בעיני זה לא מצחיק ולא עצוב
זה פשוט מוכיח את מה שידענו כל השנים, כל הכתוב שיש לנו כיום, זה תיעוד של שיח בית מדרש. אנשים פשוטים. פעם מחליפים חוויות על סוגיה מעניינת יותר ופעם פחות. הידע שלהם שאוב לעיתים ממקורות רציניים יותר, לעיתים מחלומות שהזו בהקיץ ולעיתים מסיפורי הסבתא של אחד מהם. מה שכן מצחיק / עצוב, זה היחס של העם לדורי דורות לדברים, כאל תורה למשה מסיני. (אוקסימירון, גם התורה...) ככל הנראה, תפיסתם את העולם, לא היתה שונה בהרבה מאנשים בני זמנם, גם חכמים בקנה מידה של אז, גם פילוסופים, וגם פשוטי עם. בעבר, אנשים יותר האמינו כי פחות ידעו. באותה מידה נוכל לשלוף ספר מכל תרבות אחרת, להחזיק את הבטן ולצחוק. משום מה אז זה לא יצחיק אותנו. אולי מה שבאמת עצוב לנו, זה שזה כבל/כובל אותנו בלי סיבה מיוחדת. טוב, אפרת גוש גונחת כאן ברקע, חיבת לעצור אותה.