה, למרות שזה לא מה שאת רוצה שיקרה. תבהירי לו שבנוסף להיותך אמא, את גם רוצה לחיות את ההגשמה שלך, ושיש לך זוגיות שמספקת אותך ואת רוצה ללכת לצעד הבא שלך. תגידי לו שיש לו הזדמנות להיות אח חורג בוגר בבית - וללמד אותם איפה הם מפונקים.. או שבמקום להתעצבן עליהם - שיבין שזו בחירה שלהם להיות כאלה, והם יקבלו את ה"כאפה" שלהם כשיתבגרו. ותבהירי לו שאת לא מתכוונת להיות אמא שלהם, אלא החברה של אבא שלהם ואמא שלו -שיבין את ההבדל. מה שבטוח זה, אם את נכנעת לאיומים שלו, הוא יעשה עלייך מניפולציות לכל החיים. תבהירי לו שאם הוא מאיים שילך לאבא שלו - זו החלטה שלו ואין לה קשר לבחירות שלך. את רוצה אותו איתך ואת אוהבת אותו ואת גם אוהבת את עצמך ורוצה לעצמך חיים נוחים יותר עם הזוגיות שבחרת לעצמך. די הוא נער, לא בוגר ומתמרד, זה המצב.. אם הוא חושב שהוא יכול להפעיל עלייך כוחות מניפולטיבים - אז תעמידי אותו על טעותו. (אל תשכחי שלא סתם הוא לא הולך יותר לאבא שלו.. מאיים על יונה עם יין..נו באמת)
 
למעלה