זוגיות על הפנים

[nowonder]

../images/Emo13.gif את צריכה

לכתוב יותר פוסטים של שלוש שורות, כי אז אני ממש ממש מצליחה לרדת לסוף דעת. מילוי צרכים זו הגדרה כל כך רחבה שאי אפשר בכלל להתווכח איתה.

 

[מפלצת או ילדה]

../images/Emo13.gif בתור אישה אינטליגנאטית

ממך ציפיתי ליותר (ריכוז?) מפוסטים של שלוש שורות. לא תמיד מוכרחים להתווכח. לפעמים גם מותר להסכים. אבל אם זה מה שאת עושה - מתווכחת, אז לכל הפחות להכיר בשוני של עמדת האחר ולשכנע בצדקת עמדתך. לחפש לבטלה, או לא להכיר בחלקים מוסכמים - לא רציני, ויש לזה שם לגמרי אחר מוויכוח. .

 

[nowonder]

אני בהחלט לא

אינטליגנטית. אכן, אני מעדיפה פוסטים קצרים. אני מאמינה שאת רוב המחשבות בעולם אפשר לתמצת (או שתימצתו אותם בשבילך בעבר). אני גם מעדיפה ריווח בין פיסקאות. אבל באופן כללי, ודווקא הולך לי לא רע בדרך כלל עם פוסטים ארוכים. אבל באמת שאחרי הפוסטים שלך קשה לי לעקוב. בחיי שאני לא אומרת את זה כדי להעליב או לפגוע, אני די בטוחה שהבעיה היא בי. אני בהחלט לא מתווכחת איתך. אני גם לא חושבת שאני צריכה לשכנע מישהו בצידקת עמדתי. אין כאן עניין של טעות או צדק. יש לי נקודת מבט. היא לא נכונה והיא גם לא שגויה. היא נקודת מבט. אני רק צריכה להסביר אותה. מי שרוצה שינסה להתבונן גם דרכה, מי שלא, גם סבבה. הייתי מאוד שמחה להסכים איתך, עם הייתי מבינה על מה אני מסכימה. להסכים עם ביטויי "catch all" זה משהו שההכשרה המקצועית שלי לא מאפשרת לי. כשהייתי ספציפית לגבי "צרכים" היה לי קל לא להסכים איתך. שאת מתחילה להכליל ב'צורך' את כל העולם (ואת אחותו) כבר אין טעם בהסכמה. נקודת המבט הופכת רחבה מדי, ואני, אין לי ראיה פריפריאלית טובה. (אם הייתי יודעת כמה מראות צדדיות הורדתי למכוניות תמות בצידי הרחוב, היית מבינה).

 

[מפלצת או ילדה]

את חוטאת בחוסר יושר

או באי דיוק בהגדרות. את אומרת שאת לא מתווכחת, ושאין כאן עניין של טעות או צדק, אבל כשעוד "היה לך קל לא להסכים איתי" (ברמה הספציפית והלא מוכללת) זה מה שאמרת: "אני אומרת שהטיעון שחוזר פה שוב ושוב, כאילו אנשים בוגדים כי רע להם, או כי חסר להם מציצות, או שיש להם "חוסר רגשי" הוא שגוי. ושהמחשבה שאם למישהו יהיה טוב והבן זוג ימלא את צרכיו הפיסיים והרגשיים הוא לא יבגוד, היא גם שגויה" לצערי נסיון לנהל איתך דו שיח בעניין שבו דעתנו חלוקות, לאחר שאת הבעת את אי הסכמתך (ואני דווקא מבינה מצוין מה שאת אומרת), נתקל במבוי סתום, פעם בגלל אורך הטיעונים, פעם בגלל צפיפות הפסקאות, ואחרון חביב -ההכללות בשל שלוש שורות. מה שמביא אותי למסקנה שזה לא מה שבאמת חשוב לך בתגובות אלי. להציג טיעונים ו/ או לנהל דיון ענייני. צר לי, עם כל החמלה להיעדר ראיה פריפריאלית, אתקשה לשתף פעולה עם כל אפשרות אחרת.

 

[nowonder]

OK

 

[סטוליצניה]

כרוניקה של מוות ידוע מראש

עכשיו הבנתי למה היה מי שחשב שאני הגירסא האנורקטית שלך. לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

 

[nowonder]

אני עדיין לא מבינה.

אבל יש הרבה דברים שאנשים עושים שאני לא מבינה.

 

[אייבורי]

יש דברים שלא צריך להבין

פעם בהרצאה של בני בגין, עמד סטונדט חצוף ושאל שאלה קנטרית כאילו בניסיון נואש ועלוב לעורר פרובוקציה זולה. ישב בני בגין במקומו, וענה בקול חלש תשובה קטנה. הבחור נזעק להגן על הפרובוקציה ושאל אם הוא יכול לעמוד ולהרים את קולו. חייך בגין ג'וניור ואמר לא בשביל כל שאלה צריך לעמוד. הוגש כחומר לנישנוש עם צלוחית זיתים סורים דפוקים.

 

[מפלצת או ילדה]

אני חוששת שאת לא מבינה

מה שאני אומרת, וגם סותרת את מרבית דבריך בטיעון המחץ בסוף. אני מדברת על מערכת עקרונות המספקים רשת בטחון בקשר, ושאם אלו קיימים, יש סבירות טובה יותר לעבור את התמורות שכל בן זוג ובעקבותיהם גם הקשר עוברים כל הזמן (ראי תשובתי למיזוגן בנוגע ל"גבר האידאלי"). מערכת יחסים, מעבר להיותה מערכת משא ומתן בלתי פוסקת בין שני הצדדים על מילוי צרכים באמצעות חיבור, היא מערכת עם חוקיות ושלבי התפתחות משל עצמה. היא לא רק צריכה או זקוקה לשינוי - היא כל הזמן משתנה, גם אם בצעדים אינקרימנטליים ולא מורגשים. היא אורגניזם חי, ופועם, ודינמי גם כשאין כל שינוי נראה לעין. בעולם התחתי שלה כל הזמן מתרחשים שינויים, בדיוק כמו בגוף האדם עצמו. אני מוכנה ללכת עם הייבוא של עקרון פיטרי לכאן, אך נדמה שאת מתעלמת מהמכשלה הטמונה בתוכו - לאדם ולמערכת כולה. התמורות שעובר כל אחד ואחת בזוגיות ברגע נתון הן תמורות אישיות שלו כאדם צומח (כי הרי גם "סרבני" צמיחה "שלא רוצים להשתנות" רק מייחלים להישאר סטטים, אבל החיים ממשיכים לכיוונם המוגדר), תמורות הצד השני ככזה גם כן, ותמורות (או "העדר תמורות") במערכת היחסים/ במאזן הכוחות בין הצדדים כפועל יוצא מנסיונות להגיע לסטטוס קוו חדש שהשינוים האישיים ביחד ולחוד כופים על המערכת. בהחלט הרבה תמורות להתמודד איתן בו זמנית, ויש בהחלט שוני בין אנשים ברגישות לתמורות (בתוכם ו/או בבן זוגם), במהירות התגובה/ההסתגלות (לשינויים בעצמם ו/או בבן זוגם), ברצון או מוכנות לתנודות ושינויים במאזן הכוחות הפנימי, במוכנות לשאת ולתת לאורך זמן ובכל מזג אוויר וכן הלאה, וכל אלה באים לידי ביטוי אחרת בשלבי חייה השונים של מערכת יחסים. ועוד לא דיברנו על הירושה (המודעת וגם שלא) מבית אבא/אמא. "הטוב" שאת מדברת עליו הוא זכרון מתוק משלב "היונים". כל אחד מגיע לקשר עם "ערכת ציפיות" יחסית ברורה או שנדמה לו שהיא ברורה (כבר שם טמון פוטנציאל התמורות העתידי), ונכונה לאותו רגע. הוא/היא מתקשר/ת אותה החוצה באופן נהיר או מרומז, וזהו שלב התחלתי של משא ומתן הזוגי וככל שצולחים את שלביו הראשונים הוודאים יותר, שגם "מרופדים" טוב יותר מבחינת התמהיל ההורמונלי התואם לשלב יצירת ובניית הקשר (שמשמש בעיקר לריכוך עמדות וטשטוש פערים מהותיים), נוצרת אשלייה מספקת של ביחדנס, של איחוד, של טוטליות אם תרצי, אשר מאפשרים את המשך קיומו של הקשר "שכולו טוב". מי שהיה "טוב" בלהתמודד עם השלבים הקודמים, "הקלים" והיותר "פושטיים" בזוגיות, בהחלט יכול למצוא את עצמו "לא מוכשר" מספיק לצלוח זוגיות למתקדמים. זה יכול להיות "הוא", או "הצד השני" או "שנינו יחד", וזה יכול להיות בשלבי ביניים או בשלבים מאוד מתקדמים של מערכת יחסים. הפתרונות שלא באים בחשבון "בשום אופן", או פתאום "כן באים בחשבון", בהתאם לבשלות האישית, כמו גם בהתאם לשלב שבו נמצאת מערכת היחסים - משתנים ותלויות גם הם בהתאם. חלק יימצאו את עצמם "נלחמים" בשינויים, חלק "יילחמו" בבן הזוג לדכא בו את השינויים, חלק "לא יעשו כלום", וחלק יילכו לרעות כבשים או עזות, חלק ייזמו "מערכת יחסים דינמית, ופועמת, ונושמת, ולאורך זמן שלא זקוקה לעדר זר" בתוך הסלון הצפוף במילא. וחלק דווקא ייבאו עדר זר לתוך הסלון כחלק מאותה דוקטרינה ממש.

הזוגות הנדירים האלה שמצליחים לעבור משלב לשלב מחושלים, מועצמים ומגובשים כזוג, וכמשפחה - שלא על חשבון אחד של השני אלא בזכות הג'וינט וונצ'ר שלהם - הם זוגות מודעים, בוגרים נפשית ולרוב דומים ברמת הבשלות הרגשית (בפערים נסבלים). הם יכולים להישאר או להפוך לכאלה למרות או בזכות התפתות או היסחפות "לרעות בשדות זרים" מתוך הבנה שמדובר בסמפטום שמשא ומתן נקלע למבוי סתום, והכרה בשלב כזה כאפשרי באופן מודע. אז גם "מי שמצליח לשמור על מערכת יחסים פועמת, דינמית נושמת וכו', ועוד לאורך זמן" - גם הוא נתון לשינויים, תמורות ועייפות החומר. וגם מערכת יחסים שלו/שלה. המצב הזה יכול להיות נכון לאותו שלב במערכת יחסים, אבל לא בהכרח גם לשלב הבא. נוור סיי נוור.

 

[nowonder]

אכן, אני לא מבינה מה כתבת כאן.

אבל תודה על המאמץ. (אני לא אומרת את זה בקנטרנות, אלא באמת)

 

[מפלצת או ילדה]

לאור= לאורך../images/Emo178.gif

מגלה דיסלקציה לעת זקנה

 

[chenby]

אוקי

קודם כל אהבתי מאוד את הכינוי שלך - זה רק אומר שיש במה להתמלא. עכשיו, מה שעליך להבין זה שלא אישתך היא הבעיה- אלא המחשבות שלך הן הבעיה. מה שקורה זה, שאתה יושב לשיחת נפלאה עם אשתך, אתה מקשיב לה, אתה מדבר, אתה מבין, אתה מפנים, ורגע אחרי - באה המחשבה - שהיא הרגל! לא יכול להיות, היא מרמה אותי. עכשיו, אתה לא יכול לדעת אם זה נכון. לעולם אין לך מושג מה עובר לאדם אחר בראש- כל מה שיש לך - זה מה שיש לך בראש. וכשאתה מאמין למחשבה הזו שהיא מרמה אותך, יכול מאוד להיות שזה לא נכון - ואתה ממשיך להאמין למחשבה הזו, לחפש אותה , לתפוס אותה ברמאות על מנת להוכיח שאתה צודק. עכשיו - קודם כל - מה נותן לך להיות צודק? האם אתה מנצח כשאתה צודק או שמא אתה מפסיד? הרי שמת לב שבשיחה אתמול - היית קשוב ולא צודק, ולכן יכולתם לדבר כמו בני אדם ולקדם את שניכם. כלומר- שניכם מנצחים - כי אתה משמר את הזוגיות וגם היא. והכי חשוב- זה אומר שאפשר לדבר. וזה בהחלט לא מובן מאליו. שים לב כמה מחשבות מקדמות ונפלאות אתה פוסח, ונותן את תשומת לבך לרמאות? העניין הוא בלאנק יקירי, לאן שהולכת תשומת הלב, שם נוצרת האנרגיה, ושם נוצרות התוצאות ואני אסביר. כשאתה עסוק בלחפש רמאות, אתה נמצא בתדר הזה, אתה חושד באשתך - היא בין אם היא מודעת לזה ובין אם לא, מקבלת את התדר הזה ממך, ומתחילה להרגיש שהיא צריכה ללכת על ביצים, ולכן היא מתחילה להסתיר ממך דברים כי היא חוששת מהתגובות שלך - ואז אתה תופס אותה במשהו שהיא הסתירה, והופ - הוכחת שאתה צודק ותפסת אותה מרמה - ואין לך מושג שלמעשה אתה יצרת מציאות בעצמך. כשאתה נותן תשומת לב ומאמין למחשבה מסויימת, מיד עולה רגש שתואם לאותה אמונה - כלומר - אני מאמין שאשתי מרמה אותי, ומיד עולה רגש של כעס, חשדנות, תסכול, פחד.. או-אז, התגובה שלך היא אוטומטית - כשהרגש עולה- התגובה יוצאת אוטומטית - ואז התגובה שאתה מקבל בחזרה - היא תואמת לתגובה שלך. אתה צועק נגיד, אתה מקבל צעקות חזרה או התגוננות... באותה מידה, הייתי מאמין למחשבה- אשתי באמת רוצה להרגיש טוב ביחסים איתי, היא באמת אוהבת אותי ורוצה טוב לשנינו, כמו שהרגשת תוך כדי השיחה.. שחסר לה תשומת לב ממך (היא לא מחפשת את זה ממישהו אחר - אלא ממך היא אמרה לך) או-אז - מיד עולה רגש תואם - אהבה, מלאות, חמלה.. ואז תגובה נובעת משם - והתגובה שאתה מקבל תואמת חזרה. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך - אלו תגובות אתה רוצה לקבל - ואז תדע איזה תגובות לתת. החיים הם מראה. ומעבר לזה, גם לך וגם לאשתך הדבר הכי חשוב הוא - שתרגישו טוב -וכל אחד מכם אחראי הבלעדי על האושר שלו. אשתך לא מחזיקה במפתחות לאושר שלך - זה בך, רק אתה יכול להוציא את האושר ממך החוצה- לעולם הוא לא חיצוני לך . והיא אותו דבר לעצמה. היופי הוא שאתם יכולים להוות מקור השראה אחד לשנייה, להעצים אחד את השניה במקום לחשוד או לכעוס או להתרחק. זה בידיים שלכם ונשמע שהשיחה אתמול היתה צעד נפלא בכיוון. אז תמשיך את הכיוון קדימה - אל תחזור לאחור. שים לב שאלו רק מחשבות שלך, הן לא אמת. אין לך מושג מה היא חושבת - רק מה אתה. פה טמונה האחריות. והיא רק שלך. בהצלחה.

 

[קרן נוי]

יש לי הרגשה../images/Emo202.gif

שאתה חי בסרט. הדבר הכי פשוט והכי נכון לעשות במצבך הוא פשוט לשפוך את לבך בצורה הכי כנה ופתוחה בפני אישתך ולא לפחד לדבר על הפחדים. תתחיל מזה שאתה אוהב אותה ואת הילד וחושש ש....וכו' וכו'.... תאמין לי, שלרוב שיחות מלב אל לב פותרות בעיות מסוג זה.. שיהיה בהצלחה והרבה אהבה!!!

 

[אייבורי]

טורדן

מחשבות אובססיביות וכפיתיות מטרידות אותך ומפריעות ומאמללות את סביבתך. הטיפול בהם איננו בעיצס אצל החברה בפורום אלא אצל רופא מומחה אני מציע שתלך לרופא מומחה שיעזור לך בעזרת טיפול מקצועי להפסיק את המחשבות הטורדניות. אולי אז תוכל להיות בן זוג תומך שאישתך זקוקה לו כלכך

 

[מפלצת או ילדה]

../images/Emo45.gif

דווקא כשנגמר שבוע החמלה המאולץ, אתה מוציא כאלה פנינים. מי היה מאמין...

 

[אייבורי]

../images/Emo189.gif

לפעמים אני חוטא בהוצאתת יהלומים.

 

[seeyou]

"זוגיות" זה משחק של "יחיד" בזוגות../images/Emo8.gif

קשה להיכנס לנעליים של אחר על מנת להבין מה הוא מרגיש יוסי