זוגיות במבחן?

שירין1

New member
זוגיות במבחן?

זוגיות במבחן? האיזון העדין היה שם גם אם ההשקעה לא תמיד סימטרית, עד שהגיע גל ענק, אי שם מתוך הלילה ובעלי נפגע בתאונת דרכים, כרגע זמנית הוא מרותק למיטה. הזמניות הזו הוכיחה את נוכחותה באופן החלטי כמוטיב שאינו נגמר כבר שבועות. הוא לא רצה להיות בביה"ח, בחר שרק אני אטפל בו, זה אולי צריך להחמיא אך אני בהחלט חשה את העומס הרב המתיש, אין כוונתי לעומס הפיזי אני מיומנת בסיוע אך ההתמודדות הרגשית והרגישות הרבה זורקים אותי אל תוך הגל הענק בתוך תחושה של חוסר אונים. סתם כדוגמא אספר כי במשך כל השנים יחד ומעולם לא גזזתי לו ציפורניים ברגליו, להפתעתי גיליתי שהן כנייר דק. השבירות הזו של ציפורניו כה סימבולית בעיניי, כה מאפיינת אותו, אך למה בכלל אני צריך את הסיטואציה הזו? למה צריך בכלל לעבור את זה? את התחושה של הוא נזקק ואני התומך, רוצה אותו איתי בגובה העיניים. אני יודעת , למדתי לא מעט תיאוריות, אך יש פער בין הבנת הדברים והקבלה שלהם, הגל הוא מצב נתון הבעל שלי הוא חלק מהמצב הנתון שאין לי שליטה עליו. הדבר היחידי שנראה לי מפתח להתמודדות נכונה הוא התפיסה שלי. מה בתפיסה שלי כה סוחט אותי? למה כה קשה לי? אין אוכל להקל על עצמי? ואולי בכלל כל זה מבחן , מי ייתן את הציון הסופי ו..... מתי? התגובה הראשונה שלי הייתה כעס, כעס עליו שבכלל נקלע למצב המטופש ההוא של התאונה ההיא בדרך, כעס על זה שלקחו לי את האיזון העדין, כעס על האגואיסטיות שלי איך אני מעזה לשים עצמי לפניו במקרה הזה? הלוא הוא הסובל מכאבים הוא הנזקק כרגע. התגובה השנייה שלי הייתה עצב. ימים שלמים הסתובבתי עם דוק דמעות בעיניים, הפסקתי להתאפר, לטפל בעצמי, דברים שהיו כה חשובים לי ונראו לי כבסיס יום יומי איבדו את חינם וחשיבותם. הרגשתי שאני חייבת לברר מה קורה לי . ערב אחד השארתי אותו עם חבר ויצאתי. בינינו פשוט ברחתי לי מהבית. הלכתי למקום שאני אוהבת לחוף הים, חיפשתי את עקבות האתמול, רציתי שרק יחבקו אותי ויגידו יהיה בסדר מחר הכל יהיה כמו שאת מכירה. עכשיו אני רואה חלונות קופצים לשניות מול העיניים נפתחים ונעלמים. הרבה כאלו וקשה לתפוס אחד וללכת איתו הלאה כצוהר של אור. אז מה אם אני יודעת שזה מצב זמני ואני אלמד ואצמח כרגע זה מציף. זהו כתבתי ואולי עצם הכתיבה והשחרור של תחושותיי החוצה היא פתח לקבלת השינוי הזה. ושוב תודה שאתם כאן. מבטיחה ללמוד מכל תגובה אז אנא הגיבו מה שיותר .
דבר דבר אלוהים שומע ומחזיר לך תשובה דרך האנשים
 
איזון עדין

שירין1, תחילה נהניתי מאוד לקרוא את הודעתך, את כותבת נפלא. לעניינך, האם הרגשות הללו נובעים רק כתוצאה מהתאונה או שיש גם דברים נוספים בקשר שנשמרו בבטן ופתאום יצאו החוצה בכזו אגרסיביות. ממה שאני הבנתי בעלך עבר תאונה והוא רוצה שתטפלי בו, למה את חושבת שיש כל פסול בבקשתו? הרי את אשתו ואם לא תדאגי לו, אז מי כן. ולמה את ממעיטה בערך שלך, למה לדעתך התפיסה שלך אינה נכונה ושלו כן. אולי התפיסה שלך התהוותה מכורח הנסיבות, בגלל הקשר ?. כן, יכול להיות שהתפיסה שלך אינה נכונה, אבל בטח ובטח היא נובעת מאיזשהו "טריגר" שגרם לך לשינוי התפיסה. חוץ מזה, אני חושב שבכדי לענות על השאלות ששאלת, את צריכה לחזור כמה צעדים אחורה ולשאול את עצמך שאלות לגבי מהות הקשר שלכם ובעלך. איזה גבר את רוצה שיעמוד לצידך? ומה את צריכה ממנו? (חום,פרגון, תמיכה...) האם הזוגיות שלכם נחשבת כטובה ואם לא מה פגום בה? למה אין בך את הרצון לתמוך בו? האם זהו דבר שבשגרה? ממה נובע העצב שגרם לך "לברוח" מהבית? למה את חסרת סובלנות כלפיו? והשאלה החשובה ביותר, האם את עדיין אוהבת אותו? פשוט תעשי רשימת שאלות שיביאו אותך בסופו של דבר להגיע לתשובות ולמסקנות לגבי עצמך. ככה תוכלי לנתב את עצמך בקשר ולהחליט החלטות. תרגעי, תתעודדי, תקווי ויהיה טוב בהצלחה ותמשיכי לכתוב נקודה למחשבה, למה הגדרת את הזוגיות שלכם כאיזון עדין? המונח הזה נשמע לי שברירי במקצת, האם יש שם איזה משהו רעוע שם בבסיס??? לך הפתרונות.
 

שירין1

New member
יופי של שאלות העלת

ותודה על העידוד ועל התייחסות מעמיקה אהבתי את חדות העין, לא קל להביט כך פנימה בעצמיוהשאלות מהדהדות בי מרגע שקראתי את התגובה. אכן יש מקום למענה על כל שאלה, אין ספק כי מצב של אי איזון מאפשר זאת, כרגע אני מרגישה שעצם הכתיבה איפשרה לי לעשות צעד אחד קדימה. ואיך אמר פעם איש חכם עצם התהייה והתהליך הם החשובים. חוץ מזה מאוד אוהבת אותו :) בהערכה שירין
 

system 1

New member
מבחן החיים

לצערי, שטף אותכם הגל, קשה היא ההתמודדות הפזית ואף יותר הנפשית....., כבר עברו להם שבועות ואת חשה את עומס המבחן שלא נגמר . . . , מבחן בהמשכים...., כל יום כל שבוע מעלה בעיות של מגוון החיים ...... ואת הרי מיומנת בסיוע .... רופאה – אחות – מטפלת – אבל בעיקר אישה, רעיה והוא לא רוצה את בית החולים – מקום לא סמפטי, דיכאוני, אולי תוכלי לשאוב כח מהידיעה, כי החלמתו בבית מהירה יותר מאשר אם היה מתאשפז לו בבית חולים..., אולי תוכלי לשאוב כח ולהתבונן בכל הפרטים הקטנים שעד כה היו טריוויילים, ולגלות בו דברים יפים -"השבירות הזאת" אולי זה בעצם העדינות והרוך אשר שבו ליבך אצלו וכרגע זה מתפרש כך......, אולי תוכלי לראות את זה כאתגר לך, אכן אתגר אישי, והטוב שיצא יתעלה על כל הסבל שלכם ....., אולי ..... לא הייתי רוצה להיות במצבו של בעלך, לא רוצה להיות לנטל על אחר, לא רוצה להיות מוגבל בריאותית לא רוצה ....... והחיים לנו הפתעות מכינים.... איך לקחת את הדברים ..... כדרך לחיזוק הנפש לגילגולים הבאים ..... כדרך לחיזוק הקשר הבין אישי .... כדרך להתפתחות אישית ...... נפשית נכון, הכל תיאוריה והמציאות לא קלה , טומנת היא נקודות עדינות, נקודות חבויות, נקודות של צורך אישי שלך ........ ואת כבר עברת את שני שלבי תהפוכות הנפש במצבים אלה – כעס, עצב, כעת את צריכה חיזוקים – חיזוקי נפש, אכן טיול על חוף הים, מדיטציה, להיות עם חברים\משפחה, אפילו אם ביכולתכם הכלכלית תשכרו מטפלת לחלק מהזמן, לא כתחליף לך, חשוב שתמשיכי להיות שם לצידו ! חשוב להחלמתו (הפיזית והנפשית שתהן חבוקות זו בזו), וחשוב לזוגיות שלכם לעתיד לבא, שאבי כח גם ממקרים של אחרים, מצורת ההתמודדות שלהם, משיחה על הדברים המציקים עם כאלה שעברו וחווים חויה שכזאת (לצערנו לא חסר...), סוחט אותך המצב של ההתמודדות מול הצרכים האישים שלך...., לרגשות מצפון כלפי בעלך...., זה לא קל !!! תשתדלי כן להתאפר, כן להראות טוב – טוב לעצמך וגם טוב לבעלך, הראי עצמך לו, שתפי אותו, אל תזניחי את עצמך זה לא יטב לך... במיוחד אם ההתמודדות הולכת להיות ארוכת שבועות... אל תחפשי שמישהו יתן לך ציון או צל"ש - תני אותו לעצמך! בכוחותיך את תקבעי לך ולו ולשניכם את הציון הסופי שיראה בהמשך הזוגיות! מאחל לך המון תקווה מאחל לאישך החלמה מלאה בהצלחה
 

שירין1

New member
המיקוד בעצות היה אחלה!...ובכלל

כמה אמפטיה תודה וכבר יישמתי חלק מהן - אכן ההרגשה מיד כברומטר השתפרה כמו להטעין את מאגרי האנרגיה. המשפט שהכי הולך איתי הוא :" בכוחותיך את תקבעי לך ולו ולשניכם את הציון הסופי שיראה בהמשך הזוגיות". זה גדוללללל
 

seeyou

New member
"למה בכלל אני צריך את הסיטואציה "?

שאלה טובה! פילוסופית אף אחד לא מבין ,חושבים שזה "גורל". נכון,"ההשקעה לא תמיד סימטרית" בכול התחומים כולל הזוגיות! השאלה היא האם המצב היה הפוך מה את חושבת? הוא כן היה מטפל בך במסירות-או היה עוזב אותך? ...."ימים שלמים הסתובבתי עם דוק דמעות בעיניים, הפסקתי להתאפר, לטפל בעצמי, דברים שהיו כה חשובים לי ונראו לי כבסיס יום יומי איבדו את חינם וחשיבותם. הרגשתי שאני חייבת לברר מה קורה לי . ערב אחד השארתי אותו עם חבר ויצאתי. בינינו פשוט ברחתי לי מהבית. הלכתי למקום שאני אוהבת לחוף הים, חיפשתי את עקבות האתמול, רציתי שרק יחבקו אותי ויגידו יהיה בסדר מחר הכל יהיה כמו שאת מכירה".... אם הבנתי נכון - כול ה"זוגיות שלך" התבססה על "להתאפר, לטפל בעצמי..." חבל! אנשים לא נשארים צעירים ,יפים,בריאים לתמיד. היכרתי אישה שבעלה עבר תעונה ונשאר ללא כפות ידיים!! נולדו להם 2 ילדים-היא לא עזבה אותו-למרות שהיא אישה חטובה-יפה-אינטליגנטית... האם היא מאושרת במצבה? היא לא מתלוננת האם זאת אהבה? איך אפשר להבין את טבע האדם... לכול אחד מאיתנו יש הבנה משלו על החיים
 

שירין1

New member
בוא תשמע קצת על כל הזוגיות שלי

אנסה לצייר לך זאת בתמונה זוג אוחז יד ביד והיד השניה של כל אחד מורמת, פרושה הצידה, כף היד פתוחה לעולם. אז זה לא רק להתאפר. זו הייתה אמירה סימבולית ואם גם אתה התכוונת למסכות אז לכל אחד מאיתנו יש ואני אכן מסכימה שבזוגיות טובה כולם הוסרו. אז מה לקחתי מדבריך.....את השאלה אם הוא היה מטפל בי באותה מסירות והתשובה ללא ספק כן רק שהדרך הייתה שונה. תודה על שעוררת בי את הצורך להסביר מהי הזוגיות שלי. :)
 

seeyou

New member
צודקת-לכל אחד מאיתנו יש מסכות!

לא פוסל את המצב! הרי אומרים שהעולם הוא במה והאנשים הם השחקנים! אבל-חשוב ללמוד את התפקיד בהצגת החיים על הצד הטוב ביותר! "זוג אוחז יד ביד והיד השניה של כל אחד מורמת, פרושה הצידה"......
 

שירין1

New member
אימא'לההההההה

כל אחד והתמונה שלו או הפירוש שלו. והתמונה שניסיתי לצייר הרבה יותר רכה ומקבלת בעיקר כמערכת פתוחה עד רקמה אנושית אחת. חוץ מזה אם נחזור לרגע ל"להתאפר"...בהחלט הכוונה שלי הייתה פשוטו להתיפייף...להרגיש טוב עם זה. ותשמע אני מקנאה במיומנות הזו לשתול תמונות, מנסה גם מעניין אם הצלחתי
 

seeyou

New member
מיומנות לשתול תמונות,-??

זאת רק התחלה רק התחלתי קורס של פוטושופ-באמת יש פוטנציאל אדיר! גפ תמונה שצירפת בסדר! ניסיתי לצרף תמונות הקשורות לבריחה שלך לחוף...... נתתי למונה כותרת: למה לא אני?(זה מה שאת שואלת)
 

שירין1

New member
התמונה מקסימה

הורדתי אותה אלי . בצמוד למה שכתבתי. מרחיב את הלב, תודהההההה.
 
לא הזוגיות שלך במבחן - אולי רק את

בעלךנמצא במצב כפוי בו הוא לא יכול להיות בן זוג כי כעת הוא חסר אונים. לכן המבחן הינו מבחן אישי שלך עם עצמך, דרכו. לי נראה שאת מתמודדת היטב עם המבחן, מודעת למה שאת עוברת ומנסה לקבל את המציאות ככל יכולתך. גם ה"בריחה" לשפת הים הינה חלק מההתמודדות - אותו חלק שמגן עלייך מפני ביטול עצמי ומורה לך לקחת פסק זמן מהמציאות המסחררת, פסק זמן לעצמך בלבד. אני מניח שבהמשכו של התהליך תלמדי ליצור את האיזון בין נתינה לזולת ובין נתינה לעצמך - האחת לא קיים ללא השניה. אולי זה השיעור החשוב ממה שעובר עלייך כעת. אני מאחל לבעלך רפואה שלמה ולשניכם עתיד מאושר.
 

שירין1

New member
תודה מכל הלב, זו אמירה חזקה.....

"אני מניח שבהמשכו של התהליך תלמדי ליצור את האיזון בין נתינה לזולת ובין נתינה לעצמך - האחת לא קיים ללא השניה. אולי זה השיעור החשוב ממה שעובר עלייך כעת." נוצרת את המשפט הזה איתי. ותודה על חיזוק שבדרך בנקודה שחשבתי שאני כמעט מאבדת את הפנס. כל כך חשוב שיש שם מישהו. תודה שוב.
 

adam33

New member
חסד

בעצם הטיפול בבעלך הוא חסד שאת גומלת לו כפי שאוליי היה גומל לך אם זה היה קורה לך ואני מבין שזה לא קל שאת בעצם אומרת לעצמך זה מה שהיה חסר לי ובכל יום את אוזרת כוחות ומתחילה את היום כשאת יודע שזה לא קל אבל זה המון תלוי בך את השכר לא תקבלי במיידי ומצד שני תמיד את יכולה להרים ידייים וללכת השאלה אם המצפון היה עוזב אותך בכך קשה לי להאמין שתעשי כך כל אחד והמזל שלו מה שכן היתי ממליץ לך להתפתח אישית ללמוד לעשות דברים נוספים ולקחת מטפלת מדיי פעם..
 
../images/Emo24.gifשירין יקירה

מצטרפת לכל מה שנכתב עבורך, לכל המשפטים החזקים וכאלה לא חסרים. בעצם כתיבתך עם כל הקושי הטמון במצבך ניכר כי למרות הקשיים, את אוגרת את כוחותייך כל יום מחדש להתמודדות. אנו לא יודעים כמה כוחות טמונים בנו עד שלא נתקלים בסיטואציות מעין אלו. יש מגבלות במצבים כאלו, וגם מגבלות אישיות. יש קושי למצוא קצת זמן לעצמך, לקבל או לקחת קצת שקט, בעיקר שקט נפשי כשכל כך זקוקים לו. זו תחושה שאת לא יכולה לחיות גם למען עצמך אלא רק למענו של מישהו אחר. אני נוטה להאמין שלמרות הקושי את מסורה ובעלך מודה השכם והערב שאת לצידו. מקווה שתדעו ימים קלים יותר. החלמה מהירה לבעלך מחזקת אותך בכל כוחותי.
 

iritika

New member
שירין יקירה...

בואי ואגד לך סוד ייסורי... בכל סיטואציה אנו מעמידים עצמינו במרכז... במוות של יקרים- אנחנו בוכים יותר מהכל על עצמינו- על האובדן האישי שלנו. במקרים דומים כשלך- אנחנו כועסים כיון שמשהו שם גרם לתזוזה בלתי צפויה. משהו שם מנסה לערער לנו את האיזון. בכל פעם שהייתי מעלה על דל שפתי- "אמא נפגעתי"... "או איך יכלו לעשות לי דבר כזה"... מעולם לא קיבלתי תשובה...- כי אין... אין תשובה- יש מקום. העניין הוא - שנכון להיום העולם מסתובב סביב צירו- לא סביב צירנו. לא יתכן שמישהו שם עושה לך דברים בכוונה... עליך לסלוח. נכון שלא כך תכננת את חייך והובלת אותן למקום הזה- אבל חשוב לך לזכור שבידייך הבחירה. אם להישאר שם או לא- ובאיזה מחיר. אולי ישמע לך חסר רגישות הדבר- אם המחיר שאת משלמת או לחילופין תשלמי הוא נפשי ויקר- התמיכה שלך מאבדת מהמטרה. איך את בכלל יכולה לתמוך נפשית במישהו אם את בעצמך מעורערת???? עליך לדעת להאציל סמכויות סביבך. לחלק את הנטל- לשים עצמך במרכז כשמש ומשם לשלח קרניים לכל עבר. לאנשים מבחוץ קל לדבר- לא הם חיים את חייך. אני כל כך מקווה שלא תכנעי לחברה ותשכילי לבחור בבחירה כזו שלא תכשיל אותך. אינני חלילה מעלה כאן סוגייה של להישאר לצידו או לא... אני רק יכולה לתת לך כלים מסויימים שבאמצעותם תוכלי לבחור נכון. בהצלחה יקירה.. החלמה בטוחה לאישך.
 
בוקר טוב שירין ../images/Emo42.gif

נהנתי לקרוא את ההודעה שלך, כתובה כל כך מבפנים, כל כך מביע את הרגשות שלך ומאחלת לך הרבה סבלנות וכח להמשיך ולבעלך בריאות שלמה. בהודעתך החזרת אותי 20 שנה אחורנית, תקופה של כחודשיים שבעלי שכב במיטתו עקב בעיות גב חמורות (תאונת דרכים שהיתה לו בצבא השפיעו עליו לאורך כל הדרך) במשך השנים היו נפילות פה ושם, אבל אז היתה התקופה הארוכה ביותר ששכב בלי יכולת לזוז, לקום, או לעשות משהו עצמאי, אני הייתי שם בשבילו לעשות את כל מה שלא יכל, ולרגע, לרגע קט לא הרגשתי שיש משבר בזוגיות או לרגע קט לא עלה על דעתי להרגיש את מה שאת מרגישה כי כל מה שנתתי ועשיתי אז בשבילו היה מתוך "אהבה", הרצון לראות אותו עומד על רגליו, נתן לי את הכוח להמשיך ולטפל בו בצורה הכי מסורה, בלי נפילות, בלי רגשות של מסכנות ובלי להרגיש קושי ההפך להרגיש חוזק נפשי כדי לעבור תקופה קשה ועלי להוסיף שהיו לי כבר אז שני ילדים שגם הם היו זקוקים לי. כל אדם הוא שונה מהאחר, כל אדם מקבל דברים ומעשים בצורה שונה, לכן מאחלת לך מכל הלב המון סבלנות וכוח לעבור תקופה זו.
 

רידינג41

New member
אני מזהה

שלא הייתה בניכם אינטמיות אמיתית. שהזוגיות שלכם לא כ"כ צמודה וללא הסרת מסכות. היי אסרטיבית וספרי לו מה את חשה ללא בקורת וללא האשמה. איך זה שכזוג את שומרת בלבך כל כך הרבה תחושות? אין לך חבר? הלו! זה הוא צריך להיות.
 
למעלה