זוגיות דועכת
שלום לכולם..
אני ובן זוגי כבר שנה ו4 חודשים יחד.
כחודשיים לאחר היכרותינו הוא עבר לגור אצלי למשך חודשיים שלושה ולא מצא את עצמו.
החלטנו לעזוב את עיר מגוריי ולעבור לגור בבית הוריו שם הוא התגורר לפניי.
אני חייבת לציין שהכל קרה בינינו מאוד מהר,המשיכה הייתה מאוד חזקה ולא ניתן היה להפריד בינינו לשנייה.
אני מצאתי עבודה והתחלתי לנסות להשתלב.
אני ביחסים מאוד טובים עם משפחתו ועם חבריו ונוסעת לבקר את משפחתי בחגים ופעם בחודש או חודשיים ( מתי שיוצא ,אני גרה בצפון והוא במרכז) אני גם ביחסים מאוד טובים עם משפחתי וקשורה אליהם מאוד.
עם הזמן גיליתי כמה דברים שמשפיעים על הקשר ועליי.
הוא פלרטטן לא קטן שאוהב לדעת שיש בנות שרוצות אותו ,בעבר זה היה מלווה בהתכתבויות באינטרנט עם ידידות או יזיזות לשעבר,
אתר הכרויות שהוא רשום בו עוד מלפני היכרותינו אך לא מחק את הכרטיס ואני יודעת שהוא נכנס פעם ב... (מה שגורם לי מאוד לקנא).
דיברתי איתו על זה והוא הסביר שהוא כבר לא עושה זאת ושהוא נכנס לאתר רק כי עיצבנתי אותו או לאחר ריבים שיש לנו.
הוא שיתף אותי ואמר שחסר לו הריגושים מהימים שלפני הזוגיות שלנו, ( הוא היה פרפר לא קטן לפניי שהכרתי אותו,אפילו בזמן שהכיר אותי בערך בחודש הראשון הוא היה עם עוד 2 בנות בקשר ) ושהוא מתגעגע לחופש.
בחצי השנה הראשונה של הקשר היו לנו הרבה ריבים ובמהלך ריב אחד קשה נסעתי חזרה לביתי מה שלטענתו גרם לו לשכב עם משהי אחרת
בטענה שכעס עליי,שנמאס לו ושהוא רוצה לעשות מה שבא לו ושאני חונקת אותו. כשעה לאחר המעשה הוא התקשר ונסע אליי הביתה
הוא הצטער מאוד,בכה והבטיח שלא ייפגע בי שוב.
כמובן שלקח לי זמן לסלוח ולבנות את האמון מחדש.
במשך השנה הוא סיפר לי על הפרעת הטורדנות הכפייתית שיש לו - זה נקרא OCD
ידעתי עוד מהרגע הראשון שהוא על טיפול תרופתי,
אך לא הכרתי את ההפרעה.התחלתי ללמוד קצת עליה ולנסות לדבר איתו.
הוא סיפר שהוא סובל מחרדות קשות,מצבי רוח ירודים שגורמים לחוסר מוטיבציה וחוסר תעסוקה ומפה בערך נובעת הבעיה העיקרית בקשר שלנו:
הוא לא עובד,מבלה כל יום עד השעות הקטנות של הלילה מול הטלויזיה ובמחשב,מארח חברים בשעות הלילה כאשר אני ישנה בחדר במטרה לקום מוקדם לעבודה,שותה אלכוהול ומשתכר 3 ימים בשבוע, לא מסדר את החדר,לא מנקה ולא מכבס את בגדיו.הוא לא מסוגל ליזום דברים קטנים כמו לסדר ולנקות או אפילו ללכת לקנות דברים מסויימים.
לפעמים הוא אפילו לא אוכל יום שלם בגלל שהוא מעדיף להיסגר בחדר ולשחק במחשב.
אני חוזרת אחר הצהריים מהעבודה והוא רק מתעורר וישר מתיישב על המחשב.
אני משתפת את ההורים שלו במה שעובר עליו ועליי (כמה שהוא מסכים לשתף אותי) מכיוון שהם לא מצליחים לדבר איתו והוא חסר סבלנות כלפיהם,כל נסיון שלהם לדבר איתו מסתיים בריב וצעקות.
ההורים שלו מאוד תומכים ועוזרים אך המצב שנוצר הוא כבר בלתי אפשרי.
אני מתחילה להבין שהוא חונך בכפפות של משי,כל דבר שרצה הוא קיבל,לא נתנו לו להתמודד עם החיים כמו שצריך,כל צרה תמיד היו את אמא ואבא ולכן הוא לא יודע להתמודד עם החיים. הוא לא סיים צבא, לא עבד בעבודה רצינית כל חייו אלא רק בעבודות מזדמנות ואין לו חסכונות.
אני מגלה מיום ליום כמה חסר בטחון הוא,סגור,וחסר אכפתיות כלפיי הסביבה.
אנחנו מאוד אוהבים,הוא בנאדם מאוד חם ואוהב,יש לו אינטליגנציה מאוד גבוהה והוא מאוד חכם.
ההורים הציעו לו ללמוד ועזרה בשכר אך הוא לא רוצה.
היו אין ספור נסיונות לדבר איתו,לגשת אליו ברעיונות,חיפשתי עבורו עבודה ושלחתי קורות חיים בשמו.
הוא לא מעוניין לעבוד,או שהוא נכנס לדכאון כבר ביום הראשון לעבודתו.
הוא לא יודע מה הוא רוצה והוא גם לא עושה כלום בשביל להרים את עצמו.
הוא מתנהג כאילו הוא ויתר על החיים .
ביקשנו שיילך לפסיכולוג,או מישהו שיעזור לו,אולי לשנות את הטיפול התרופתי אבל הוא לא עושה כלום.
הוא מצפה שההורים שלו ייקחו אותו לפסיכיאטר או ייקבעו לו תור ושייקנו לו את הכדורים.
הוא מתנהג כמו ילד קטן שרוצה שאמא ואבא ייטפלו בו.
ביקשתי ממנו כמה וכמה פעמים שייקח אחריות על עצמו ועל החיים שלו כי הוא כבר ילד מספיק גדול ( אוטוטו 26)וכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא נסגר ונאטם יותר ויותר.
במהלך השנה הזו אני העליתי כמעט 20 קילו ,המשיכה ירדה מצידו ושלב מסויים גם מצידי היא קצת פחתה
למרות שתמיד יש בינינו מגע,ליטופים,מתנשקים וישנים מחובקים.
אנחנו עובדים על הקשר המון,אם זה שיחות ותמיד משתפים בתחושות ורגשות.
הוא בוכה הרבה ואני לפעמים יותר מידי חונקת.
בתחילת הקשר תדירות יחסי המין בינינו הייתה מאוד גבוהה ( כמה פעמים ביום ) והיא ירדה משמעותית עם הזמן.
היום אנחנו מקיימים יחסים פעם בשבוע או פעמיים.
אנחנו רבים הרבה על דברים שוליים כמו על לסדר את החדר אני מבקשת ממנו ללכת לחפש עבודה ולהפסיק לחיות חיי בטלנות.
הוא מצידו טוען שאני חופרת ומבקש שאעזוב אותו לנפשו ולהפסיק לנסות לשנות אותו ולקבל אותו אייך שהוא.
מה עליי לעשות?
להניח לו לחיות כך את חייו?
להמשיך להתעקש?
אשמח לכל תגובה או עזרה
שלום לכולם..
אני ובן זוגי כבר שנה ו4 חודשים יחד.
כחודשיים לאחר היכרותינו הוא עבר לגור אצלי למשך חודשיים שלושה ולא מצא את עצמו.
החלטנו לעזוב את עיר מגוריי ולעבור לגור בבית הוריו שם הוא התגורר לפניי.
אני חייבת לציין שהכל קרה בינינו מאוד מהר,המשיכה הייתה מאוד חזקה ולא ניתן היה להפריד בינינו לשנייה.
אני מצאתי עבודה והתחלתי לנסות להשתלב.
אני ביחסים מאוד טובים עם משפחתו ועם חבריו ונוסעת לבקר את משפחתי בחגים ופעם בחודש או חודשיים ( מתי שיוצא ,אני גרה בצפון והוא במרכז) אני גם ביחסים מאוד טובים עם משפחתי וקשורה אליהם מאוד.
עם הזמן גיליתי כמה דברים שמשפיעים על הקשר ועליי.
הוא פלרטטן לא קטן שאוהב לדעת שיש בנות שרוצות אותו ,בעבר זה היה מלווה בהתכתבויות באינטרנט עם ידידות או יזיזות לשעבר,
אתר הכרויות שהוא רשום בו עוד מלפני היכרותינו אך לא מחק את הכרטיס ואני יודעת שהוא נכנס פעם ב... (מה שגורם לי מאוד לקנא).
דיברתי איתו על זה והוא הסביר שהוא כבר לא עושה זאת ושהוא נכנס לאתר רק כי עיצבנתי אותו או לאחר ריבים שיש לנו.
הוא שיתף אותי ואמר שחסר לו הריגושים מהימים שלפני הזוגיות שלנו, ( הוא היה פרפר לא קטן לפניי שהכרתי אותו,אפילו בזמן שהכיר אותי בערך בחודש הראשון הוא היה עם עוד 2 בנות בקשר ) ושהוא מתגעגע לחופש.
בחצי השנה הראשונה של הקשר היו לנו הרבה ריבים ובמהלך ריב אחד קשה נסעתי חזרה לביתי מה שלטענתו גרם לו לשכב עם משהי אחרת
בטענה שכעס עליי,שנמאס לו ושהוא רוצה לעשות מה שבא לו ושאני חונקת אותו. כשעה לאחר המעשה הוא התקשר ונסע אליי הביתה
הוא הצטער מאוד,בכה והבטיח שלא ייפגע בי שוב.
כמובן שלקח לי זמן לסלוח ולבנות את האמון מחדש.
במשך השנה הוא סיפר לי על הפרעת הטורדנות הכפייתית שיש לו - זה נקרא OCD
ידעתי עוד מהרגע הראשון שהוא על טיפול תרופתי,
אך לא הכרתי את ההפרעה.התחלתי ללמוד קצת עליה ולנסות לדבר איתו.
הוא סיפר שהוא סובל מחרדות קשות,מצבי רוח ירודים שגורמים לחוסר מוטיבציה וחוסר תעסוקה ומפה בערך נובעת הבעיה העיקרית בקשר שלנו:
הוא לא עובד,מבלה כל יום עד השעות הקטנות של הלילה מול הטלויזיה ובמחשב,מארח חברים בשעות הלילה כאשר אני ישנה בחדר במטרה לקום מוקדם לעבודה,שותה אלכוהול ומשתכר 3 ימים בשבוע, לא מסדר את החדר,לא מנקה ולא מכבס את בגדיו.הוא לא מסוגל ליזום דברים קטנים כמו לסדר ולנקות או אפילו ללכת לקנות דברים מסויימים.
לפעמים הוא אפילו לא אוכל יום שלם בגלל שהוא מעדיף להיסגר בחדר ולשחק במחשב.
אני חוזרת אחר הצהריים מהעבודה והוא רק מתעורר וישר מתיישב על המחשב.
אני משתפת את ההורים שלו במה שעובר עליו ועליי (כמה שהוא מסכים לשתף אותי) מכיוון שהם לא מצליחים לדבר איתו והוא חסר סבלנות כלפיהם,כל נסיון שלהם לדבר איתו מסתיים בריב וצעקות.
ההורים שלו מאוד תומכים ועוזרים אך המצב שנוצר הוא כבר בלתי אפשרי.
אני מתחילה להבין שהוא חונך בכפפות של משי,כל דבר שרצה הוא קיבל,לא נתנו לו להתמודד עם החיים כמו שצריך,כל צרה תמיד היו את אמא ואבא ולכן הוא לא יודע להתמודד עם החיים. הוא לא סיים צבא, לא עבד בעבודה רצינית כל חייו אלא רק בעבודות מזדמנות ואין לו חסכונות.
אני מגלה מיום ליום כמה חסר בטחון הוא,סגור,וחסר אכפתיות כלפיי הסביבה.
אנחנו מאוד אוהבים,הוא בנאדם מאוד חם ואוהב,יש לו אינטליגנציה מאוד גבוהה והוא מאוד חכם.
ההורים הציעו לו ללמוד ועזרה בשכר אך הוא לא רוצה.
היו אין ספור נסיונות לדבר איתו,לגשת אליו ברעיונות,חיפשתי עבורו עבודה ושלחתי קורות חיים בשמו.
הוא לא מעוניין לעבוד,או שהוא נכנס לדכאון כבר ביום הראשון לעבודתו.
הוא לא יודע מה הוא רוצה והוא גם לא עושה כלום בשביל להרים את עצמו.
הוא מתנהג כאילו הוא ויתר על החיים .
ביקשנו שיילך לפסיכולוג,או מישהו שיעזור לו,אולי לשנות את הטיפול התרופתי אבל הוא לא עושה כלום.
הוא מצפה שההורים שלו ייקחו אותו לפסיכיאטר או ייקבעו לו תור ושייקנו לו את הכדורים.
הוא מתנהג כמו ילד קטן שרוצה שאמא ואבא ייטפלו בו.
ביקשתי ממנו כמה וכמה פעמים שייקח אחריות על עצמו ועל החיים שלו כי הוא כבר ילד מספיק גדול ( אוטוטו 26)וכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא נסגר ונאטם יותר ויותר.
במהלך השנה הזו אני העליתי כמעט 20 קילו ,המשיכה ירדה מצידו ושלב מסויים גם מצידי היא קצת פחתה
למרות שתמיד יש בינינו מגע,ליטופים,מתנשקים וישנים מחובקים.
אנחנו עובדים על הקשר המון,אם זה שיחות ותמיד משתפים בתחושות ורגשות.
הוא בוכה הרבה ואני לפעמים יותר מידי חונקת.
בתחילת הקשר תדירות יחסי המין בינינו הייתה מאוד גבוהה ( כמה פעמים ביום ) והיא ירדה משמעותית עם הזמן.
היום אנחנו מקיימים יחסים פעם בשבוע או פעמיים.
אנחנו רבים הרבה על דברים שוליים כמו על לסדר את החדר אני מבקשת ממנו ללכת לחפש עבודה ולהפסיק לחיות חיי בטלנות.
הוא מצידו טוען שאני חופרת ומבקש שאעזוב אותו לנפשו ולהפסיק לנסות לשנות אותו ולקבל אותו אייך שהוא.
מה עליי לעשות?
להניח לו לחיות כך את חייו?
להמשיך להתעקש?
אשמח לכל תגובה או עזרה
