זוגיות במבחן?
זוגיות במבחן? האיזון העדין היה שם גם אם ההשקעה לא תמיד סימטרית, עד שהגיע גל ענק, אי שם מתוך הלילה ובעלי נפגע בתאונת דרכים, כרגע זמנית הוא מרותק למיטה. הזמניות הזו הוכיחה את נוכחותה באופן החלטי כמוטיב שאינו נגמר כבר שבועות. הוא לא רצה להיות בביה"ח, בחר שרק אני אטפל בו, זה אולי צריך להחמיא אך אני בהחלט חשה את העומס הרב המתיש, אין כוונתי לעומס הפיזי אני מיומנת בסיוע אך ההתמודדות הרגשית והרגישות הרבה זורקים אותי אל תוך הגל הענק בתוך תחושה של חוסר אונים. סתם כדוגמא אספר כי במשך כל השנים יחד ומעולם לא גזזתי לו ציפורניים ברגליו, להפתעתי גיליתי שהן כנייר דק. השבירות הזו של ציפורניו כה סימבולית בעיניי, כה מאפיינת אותו, אך למה בכלל אני צריך את הסיטואציה הזו? למה צריך בכלל לעבור את זה? את התחושה של הוא נזקק ואני התומך, רוצה אותו איתי בגובה העיניים. אני יודעת , למדתי לא מעט תיאוריות, אך יש פער בין הבנת הדברים והקבלה שלהם, הגל הוא מצב נתון הבעל שלי הוא חלק מהמצב הנתון שאין לי שליטה עליו. הדבר היחידי שנראה לי מפתח להתמודדות נכונה הוא התפיסה שלי. מה בתפיסה שלי כה סוחט אותי? למה כה קשה לי? אין אוכל להקל על עצמי? ואולי בכלל כל זה מבחן , מי ייתן את הציון הסופי ו..... מתי? התגובה הראשונה שלי הייתה כעס, כעס עליו שבכלל נקלע למצב המטופש ההוא של התאונה ההיא בדרך, כעס על זה שלקחו לי את האיזון העדין, כעס על האגואיסטיות שלי איך אני מעזה לשים עצמי לפניו במקרה הזה? הלוא הוא הסובל מכאבים הוא הנזקק כרגע. התגובה השנייה שלי הייתה עצב. ימים שלמים הסתובבתי עם דוק דמעות בעיניים, הפסקתי להתאפר, לטפל בעצמי, דברים שהיו כה חשובים לי ונראו לי כבסיס יום יומי איבדו את חינם וחשיבותם. הרגשתי שאני חייבת לברר מה קורה לי . ערב אחד השארתי אותו עם חבר ויצאתי. בינינו פשוט ברחתי לי מהבית. הלכתי למקום שאני אוהבת לחוף הים, חיפשתי את עקבות האתמול, רציתי שרק יחבקו אותי ויגידו יהיה בסדר מחר הכל יהיה כמו שאת מכירה. עכשיו אני רואה חלונות קופצים לשניות מול העיניים נפתחים ונעלמים. הרבה כאלו וקשה לתפוס אחד וללכת איתו הלאה כצוהר של אור. אז מה אם אני יודעת שזה מצב זמני ואני אלמד ואצמח כרגע זה מציף. זהו כתבתי ואולי עצם הכתיבה והשחרור של תחושותיי החוצה היא פתח לקבלת השינוי הזה. ושוב תודה שאתם כאן. מבטיחה ללמוד מכל תגובה אז אנא הגיבו מה שיותר .
דבר דבר אלוהים שומע ומחזיר לך תשובה דרך האנשים
זוגיות במבחן? האיזון העדין היה שם גם אם ההשקעה לא תמיד סימטרית, עד שהגיע גל ענק, אי שם מתוך הלילה ובעלי נפגע בתאונת דרכים, כרגע זמנית הוא מרותק למיטה. הזמניות הזו הוכיחה את נוכחותה באופן החלטי כמוטיב שאינו נגמר כבר שבועות. הוא לא רצה להיות בביה"ח, בחר שרק אני אטפל בו, זה אולי צריך להחמיא אך אני בהחלט חשה את העומס הרב המתיש, אין כוונתי לעומס הפיזי אני מיומנת בסיוע אך ההתמודדות הרגשית והרגישות הרבה זורקים אותי אל תוך הגל הענק בתוך תחושה של חוסר אונים. סתם כדוגמא אספר כי במשך כל השנים יחד ומעולם לא גזזתי לו ציפורניים ברגליו, להפתעתי גיליתי שהן כנייר דק. השבירות הזו של ציפורניו כה סימבולית בעיניי, כה מאפיינת אותו, אך למה בכלל אני צריך את הסיטואציה הזו? למה צריך בכלל לעבור את זה? את התחושה של הוא נזקק ואני התומך, רוצה אותו איתי בגובה העיניים. אני יודעת , למדתי לא מעט תיאוריות, אך יש פער בין הבנת הדברים והקבלה שלהם, הגל הוא מצב נתון הבעל שלי הוא חלק מהמצב הנתון שאין לי שליטה עליו. הדבר היחידי שנראה לי מפתח להתמודדות נכונה הוא התפיסה שלי. מה בתפיסה שלי כה סוחט אותי? למה כה קשה לי? אין אוכל להקל על עצמי? ואולי בכלל כל זה מבחן , מי ייתן את הציון הסופי ו..... מתי? התגובה הראשונה שלי הייתה כעס, כעס עליו שבכלל נקלע למצב המטופש ההוא של התאונה ההיא בדרך, כעס על זה שלקחו לי את האיזון העדין, כעס על האגואיסטיות שלי איך אני מעזה לשים עצמי לפניו במקרה הזה? הלוא הוא הסובל מכאבים הוא הנזקק כרגע. התגובה השנייה שלי הייתה עצב. ימים שלמים הסתובבתי עם דוק דמעות בעיניים, הפסקתי להתאפר, לטפל בעצמי, דברים שהיו כה חשובים לי ונראו לי כבסיס יום יומי איבדו את חינם וחשיבותם. הרגשתי שאני חייבת לברר מה קורה לי . ערב אחד השארתי אותו עם חבר ויצאתי. בינינו פשוט ברחתי לי מהבית. הלכתי למקום שאני אוהבת לחוף הים, חיפשתי את עקבות האתמול, רציתי שרק יחבקו אותי ויגידו יהיה בסדר מחר הכל יהיה כמו שאת מכירה. עכשיו אני רואה חלונות קופצים לשניות מול העיניים נפתחים ונעלמים. הרבה כאלו וקשה לתפוס אחד וללכת איתו הלאה כצוהר של אור. אז מה אם אני יודעת שזה מצב זמני ואני אלמד ואצמח כרגע זה מציף. זהו כתבתי ואולי עצם הכתיבה והשחרור של תחושותיי החוצה היא פתח לקבלת השינוי הזה. ושוב תודה שאתם כאן. מבטיחה ללמוד מכל תגובה אז אנא הגיבו מה שיותר .
בהערכה שירין
