ס ו מ ס ו מ י ה
New member
זה הסיפור שלי
לפני שנה בדיוק (בסופשבוע הבא ליתר דיוק) הוזמנתי למסיבה ואמרתי לחברתי שאני חייבת למצוא מישהו הלילה כי ההורמונים שלי משתוללים. הגענו לשם, היה יבש עד שהוא הגיע עם בחור שהכרתי והסתבר שחברתי הכירה אותו וכך עשינו הכרות רבתית.. שתינו קצת יין, קישקשנו, רקדנו ואז השיכר החל לפעול ובריקודי הבטן גיפפנו איברים.. לא אלאה בפרטים העסיסיים כי ממילא הם לא רלוונטים כעת. היה לנו לילה נפלא ובוקר פרוע. הרומן נגמר באותו סופשבוע, אמרנו שנהיה בקשר ולא היינו. 3 שבועות אחר כך גיליתי שאני בהריון. חשבתי להפיל אבל לא הייתי מסוגלת ובסוף החלטנו שנהיה שותפים, "פרויקט הורית" קראנו לזה. ההריון היה זוועה. הלידה עוד יותר. היחסים בנינו היו נחמדים בהתחלה, אבל הלכו והתדרדרו במשך הזמן.. ועדיין ממשיכים להתדרדר. לפני כמעט שלושה חודשים נולדה הקטנה והיא פלא, אושר צרוף, אהבת חיי. מה אומר? החיים השתנו לחלוטין והם מין תמהיל של שמחה עילאית והתרוממות הרוח והלב וגם של כאב ואכזבה והשתוקקות אמיתית לקרבה, לפרגון, לאיש שיחווה איתי את הרגעים המופלאים והטריים כל כך עם הקטנה. כמה רציתי שנהיה חברים טובים, אבא שלה ואני, אבל מה כבר יכולתי לצפות מאיש שהכרתי במסיבה ושפעם אחת הספיקה לשנות לי את כל העולם. אנחנו לקראת חתימה על הסכם. עד עכשיו לא חתמנו מכל מיני סיבות נאיביות שנוכל להסתדר בלי. אבל נכון להיום אני בטוחה שזה ייצור מסגרת שתחייב את שנינו "להתנהג יפה" לטובתה. פעם כבר סיפרתי את הסיפור שלי כאן ומישהו העביר עליי ביקורת שאני מטורפת שהסכמתי לעשות את הצעד הזה, להביא ילדה ככה ממישהו שאני לא מכירה. אני מבינה היום הרבה יותר כמה מורכב המצב שאליו נכנסתי וכמה ילדותי מצידי היה לחשוב ולהאמין שיש סיכוי לרומן הזה להמשיך. הכי מעסיק אותי כרגע זו הילדה שלי, מה הכי נכון בשבילה? מה יבטיח את בריאותה הפיזית והנפשית? כמה אצלי וכמה אצלו? אשמח לשמוע מניסיונכם. תודה.
לפני שנה בדיוק (בסופשבוע הבא ליתר דיוק) הוזמנתי למסיבה ואמרתי לחברתי שאני חייבת למצוא מישהו הלילה כי ההורמונים שלי משתוללים. הגענו לשם, היה יבש עד שהוא הגיע עם בחור שהכרתי והסתבר שחברתי הכירה אותו וכך עשינו הכרות רבתית.. שתינו קצת יין, קישקשנו, רקדנו ואז השיכר החל לפעול ובריקודי הבטן גיפפנו איברים.. לא אלאה בפרטים העסיסיים כי ממילא הם לא רלוונטים כעת. היה לנו לילה נפלא ובוקר פרוע. הרומן נגמר באותו סופשבוע, אמרנו שנהיה בקשר ולא היינו. 3 שבועות אחר כך גיליתי שאני בהריון. חשבתי להפיל אבל לא הייתי מסוגלת ובסוף החלטנו שנהיה שותפים, "פרויקט הורית" קראנו לזה. ההריון היה זוועה. הלידה עוד יותר. היחסים בנינו היו נחמדים בהתחלה, אבל הלכו והתדרדרו במשך הזמן.. ועדיין ממשיכים להתדרדר. לפני כמעט שלושה חודשים נולדה הקטנה והיא פלא, אושר צרוף, אהבת חיי. מה אומר? החיים השתנו לחלוטין והם מין תמהיל של שמחה עילאית והתרוממות הרוח והלב וגם של כאב ואכזבה והשתוקקות אמיתית לקרבה, לפרגון, לאיש שיחווה איתי את הרגעים המופלאים והטריים כל כך עם הקטנה. כמה רציתי שנהיה חברים טובים, אבא שלה ואני, אבל מה כבר יכולתי לצפות מאיש שהכרתי במסיבה ושפעם אחת הספיקה לשנות לי את כל העולם. אנחנו לקראת חתימה על הסכם. עד עכשיו לא חתמנו מכל מיני סיבות נאיביות שנוכל להסתדר בלי. אבל נכון להיום אני בטוחה שזה ייצור מסגרת שתחייב את שנינו "להתנהג יפה" לטובתה. פעם כבר סיפרתי את הסיפור שלי כאן ומישהו העביר עליי ביקורת שאני מטורפת שהסכמתי לעשות את הצעד הזה, להביא ילדה ככה ממישהו שאני לא מכירה. אני מבינה היום הרבה יותר כמה מורכב המצב שאליו נכנסתי וכמה ילדותי מצידי היה לחשוב ולהאמין שיש סיכוי לרומן הזה להמשיך. הכי מעסיק אותי כרגע זו הילדה שלי, מה הכי נכון בשבילה? מה יבטיח את בריאותה הפיזית והנפשית? כמה אצלי וכמה אצלו? אשמח לשמוע מניסיונכם. תודה.