תגובה ללימושיר
אין לך מושג איזו הקלה הייתה עבורי לקרוא את מה שבלבך. היום, יום אחרי גילוי המצבה, חילחלה לי המחשבה שאם אחזור לעצמי ולחייים שהיו לי קודם, אולי גם אכיר מישהו , ואולי גם יהיה לי קל ונעים יותר. חשבתי שזה מטורף לחשוב ככה, כ"כ מוקדם . אבל, מי מחליט מה מוקדם ומה מאוחר? להתאלמן בגיל 43 זה לא מוקדם? למות אחרי שנה אחת של מחלה זה לא מוקדם? הכל בחיים כ"כ קצר ורגעי... ברגע שבחרתי בחיים אני צריכה לחיות. ולחיות פירושו לעשות מה שנכון לי. אף אחד לא מסוגל להבין כאב של מישהו אחר. אפילו אנחנו - יכולים לתמוך אחד בשני, אבל הכאב והגעגוע והרגש הוא סובייקטיבי לכל אחד ואחד מאיתנו. כל אחד כאן חווה קשר זוגי שונה מהשני, והמוות של בני הזוג שלנו היכה בנו במקום שרק אנחנו יכולים להצביע עליו. המקום הזה לא נועד לשפוט אותך, או אותי או מישהו אחר. כל מה שאת חושבת ומרגישה זה בסדר. פה אין מטורפים ומטורפות. פה יש אנשים שטרפו להם את החיים. תהיי מי שאת , מעריצה את האומץ שלך! לימורי43