אם זה קאנבון
אז זה יפני באותה המידה שזה סינית. קאנבון זה השם שהיפנים נתנו במקור לכל טקסט סיני (בין אם מדובר בקלאסיקה שנכתבה בסין בתקופה הפרהיסטורית של יפן או טקסט שיפני כתב אחרי הגעת הכתב הסיני ליפן). הקאנבון הוא טקסט סיני לכל דבר. אמנם אם היה זה יפני שכתב אותו, אז אפשר להתקל בתחביר מוזר לעיתים, אבל באופן כללי צריך להתייחס לשפה הכתובה כסינית. הדבר המשונה כאן, הוא שהיפנים נהגו לקרוא קאנבון ביפנית. לדעתי צריך לראות את זה כאילו הם תרגמו את הטקסט בזמן אמת כשהם קוראים אותו. כדי לעזור ליפנים שאינם דוברי סינית שוטפת שבאו לקרוא את הטקסט, פותחה שיטה של סימנים (שנקראים לפעמים Kunten 訓点) כדי לעזור לסדר מחדש את המילים. מכיוון שהכתב הסיני לוגוגרפי, ולרוב הסימניות הסיניות קיימת גם קריאה יפנית (ואם לא, אז קיימת משמעות בקריאה שהושאלה מסינית), הצעד הקטן הזה של סימנים לשינוי סדר המילים, ומיליות דקדוקיות כבר עשה כמעט את כל הדרך לתרגום הטקסט ליפנית. לכן אפשר להסתכל על טקסט קאנבון עם קונטן כעל טקסט דו-לשוני, אבל בכל מקרה דובר סינית יכול להתעלם מהקונטן (שבד"כ כתובים בגודל קטן יותר מהסימניות הסיניות המקוריות) ולקרוא את הטקסט כאילו היה טקסט סיני לכל דבר. בכל מקרה, מכיוון שלטקסט הזה ספציפית אין קונטן (לא שאני יכול לראות), זה די חסר-טעם להסתכל עליו כעל קאנבון. ברור שהוא יהיה כזה עבור היפנים, אבל כל טקסט בסינית קלאסית יכול להיות קאנבון בעצם.