זה לגיטימי

[מפזרת צלילים ברוח]

זה לגיטימי

זה לגמרי לגיטימי ומובן כשמישהו נעלב אחרי שאומרים לו מילים קשות ומעליבות. זה לגיטימי כשמישהו נפגע מכך שאנשים שהוא חשב שהם חברים שלו מאכזבים אותו ולא נמצאים שם בשבילו. זה הכי לגיטימי ומובן להיפגע ולהתאכזב כששוכחים את יום ההולדת שלך, וזה שיש אנשים שאין להם זיכרון טוב זה לא תירוץ, כשמשהו חשוב - זוכרים אותו. זה לגיטימי לצפות שאנשים קרובים יתחשבו בך. זה לגיטימי להתעצבן כשמעוותים את מה שאתה אומר ומעניקים לדבריך פרשנות אחרת, וכשאתה מסביר שלא לזה התכוונת הצד השני ממשיך להתעקש שהוא יודע יותר ממך למה התכוונת, לגיטימי ומובן שתתעצבן עוד יותר. זה לגיטימי לתקן את מי שטוען דברים לא נכונים לגביך, אחרי הכל מי מכיר אותך יותר טוב מאתה עצמך? וזה לא אומר שאתה תוקף, לא אומר שאתה אנטי וזה לא אומר שאתה לא רואה דברים. אם מישהו שלא חי איתך בבית טוען שאתה הולך מתוך שינה, לא משנה כמה הוא יחזור על כך ויתעקש, זה לא יהפוך את זה לנכון. זה לגיטימי לצפות שכשאתה אומר משהו יקשיבו לך. ויש עוד הרבה דברים לגיטימיים ומובנים שמשום מה בזמן האחרון אנשים סביבי טוענים שהם לא לגיטימיים ומנסים לגרום לי להרגיש שהדפיקות אצלי שאני לא מקבלת את זה.

 

[נסיכת הכוכב]

שאין זכרון אז לא זוכרים

הלוואי ולא תגיעי למצב בו הזכרון בוגד בך כי את מאד לא סלחנית לאנשים אחרים יותר מזה לא אוסיף , כי ההודעה שלך מאד מדגישה את היכולת שלך להפגע בקלות וזו בחירה שלך האם להפגע או לא , ולכל אחת ואחת יש את הדברים החשובים לו מבינה את הרגישות שלך לגבי חגיגת יום ההולדת שלך , כיזו לא ההודעה הראשונה על הנושא ואת צריכה להבין שאת לא יכולה לכפות חשיבות לנושאים רק כי זה חשוב לך , מעליב אותך בתקשורת טובה עם אנשים יש משא ומתן וכל אחר מסנן דברים דרך הרגשות שלו ואם הוא הבין שונה ממך או שלא הסברת בצורה חד משמעית או שהדעות שלו שונות משלך חשוב להעביר את המידע ולוודא שהמסר נקלט כפי שאת רצית ואז אין אי הבנות בעניין

 

[מפזרת צלילים ברוח]

עם כל הכבוד

אני לא מדברת כאן על אנשים בני 80 שזכרונם בוגד בם, כשאנשים בני 20 וקצת מצדיקים התעלמות מדברים שחשובים אצל חברים שלהם בטענה ש"שכחו" ואנשים כמוך מחזקים את זה, אין מה לסלוח, בדרך כלל זה אומר שאו שאותו אדם משקר וזה התירוץ שלו או שהוא שכח כי לא היה לו חשוב. אחת מאלו ש"שכחו", יום ההולדת שליחל מספר ימים לפני זה שלה, האם לדעתך היא שכחה את העובדה הזאת כי אין לה זכרון? לפי מה שאני ראיתי המצב שונה, מה גם שכשמכירים אנשים רואים מה הם כן זוכרים ומה לא, ואני לא רואה סיבה להיות סלחנית כלפי מי שמזלזל בי וזה בדיוק המצב, וזה לא קשור רק ליום הולדת כי זה קרה גם בהקשרים אחרים פוגעים אפילו יותר. נכון, אני לא יכולה לכפות חשיבות לנושאים רק כי זה חשוב לי, אני גם לא יכולה לכפות על אנשים להיות חברים שלי, אבל אם מישהו לא רוצה להיות חבר שלי ואני לא חשובה לו מספיק כדי שיתנהג כמו שחברים מתנהגים - אז למה להעמיד פנים שזה המצב? ולא, לא מדובר כאן באי הבנות. כשאנשים מסבירים לי שאני.. א.ב.ג ואני מסבירה להם שזה לא המצב והם מתעקשים שיודעים יותר טוב ממני, זו לא אי הבנה, זה עיוות. כשאני אומרת שאני אוהבת שוקולד ואנשים מחליטים על סמך זה שאני שונאת מזרחים, זה עיוות ולא משנה כמה הם יתעקשו, זה לא ישנה את המצב. ברוב המוחלט של המקרים האלו אגב זה הגיע בלי שאני אגיד יותר מדי - זה לא עניין של מסר שנקלט.

 

[נסיכת הכוכב]

לפגיעה בזכרון אין גיל

אני מגיל 30 עם זכרון משובש לחלוטין , תאשימי את הכימו את ההקרנות את האובדן של אחותי אבל הנזק בזכרון משמעותי, כיום הדודה שלי מזכירה לי הכל , אני לא זוכרת דקה אחרי שאמרת אני כבר שוכחת את לא יודעת כמה אני מתקשה לכתוב בפורמים , זה מה שומר לי על השפה ואני חיה את זה כבר 23 שנים

 

[מפזרת צלילים ברוח]

אבל אני לא מדברת עלייך

אני מדברת על מישהי שהזיכרון שלה לא משובש, את מה שחשוב לה היא זוכרת מצוין והאמת? אני לא חושבת שהיא באמת שכחה את יום ההולדת שלי, זה פשוט לא נראה לה כמו משהו שדורש התייחסות.

 

[נסיכת הכוכב]

הנה לך סיפור מחיי

פעם ידיד בא לאסוף אותי ליום ההולדת שמלאו לי 51 שנים , לעשות לי הפתעה בגיל 50 לא חגגתי כי זו היתה שנת אבל על אמי , היתה לי פנטזיה לצאת לארוחת ערב שגדלתי מגיל 18 ולא התקיימה עד אותו ערב , הידיד הזה החליט להפתיע אותי אותו ערב , לשמח את לבי ולהוציא אותי ממעגל האבל על אמי האהובה באותו ערב קצת אחרי שנכנס הידיד התקשר אחי, רק הוא נותר לי מהמשפחה הוא והילדים שלו הוא קיור על החיים הקשים שלו , על הקשיים הכלכלים, בקשתי סליחה שאני קוטעת את השיחה כי באו לקחת אותי לצאת לרגל יום ההולדת שלי , הוא התווכח איתי "מה פתאום יש לך יום הולדת היום ???" מלהט הויכוח הוא אפילו לא זכר לאחל לי מזל טוב, הבטחתי שאתקשר אליו למחרת אז את מבינה שזה קורה להמון אנשים , אני לא כועסת על אחי שחי בעולם שלו ועכשיו שהוא עבר השתלת מח עצם הייתי לצידו כל הדרך במשך שבועיים עמוסים מלאים בדילמות ויסורים לכולנו חושבת שהוא זכר להגיד תודה? ממש לא , הוא מלא כעסים כרימון אני מבינה אוץתו ולא מצפה לכלום ואז שהוא זוכר להגיד תודה , או לחבק אותי באהבה , זה כייף גדול , ואני יודעת שאותו היום נגעתי ברגשות שלו זו הדרך שלי להתמודד, לא מצפה ולא מתאכזבת , אבל לפעמים יש הפתעות בחיים

 

[מפזרת צלילים ברוח]

זה סיפור מחייך

סיפור רגיש ונוגה, אבל לא קשור לנושאים שהעלתי. ואגיד לך שוב - כשמישהי שיש לה יום הולדת שבוע אחרי, ובוודאות היא יודעת את זה ובכל זאת לא מתקשרת לאחל מזל טוב - זה לא כי הזיכרון שלה משובש וזה לא כי היא שכחה.

 

[SleeplessBeauty]

../images/Emo45.gif בהחלט לגיטימי.

כבר הסברתי לך - יש לך אישור ממני. ואם למישהו יש בעיה, שלחי אותו אלי! ואני לא יודעת, אולי להיעלב זו סוג של בחירה, אבל אין לי מושג איך עושים את הבחירה שלא להיעלב. אני אגב ידועה כאחת שנפגעת מהרבה פחות ממה שתיארת...

 

[מפזרת צלילים ברוח]

../images/Emo24.gif

אחד המשפטים שאני הכי... לא אוהבת, זה "להיעלב זו בחירה" וכמו שכתבת - איך עושים את ה"בחירה" הזאת? זה כמו להגיד שזו בחירה אם לסבול מכאב, כשכואב פיזית אין מה לעשות נגד וכשמעליבים אותך זה כואב בנפש ואי אפשר לבחור במיוחד כשזה מגיע באינטנסטיביות. אז אני שמחה לגלות שיש מישהי אחת שחושבת כמוני שזה כן לגיטימי להיעלב ולהיפגע, במיוחד אחרי התגובה הקודמת שדיי החלישה אותי.

 

[SleeplessBeauty]

אני תמיד אומרת לעצמי

שכאב זה לחלשים! (זה אף פעם לא עוזר באמת

) אני חושבת שזה לגיטימי, כי אני במקומך הייתי מגיבה בדיוק אותו הדבר. אפילו יותר גרוע מזה - החבר'ה אצלנו במשרד הלכו לאכול בחוץ ו"שכחו" לקרוא לי, ומזה נעלבתי! והיום כבר בכלל לא היה חשק ללכת איתם. אז אמרתי לך, אני נפגעת מהרבה פחות...

 

[פרפרי אהבה]

אז שיגידו...זכותם../images/Emo8.gif

את יודעת את האמת הפנימית שלך,אל תתני להם לתת לך להרגיש לא בסדר עם ההרגשה שלך.

 

[SleeplessBeauty]

../images/Emo45.gif

 

[אופירA]

לגיטימי בהחלט

כמובן שאפשר לבחור לסלוח למי ששכח יום הולדת, או להסתכל אחרת על החברים המאכזבים או הקרובים הלא מתחשבים - לנסות להיות בנעליים שלהם ולראות מה גורם להתנהגות שלהם ואולי להבין אותם. אבל גם לגיטימי בהחלט להרגיש פגוע, לא מקבל את ההתנהגותו של האחר. וברור שכאשר את מרגישה הרגשה ולא מעוניינת לשנות אותה - לא תסכימי לטענה שהרגשתך אינה במקום. היא במקום, ובהחלט את יכולה לעמוד עליה. אבל באותה מידה לגיטימי שהזולת לא יחשוב כמוך, אלא יחשוב שהרגשתך לא לגיטימית. אם את זקוקה לאישור שלו ונפגעת מאי ההסכמה שלו - תבדקי איך אפשר להעביר לו מסר שזה בסדר שאינכם מסכימים, אבל את נשארת בדעתך. בלי להיגרר לכעסים במערכת היחסים. אם דיונים נקלעים לאי הבנות של פרשנויות שונות - תוותרי על הדיון ותוותרי על הכעסים הנוצרים מניסיון ממושך להתעקש להגיע להסכמה שאיננה. ככל שתימנעי מלנסות לשנות את האחר, מסתמא שגם האחר יימנע מלנסות לשנות אותך.