זה לא אותו דבר

עמוסי12

New member
זה לא אותו דבר

בן 38. אוטוטו 39. חי חיים נורמליים לחלוטין. משרה טובה. אישה טובה , ילדים , חברים , בעצם הכל. ואז יום אחד זה חוזר אליי. גבר הסתכל עליי באיזה אירוע משפחתי במבט שלא משאיר ספק כלשהו. הלואי וזה לא היה מזיז לי. הלואי והייתי אומר לעצמי : מה רוצה ממני ההומו הזה? אבל לא. משהו מושך אותי. מרגיש גלים מאזור הבטן ויש שדר אחד מאד ברור אצלי בראש : אני רוצה. זה לא נופל פתאום. היו לי בעברי כשהייתי רווק וצעיר אירועים כאלו או אחרים אבל ייחסתי את זה לבירור זהותי המינית. קיוויתי ששכחתי מזה. אבל לא עוד. אני רוצה ואני פוחד. גם להיכנס לפורום עם שם כזה זה טראומתי בשבילי. אבל אני מרגיש שזה כבר חזק ממני. ותוך כדי רואה בטלוויזיה את הסדרה רביעיית רן ורואה את הבחור שעוזב אישה וילדים לטובת גבר ואני שואל את עצמי איך ממשיכים? ברור שאין כל אפשרות שאני אנטוש ואלך לחיות עם גבר אבל משהו הרי אני צריך לעשות. אז החלטתי. נפגשתי עם גבר. ואהבתי. מאד אהבתי. אבל אז החלו רגשי האשמה. אני עובר בבוקר שאחרי בסלון ולא יכול להסתכל על התמונה הניצבת על הטלוויזיה של כל המשפחה ביחד. כועס על עצמי. לאן התדרדרתי. אני? לא יכול להביט בעיניי אשתי. למה זה מגיע לה? אשמח לקבל עצות איך להתמודד ומה לעשות? תודה , עמוסי.
 

SSAAMMEEYY

New member
שלום עמוס

תרגיש חופשי לדבר כאן על הכל. השם שלנו כבר לא צריך להיות טראומתי כלכך. כל הכבוד על האומץ לבוא לכאן ולשתף!
אני רוצה שתדע שאתה לא לבד! הרי כולנו כאן(כמעט) נמשכים ל 2 המינים ולכולנו(כמעט) יש את השאיפה להקים בסוף משפחה עם המין השני. אבל העובדה שיש לך גם משיכה לגברים לא אומרת שאתה חייב לעזוב את הכל ולחיות עם גבר. לדעתי הבעיה שלך היא שהדחקת את זה כל השנים, (כמו עוד הרבה מקרים דומים). וזה בסוף התפרץ. אולי טיפה מאוחר מדיי, אבל זה גדל בך והתפרץ. ומכאן הדחף שלך של: "אני צריך לעשות עם זה משהו" וככל שתשלים עם העובדה שאתה נמשך גם לגברים, ככה הדחף הזה יפחת. פשוט תשלים עם זה. עם כל הקושי שבדבר. גם אני הדחקתי את זה (במשך 5 שנים), ניסיתי לשכוח מזה. אבל אחרי 5 שנים החלטתי שאני חייב לגלות מה קורה איתי כי לא רציתי שיהיה כבר מאוחר מדי, ואפילו התנסתי קצת וגיליתי על עצמי כמה שיותר. כרגע אני שולט בזה, כי אני פשוט שלם עם זה שאני נמשך לגברים ולנשים. רק שאתה כנראה ניסית כלכך הרבה זמן לשכוח מזה, ובגלל זה אתה מרגיש שזה גדול ממך. אתה מוזמן להמשיך לכתוב כאן, על הכל. ו... שיהיה לך יום מקסים^^
איתי.
 

סורנטו

New member
אני מייחסת את המקרה הזה בדיוק! כמו נאוף של

זוג סטרייטים. אחד מהם בוגד, נהנה ומרגש וכיף לו עם מושא הבגידה, ויש לו האישה או הבעל (גם זה אופנתי היום) עם המשפחה שהקימו ונשבעו אמונים, יש יסורי מצפון נוראיים וכעס (אלא אם אין לל רגישות... או אם אתה מתחיל להתרגל ולהיות בוגד סדרתי ...) ובלבול של רוצה ולא רוצה ופוחד שיגלו ואי השלמה וכו'. לניאופי סטרייטים פשוט רגילים לשמוע יותר, זה הכל. שוב, לי זה נראה כמו כל בגידה.
 

עמוסי12

New member
ובכל זאת...

השאלה היא מה עושים במצב הזה? מקבל את ההגדרה על בגידה. זה גם לא הוגן כלפיה. אבל מה עושים עם זה? שנים רבות התאפקתי ולא עשיתי כלום והגעתי למצב שזה כבר בלתי אפשרי מבחינתי. אני מעוניין להמשיך את החיים איתה אבל מדי פעם בא לי ריגוש אחר נקודתי . מה עושים? עושים?
 

סורנטו

New member
זה לא יהיה הוגן לכתוב אבל חברה שלי

בוגדת וממשיכה את חייה "הכפולים" כאילו כלום. בגידה זה תמיד רע. אני אישית "תפסתי" את בעלי ולא יכולה לסלוח לו עד היום. שים מאזניים ושקול מה חשוב לך יותר-המשפחה, האישה או הסטוץ והתשוקה הרגעיים ואם החלטת לעשות זאת, קח בחשבון שאתה עלול להתפס ונהג בכל כללי הזהירות שזה לא יקרה... בכל אופן-הצלחה במה שתלחליט.
 
למעלה