הקשר בין רדיוהד לבין פינק פלויד
נקשר במשך השנים בגלל ניאנסים זניחים יחסית (מבחינה מוזיקלית) כמו ניסיונות אקספרימנטלים, חדשנות וכדו', אבל בסאונד עצמו הם לא ממש דומים לפינק פלויד (אלא רק במקרים מסויימים), ולכן אין להשוות אותם. אולי vegetable man יוכל לדייק ולהרחיב יותר. בכל אופן, רדיוהד היא להקה מעולה, אחת היותר טובות ומקוריות שקיימות כיום, אם לא הטובה (או לפחות החזקה והגדולה) שבהם. אנשים שלא אוהבים את רדיוהד בד"כ מתלוננים על מין בכיינות צורמת שבלתי ניתן לסבול בקול של יורק, ובכלל סאונד שהוא לא הרמוני, ולא ממש מלודי, אלא דל וצורם. לדעתי הטענה הזאת היא עיניין של טעם ואופי. הדברים האלה הם דווקא הדברים שהכי מושכים, מעניינים, עוצמתיים וסוחפים במוזיקה של רדיוהד מבחינתי. יש בהם מין כנות שמובעת דרך מוזיקה ספק אל'טרונית ספק ניסיונית ספק רוקיסטית שהופך אותם למשהו מיוחד, שבאמת לא מכוון לכל אחד, והטענות שמובאות נגדם מובנות (אם כי לא מכלילות). בסופו של דבר, יש בהם משהו צורם, כאילו חד גוני, כאילו מאכזב (כמו שהגדיר את זה יפה איתי), אבל כל התכונות האלה הם מהתכונות היפות ביותר ברדיוהד, אלא שפשוט אלא התכונות שהופכות את המוזיקה שלהם למוזיקה שאפשר פחות בקלות להתחבר אליה (ובאמת אלה שאמרו שהם לא אוהבים את רדיוהד המליצו על השירים שיותר קל להתחבר אליהם - האלבום דה בנדס, שהוא יותר רועש, או קרמה פוליס שהוא יותר מיינסטרימי, או פראנויד אנדרויד שהוא יותר רועש ויש לו סאונדיותר עבה ומלודי). למי שמוכן להתמסר לתכלואה הצורמת בסאונד של רדיוהד נכונה חוויה שהיא אחת החוויות המוזיקליות המודרניות היותר מעניינות, סוחפות ואיכותיות (מכל הבחינות) שאפשר למצוא היום.