ואותי מעניין לדעת..
מה בדיוק מחזיק אותך שם..(?)
הבחור נשמע כמו תיק רציני, ואת בחרת במודע להכניס ראש בריא למיטה מלאה שרצים..
אז מה זה היה בעצם, שגרם לך להתאהב בו מלכתחילה? העובדה שהיה מובטל שחי על חשבון ההורים?
אהבת את הקטע שהוא משתרלל עם עוד שתי בחורות במקביל אלייך? שהוא פלרטטן כרוני עם אופציה לבגידה? מה זה היה בדיוק?
היה שם משהו (כנראה משמעותי) שגרם לך לאסוף אותו אל ביתך חודשיים בלבד מההיכרות.
אני לא מאמינה שהוא היה שונה בתקופה בה הכרת אותו.. הרי אספת אותו מבית הוריו אל ביתך שלך, ואמרת שהוא "לא מצא את עצמו" אפילו שם.
אז מה בכל זאת גרם לך לאסוף בחור צעיר ולא מתפקד ולנסות נואשות לשנותו, להצליף בו מחוכמתך?
אם את שואלת לעניות דעתי, אני חושבת שיש שם משהו, בתוך הקשר המעוות הזה, שמתגמל אותך..
את מתארת מערכת יחסים של אם ובן מתמרד, התנחלת לך שם טוב בין משפחתו וחבריו, יצרת אפילו קואליציה תומכת מאחורי הקלעים עם הוריו,
אבל בינתיים, ברקע, הוא זורק לך רמזים עבים במיוחד, אומר חזור ואמור כמה הוא מתגעגע לחופש, כמה חסרים לו הריגושים, הוא אומר לך שהוא נחנק,
הוא אפילו בוגד בך כדי לראות אולי הפעם יעבוד, והג'וק? מסרב למות..
אז מה זה שמחזיק אותך שם כנגד כל הסיכויים, גורם לך לעבוד שעות נוספות כדי לנסות לתקן את החבר המקולקל שלך?
האם את נהנית בשקט (ואולי אף מבלי להיות מודעת לכך) מתחושת העליונות ששוטפת אותך במחיצתו? הרי הוא תמיד הלוזר, ואת האחות הרחמנייה..
הקדושה המעונה.. שסולחת כל פעם מחדש, נשארת תמיד, סובלת בשקט, עושה עבודת קודש (ודאי בעיני הוריו) בנסיונותייך האציליים לשנות ו'לסדר' אותו,
לדחוף אותו בכח אל תבניות שלא נועדו לו,, והוא? התלותי, העצלן חסר השאיפות, התלוי בתרופות, הלוזר.
או שאני לגמרי טועה ואת בעצם לא נהנית? כי, את יודעת.. אם את לא נהנית, שום דבר לא מחזיק אותך שם בניגוד לרצונך.
יש לך בידיים בחור שאומר לך מפורשות שאת לא באה לו טוב, שלא תצליחי לשנות אותו, ושאין לו כוונה לשחק את הדמות שאת מנסה להכריח אותו להיות.
אז שוב, מה מחזיק אותך שם בדיוק?