אני מודה שזו דעתי.
שרון תמיד הצטיין בביצוע, גם אם לכאורה זה לא היה לרוחו - כמו בימית. את ניצני המהפך הזה, אגב, ראינו לפני הבחירות - האיש פשוט לא הבטיח (כמעט) שום דבר. לגבי השמאל - בהנחה שהשמאל אומר באופן שוטף את מה שיש לו להגיד, הרי שאין באמירותיו דווקא בעת פעולה/קרב/מלחמה בכדי לשנות שום דבר. גם אם נניח שהוא ינצור את מנטרותיו עם מתן פקודת ה´סדין אדום´, הרי לא תוכל במקביל גם ´למחוק´ את זכרון העם וחייליו לפני הקרב - זה תמיד יקנן שם, וזה יצוף בכל סיטואציה ´אזרחית´, למשל, שבה יתקלו בעת הקרב. נ.ב - גם אני מסכים שלא צריך להסחף, והדוגמה שנתת עם יעל דיין היא אוילות לשמה. בעניין ´הפעולות המוצלחות´: אני תמכתי ותומך בחיסולים ממוקדים, שתומך בתהליכים מדיניים שרצים במקביל. עדיין, לפני כל סיכול כזה אני בדעה שצריך לבחון את העיתוי, ולבדוק אם המיקוד אכן ממוקד דיו, או שאפשר למצוא את הנ"ל בעת אחרת, ללא אשתו וילדיו. אגב, בעניין טנק המרכבה אין שום שמחה לאיד - יש ציון של זה בצד של העלות, למקרה שמישהו רשמי יחליט פעם לעשות חישובי עלות-תועלת לישיבה בנצרים. הפעולות של צה"ל במחנות הפליטים לא היו ממוקדות - הן היו צפויות ואיטיות, האמל"ח שנתפס היה זניח, ה´מבוקשים´ שנתפסו היו ברוב המקרים מסוג ב´, ולא נצפתה ירידה ביציאות לפיגועים. זה עוד לפני שדיברנו על הנזק התדמיתי, כתוצאה מהחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית. מה טוב בזה ? ולגבי עמדתי (חזרה לקווי 1967), והשפעתה על הרציו - אני יכול להגיד שכל פעולה צבאית שאינה מגובה ומגבה במקביל במהלך מדיני (כלשהו) מקבלת אצלי אוטומטית תווית של ´פעולה מיותרת´. אני בדעה שהשתיים חייבים להיעשות במקביל, בכדי לדרבן את המתונים ולהקהות את הקיצונים. אין דרך אחרת. נבחרת ישראל ? האמת, ספורט לא מעניין אותי, מאז שזנחתי אחרי עשרות את אהודת נעורי, קבוצת הדגל והפאר של הכדורגל הישראלי - הכח ר"ג
אני לא יכול להגיד שאני מדיר שינה מעיני אם הנבחרת מפסידה, ואני גם לא קופץ לבריכת מלכי-העיריה אחרי נצחון
