זה קרה שוב.

erlich

New member
זה קרה שוב.

בהפרש כמעט מדויק, של שנה. בהתחלה לא האמנתי, ואז קלטתי את הפשטות המזעזעת שבזה. יש לי חברים מהתיכון, אנשים שגדלתי איתם, רצתי איתם, שיחקתי איתם, צחקתי איתם, יש את המשפטים הקטנים האלו שהם אמרו לי ששינו הכל, את המבטים הבלתי נשכחים האלו שלהם, וההבעות פנים שלא יחזרו לעולם. חבר שלי נפצע קשה (מאוד) בפעולה שהייתה, הוא הלך מאחורי ההוא שנהרג. הקלות שבה עכשיו הייתי כותב הודעה אחרת, ומספר כמה חם היה בהלוויה, מזעזעת אותי. זה שונה כשזה מגיע לחברים שלך. אנשים שגדלת איתם. אנשים שהכרת בשירות הצבאי ונפצעו, קרה להם משהו, זה קשה, אבל לא כמו חברים שלך. אנשים שהם כמעט אתה. שהתקרבת אליהם פה ושם בשביל ממש להרגיש שיש בהם חלק קטן ממך, וההזדהות הזו של גיל הנעורים הישראלי, לפעמים אומרת הכל. אז המצב שלו לא להיט היסטרי, אבל טוב בשביל מישהו שקיבל כדור לראש. החיים שלו ישתנו מקצה לקצה עכשיו. אני מאוד מקווה שזה יעבור בקלות יחסית, ושהוא ידע לקבל את הכל בחיוך. זה מה שחשבתי בהתחלה, ואז נזכרתי שאולי, הוא לא יהיה מסוגל לחייך. אנחנו ניסע אליו היום, ואני מקווה שאז אולי אני ארגיש טוב יותר. אולי כשאני אהיה יחד עם החברים שלי האנשים שבאמת היו איתי מאז ומתמיד אז המצב ישתפר. אני מאוד מקווה שהנוכחות שלנו שם תעזור למשפחה שלו, ולו. לנו, היא בטוח תעזור. הייתי בדרך לעוד בילוי של יום שישי בערב אתמול, כשהתקשרתי לרועי ושאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף. בנימוס המזעזע עד מאוד שלו (לפעמים), הוא ענה שלא. וביקש ממני לעצור בצד של הדרך כשאני מדבר איתו. בהתחלה חשבתי שזה רק כי הוא דואג שאני מדבר בלי דיבורית (אני יודע שזה מסוכן. אני תמיד שוכח את האוזניה). התווכחתי קצת ואז הוא אמר שיש לו משהו לספר לי, אז עצרתי. הוא סיפר לי. ישבתי שם בתל אביב בלי רצון לעשות משהו. הרמתי שני טלפונים. בשניהם קיבלתי תשובה שלילית. עד כמה שלא רציתי לנהוג בחזרה לישוב, ולהיות לבד אתמול, זה מה שקרה. בסופו של דבר אלו הרגעים שקובעים. ואתמול בלילה היה קשה לי מכל הסיבות הברורות, ומהנוספות שפשוט גיליתי שאין לי למי להתקשר ולשבת לדבר על זה כמו שצריך. ביציאה מתל אביב עצרתי שוב, כיביתי את הטלפון, ונסעתי הביתה. ארז.
 

jessy19

New member
משהו שלא הבנתי...

רועי הוא החבר שנפצע קשה? למה לא דיברת על זה עם החברים המשותפים? תמיד צריך לדבר על זה עם אנשים שהם חברים משותפים.... מקווה שתרגיש טוב!
 

dana2909

New member
ארליך יקירי..

החיים שלו ישתנו מקצה לקצה אין ספק. אבל הוא חי. והמשפטים האלה שלו שאתה זוכר.. עדיין קיימים ויהיו נוספים. זה קשה להכיר מישהו שנפצע, ועוד יותר קשה כשזה מישהו קרוב אליך. למה שלא תדבר על זה איתו? עם הבחור שנפצע? אולי גם לו אין עם מי לדבר על זה? אולי זו הזדמנות? כן, הסיטואציה המחרידה הזו היא הזדמנות כדי שאתה תוכל להתקרב לאותו חבר שנפצע ברמות שלא חשבת שאפשר. ותהיו שם .. אחד בשביל השני.
 

*superstar*

New member
ארז...

אני כל כך מצטערת.. זה פשוט נורא.. אני בדיוק נזכרת בהודעה לפני שלוש שנים נראה לי שכתבת על הפיגוע בתחנת דלק.. יש לך אייסיקיו? *דיד*
 

אושר מ

New member
קשה

נורא קשה אני לא בטוחה שאני יכולה להבין איפה שאני יצא לי כבר להתקל בדברים כאלה לא מהכיוון של חבר אבל למרות זאת לא חושבים על הפנים מאחורי זה לא עד שזה נגמר מקווה שטעית ושכן יש לך עם מי לדבר
 

אושר מ

New member
קשה

נורא קשה אני לא בטוחה שאני יכולה להבין איפה שאני יצא לי כבר להתקל בדברים כאלה לא מהכיוון של חבר אבל למרות זאת לא חושבים על הפנים מאחורי זה לא עד שזה נגמר מקווה שטעית ושכן יש לך עם מי לדבר
 

De-Panther

New member
../images/Emo10.gifתיהיה חזק ארז!! גם החבר שלך צריך

להיות חזק זה קשה
ואומרים שזה קורה לטובים... החיים זה דבר רע לפעמים... תחשוב על מה שהיה... ועל זה שהוא ניצל תיהיה חזק
 
ורק עכשיו אני קוראת את זה.

מה שלומו עכשיו? מה הרופאים אומרים? מה שלומך?
 

erlich

New member
נכון לעכשיו.

(מצטער פשוט לא ממש הייתי כאן כמה ימים מסיבות ברורות. וגם כשכן הייתי, לא ממש הייתי). אסף בסדר גמור, הוא התעורר, הוא רואה (בעין שנשארה) והוא שומע. הוא עדיין מונשם מהגרון ואין ביכולתו לדבר. הוא לא רוצה לראות אותנו או את חברה שלו עדיין. אפילו לא את אחיו הקטן. אני מאוד מקווה שזה יעבור עם הזמן, ואנחנו בטוח נלך לבקר אותו עד שהוא יסכים לראות אותנו. הרי אם אנחנו לא נצחק עליו ונגרום לו גם לצחוק, מי יעשה את זה????
אני כבר במצב רוח יותר טוב, היו ימים שהיו סיוט השבוע והיו ימים טובים יותר, במיוחד ביום ששמעתי שהוא ניסה להתעורר ושם בבית חולים סיפרו לנו שהוא קרע את הרצועות שקשרו אותו. כלומר הוא נשאר חזק :) ולא ממש יודע, העניינים שיתפרו לאט לאט אני מניח. זה פשוט בא בתקופה הכי רעה שאפשר. ארז.
 
למעלה