תגובה לשניכם
לאייבורי – האגו המיזוגני הוא פרי דמיונך. מעולם לא התיימרתי להיות בעל תיאבון מיני ללא גבולות ומעולם לא טענתי שתאבוני המיני ישרור לנצח. ברור לי היטב שתאבוני המיני נמצא בנסיגה החל מגיל 20 ובסופו של דבר יגווע כמעט לחלוטין. כמו כן ברור לי שישנן נשים בעל תאבון מיני גדול משלי כבר בגילי הנוכחי. אתה שואל מה אני אעשה כשתאבונה של אשתי יעלה על זה שלי? ובכן אני לא יכול להשיב על כך. יתכן שאני לא אוכל להכיל את רצונה להשביע את תאבונה ואז אתגרש ממנה ויתכן שלא יהיה אכפת לי מה היא תעשה עם תאבון זה. כשאגיע לשם אני אהיה יותר חכם. מה שכן, אתה מאשים את הכותב במחשבות אובססיביות, גם כאשר אותן מחשבות התבררו כנכונות. כאן אני מסכים איתך שאכן לא הפורום הזה הוא המקום לשמוע עצות מועילות. לגברת מפלצת – כולי צמרמורת מהסכמתך באופן חלקי לטענתי. למעשה שנינו יודעים שאין מעט מאד גברים (מעט מדי). אין כאלה בכלל. את לא יכולה לציין אחד כזה אם תהיי כנה עם עצמך עד הסוף. את חולקת על קטרוגי של גברים ונשים וטוענת שאין אצלי מקום לוריאציות פרטיות, אך להזכירך שגם את הסכמת עם אייבורי שגבר שטוב לו אינו רועה בשדות זרים. האם אין זו הכללה? האם בקביעה הזו אין משום אי מתן מקום לריאציות פרטיות? בני האדם כמו כל יצור חי פועלים תחת חוקיות מסוימת. ישנו מרחב תמרון בתוך החוקיות הזו ששם יש מקום לוריצאיות פרטיות. מרחב התמרון מתבטא בתגובות של כל אדם ע"פ אופיו האינדיבידואלי אך תחת נוסחאות בסיס הקבועות מלמעלה (אלוהים או הטבע, כל אחד ע"פ אמונתו). לדוגמא התנהגות אנשים ברעידת אדמה. יהיו אנשים שירוצו לחדר המדרגות, יהיו כאלה שיתחבאו מתחת לשולחן ויהיו כאלה שיקפאו במקום. אך כולם ללא יוצא מן הכלל יפעלו מתוך פחד. גם אם למראית עין יהיו כאלה שיהיו אדישים לאירוע, גם התגובה הזו שלהם תנבע מפחד, שהוא חלק ממנגנון ההישרדות הטבוע בכל אדם, להוציא אלה שהוא לא טבוע בהם כתוצאה מכשל (למשל אוטיסטים, אם כי אין לדעת אם גם אצלם הוא לא פועל). כמו שהמבנה הפיזיולוגי שלנו הינו אחיד בעיקרו אך עם שונות מסוימת, כך גם המח שלנו כזה. זה שלא הגענו להבנה מקסימלית של המח ואופן פעולתו, לא פוסל את ההנחה הזו. תחת החוקיות של בני האדם יש חלוקה לגברים ונשים. גברים פועלים תחת חוקיות שלהם ונשים תחת חוקיות שלהן. שני המינים אינם קשובים לצרכי המין שני כי שני המינים שונים אחד מהשני. הם פועלים תחת מנגנון שונה ותחת נוסחאות שונות. אז נכון שגברים אינם קשובים לנשים, אך כך זה גם הפוך. הדרך היחידה לדו קיום מתמשך הוא ששני הצדדים יציבו חוקים שהם ברי ביצוע ע"י הצד השני, תוך הכרה בשונותו. מי שלא מכיר בצורך בחוקים (לשני הצדדים) דן עצמו להתנגחויות אינסופיות, כל עוד הוא מעוניין לחיות עם הצד השני. לצורך העניין גם נישואים פתוחים כפי שאתם מתגאים להציע פה אינספור פעמים, הם למעשה מסגרת חוקים. תאבונה האינסופי של האישה טבוע בגנטיקה שלה בדיוק כמו יצר הכיבוש אצל הגבר. שניהם מהווים מכשול לזוגיות שכן הם מתנגשים בחוקיותה במובן המקובל. זוגיות במובן המקובל מושתתת על תן וקח שקולים ועל מונוגמיה. כמו שיצר הכיבוש הוא משהו שלא ניתן ליישום בזוגיות המקובלת, כך גם תאבון אינסופי המצריך נתינה אינסופית. שני הצדדים צריכים להיות ערים למגרעה הזו שלהם ולדעת להתמודד איתה כל אחד בעצמו. אם הם מחליטים לא להתמודד איתה בשם החופש והנאורות, אז הם צריכים לייצר לעצמם זוגיות לא מקובלת (או לבחור שלא לחיות בזוגיות). כותב הפוסט לא הראה כל סימנים של נכונות לזוגיות כזו, ולכן לבוא ולייעץ לו להיכנע לתאבונה האינסופי מבלי לדעת מה עשה עד עתה ומה קיבל בתמורה, זה בבחינת זריעת חול בעיניו. את מדברת על סחיטה רגשית של "רוב רובנו". מה זה "תעניק לה רווחה רגשית, אחרת היא תלך לרעות בשדה זרים" אם לא סחיטה רגשית?
לאייבורי – האגו המיזוגני הוא פרי דמיונך. מעולם לא התיימרתי להיות בעל תיאבון מיני ללא גבולות ומעולם לא טענתי שתאבוני המיני ישרור לנצח. ברור לי היטב שתאבוני המיני נמצא בנסיגה החל מגיל 20 ובסופו של דבר יגווע כמעט לחלוטין. כמו כן ברור לי שישנן נשים בעל תאבון מיני גדול משלי כבר בגילי הנוכחי. אתה שואל מה אני אעשה כשתאבונה של אשתי יעלה על זה שלי? ובכן אני לא יכול להשיב על כך. יתכן שאני לא אוכל להכיל את רצונה להשביע את תאבונה ואז אתגרש ממנה ויתכן שלא יהיה אכפת לי מה היא תעשה עם תאבון זה. כשאגיע לשם אני אהיה יותר חכם. מה שכן, אתה מאשים את הכותב במחשבות אובססיביות, גם כאשר אותן מחשבות התבררו כנכונות. כאן אני מסכים איתך שאכן לא הפורום הזה הוא המקום לשמוע עצות מועילות. לגברת מפלצת – כולי צמרמורת מהסכמתך באופן חלקי לטענתי. למעשה שנינו יודעים שאין מעט מאד גברים (מעט מדי). אין כאלה בכלל. את לא יכולה לציין אחד כזה אם תהיי כנה עם עצמך עד הסוף. את חולקת על קטרוגי של גברים ונשים וטוענת שאין אצלי מקום לוריאציות פרטיות, אך להזכירך שגם את הסכמת עם אייבורי שגבר שטוב לו אינו רועה בשדות זרים. האם אין זו הכללה? האם בקביעה הזו אין משום אי מתן מקום לריאציות פרטיות? בני האדם כמו כל יצור חי פועלים תחת חוקיות מסוימת. ישנו מרחב תמרון בתוך החוקיות הזו ששם יש מקום לוריצאיות פרטיות. מרחב התמרון מתבטא בתגובות של כל אדם ע"פ אופיו האינדיבידואלי אך תחת נוסחאות בסיס הקבועות מלמעלה (אלוהים או הטבע, כל אחד ע"פ אמונתו). לדוגמא התנהגות אנשים ברעידת אדמה. יהיו אנשים שירוצו לחדר המדרגות, יהיו כאלה שיתחבאו מתחת לשולחן ויהיו כאלה שיקפאו במקום. אך כולם ללא יוצא מן הכלל יפעלו מתוך פחד. גם אם למראית עין יהיו כאלה שיהיו אדישים לאירוע, גם התגובה הזו שלהם תנבע מפחד, שהוא חלק ממנגנון ההישרדות הטבוע בכל אדם, להוציא אלה שהוא לא טבוע בהם כתוצאה מכשל (למשל אוטיסטים, אם כי אין לדעת אם גם אצלם הוא לא פועל). כמו שהמבנה הפיזיולוגי שלנו הינו אחיד בעיקרו אך עם שונות מסוימת, כך גם המח שלנו כזה. זה שלא הגענו להבנה מקסימלית של המח ואופן פעולתו, לא פוסל את ההנחה הזו. תחת החוקיות של בני האדם יש חלוקה לגברים ונשים. גברים פועלים תחת חוקיות שלהם ונשים תחת חוקיות שלהן. שני המינים אינם קשובים לצרכי המין שני כי שני המינים שונים אחד מהשני. הם פועלים תחת מנגנון שונה ותחת נוסחאות שונות. אז נכון שגברים אינם קשובים לנשים, אך כך זה גם הפוך. הדרך היחידה לדו קיום מתמשך הוא ששני הצדדים יציבו חוקים שהם ברי ביצוע ע"י הצד השני, תוך הכרה בשונותו. מי שלא מכיר בצורך בחוקים (לשני הצדדים) דן עצמו להתנגחויות אינסופיות, כל עוד הוא מעוניין לחיות עם הצד השני. לצורך העניין גם נישואים פתוחים כפי שאתם מתגאים להציע פה אינספור פעמים, הם למעשה מסגרת חוקים. תאבונה האינסופי של האישה טבוע בגנטיקה שלה בדיוק כמו יצר הכיבוש אצל הגבר. שניהם מהווים מכשול לזוגיות שכן הם מתנגשים בחוקיותה במובן המקובל. זוגיות במובן המקובל מושתתת על תן וקח שקולים ועל מונוגמיה. כמו שיצר הכיבוש הוא משהו שלא ניתן ליישום בזוגיות המקובלת, כך גם תאבון אינסופי המצריך נתינה אינסופית. שני הצדדים צריכים להיות ערים למגרעה הזו שלהם ולדעת להתמודד איתה כל אחד בעצמו. אם הם מחליטים לא להתמודד איתה בשם החופש והנאורות, אז הם צריכים לייצר לעצמם זוגיות לא מקובלת (או לבחור שלא לחיות בזוגיות). כותב הפוסט לא הראה כל סימנים של נכונות לזוגיות כזו, ולכן לבוא ולייעץ לו להיכנע לתאבונה האינסופי מבלי לדעת מה עשה עד עתה ומה קיבל בתמורה, זה בבחינת זריעת חול בעיניו. את מדברת על סחיטה רגשית של "רוב רובנו". מה זה "תעניק לה רווחה רגשית, אחרת היא תלך לרעות בשדה זרים" אם לא סחיטה רגשית?
