יש הרבה דברים נכונים במה שאתה אומר
אבל יש גם הרבה אשמה בנוער עצמו. כשאנשים בני 16, 17, 18 רוב מה שמעניין אותם זה בגדים, הדבר שהם הכי אוהבים לעשות זה להשתכר, די משוכנעים שהמטרה בחיים היא להגיע לסוף שבוע בשביל המסיבה שתהיה, ועוד ועוד הרבה דברים אחרים. נכון, הרבה זה גם אשמת ההורים שלהם, והבית ספר שלהם (וכאן אשם משרד החינוך והרבה מורים מחורבנים), שלא חינכו אותם כמו שצריך, ונתנו להם לעשות מה שהם רוצים. ודרך אגב, לדעתי בתי ספר לא ממש מחנכים להשגיות ותחרותיות, הם מחנכים לבינוניות. למשל כשהייתי בבי"ס, ובאתי לערער על מבחן שקיבלתי בו 98, ולדעתי הגיע לי 100, היו אומרים (גם חברים, וגם מורים), מה אכפת לך, 100 ו-98 זה אותו דבר, בשביל מה לערער, ואני בכל זאת הייתי הולך ומערער, ובסופו של דבר משיג את ה-100 שלי, ואף אחד לא הבין בשביל מה התאמצתי. ואני אסיים במשפט שאמר לי פעם אדם מבוגר: "כשאתה מקבל 99 אתה יודע שאתה 99, כשאתה מקבל 100, יכול להיות שאתה גם הרבה יותר מזה".
אבל יש גם הרבה אשמה בנוער עצמו. כשאנשים בני 16, 17, 18 רוב מה שמעניין אותם זה בגדים, הדבר שהם הכי אוהבים לעשות זה להשתכר, די משוכנעים שהמטרה בחיים היא להגיע לסוף שבוע בשביל המסיבה שתהיה, ועוד ועוד הרבה דברים אחרים. נכון, הרבה זה גם אשמת ההורים שלהם, והבית ספר שלהם (וכאן אשם משרד החינוך והרבה מורים מחורבנים), שלא חינכו אותם כמו שצריך, ונתנו להם לעשות מה שהם רוצים. ודרך אגב, לדעתי בתי ספר לא ממש מחנכים להשגיות ותחרותיות, הם מחנכים לבינוניות. למשל כשהייתי בבי"ס, ובאתי לערער על מבחן שקיבלתי בו 98, ולדעתי הגיע לי 100, היו אומרים (גם חברים, וגם מורים), מה אכפת לך, 100 ו-98 זה אותו דבר, בשביל מה לערער, ואני בכל זאת הייתי הולך ומערער, ובסופו של דבר משיג את ה-100 שלי, ואף אחד לא הבין בשביל מה התאמצתי. ואני אסיים במשפט שאמר לי פעם אדם מבוגר: "כשאתה מקבל 99 אתה יודע שאתה 99, כשאתה מקבל 100, יכול להיות שאתה גם הרבה יותר מזה".