אמרתי כבר הרבה פעמים
טב"ע, לדעתי, הייתה יצירה מושלמת. לא הכל היה בה טוב, אבל כל החלקים התחברו אחד לשני בצורה מדהימה - שחקנים, כתיבה, בימוי, הרעיון עצמו והביצוע שלו [כי יכול להיות לך רעיון מעולה, אבל לא תצליח לבצע ולהעביר אותו]... באמת הכל. ושחקנים מעולים. לא שחקנים-טובים-יחסית-לטלנובלה, אלא שחקנים באמת טובים. לא כולם, אבל היי, גם בסרט/סדרה הכי טובים לא *כולם* מוכשרים. האלופה... אני לא יודעת. יותר מידי פעמים תפסתי את עצמי תוהה לגביי סצינות מסויימות אם זה אמור להיות פארודיה, או שהם לוקחים את עצמם ברצינות בקטע הזה [דוגמא? טובה ומיטל אתמול. אם אני לא טועה גם היה איזה קטע של קייזרמן מתחנן על ברכיו, וזה עבר ה-ר-ב-ה יותר טוב], ובד"כ אני מגיעה למסקנה שזו האפשרות השנייה, וזה מה שבאמת עצוב פה.